THE ULTIMATE LIOR
New member
איירון מיידן - ביוגרפיה
Iron Maiden היא אחת מהלהקות הראשונות של הגל החדש של ההבי-מטאל הבריטי, שגם עזרו בהגדרתו של הז'אנר. לאורך רוב שנות ה-80 ניצבו איירון מיידן (שנקראו על-שם "בתולת הברזל" - מכשיר עינויים סדיסטי של האינקוויזיציה מימי הביניים) בחוד החנית של מוסיקת המטאל העולמית, והכתיבו לעמיתים למוסיקה הופעת במה ססגונית וסגנון מלודי אך נוקשה של נגינה, המבוסס בעיקר על הרמוניות של גיטרות. גם כיום, על אף שאינם שולטים בסצינה, זוכים איירון מיידן לכבוד ולהערכה מצד להקות מטאל חדשות וצעירות שמציינות אותם בתור אחת מההשפעות העיקריות על המוסיקה שלהן בפרט ועל המוסיקה הכבדה של ימינו בכלל. איירון מיידן הוקמה ב-76' על ידי סטיב האריס הבסיסט, אחת מהדמויות הדומיננטיות בלהקה והחבר היחידי שנשאר בה עד היום מההרכב המקורי. הצטרפו אליו הגיטריסט טוני פארסונס, המתופף דאג סאמפסון, והזמר פול דיאנו. במשך כ-4 שנים ניגנה הלהקה במועדונים מקומיים באזור לונדון. בשנת 80' הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, Iron Maiden כשההרכב מונה את האריס, דיאנו, המתופף קלייב בר, דייב מארי ודניס סטראטון בגיטרות. שנה לאחד מכן הוציאה הלהקה, חמושה בגישה אגרסיבית יותר למוסיקה שלה, את האלבום Killers. הזמר דיאנו סבל באותה תקופה מבעיית אלכוהוליזם שהלכה והחריפה. הוא הפך פחות ופחות נגיש והראה סימנים ברורים של חוסר שליטה עצמית וחוסר יכולת לתפקד. ב-82' הוא פוטר והוחלף על ידי מי שהיה הזמר של להקת סאמסון - ברוס דיקנסון. בדיעבד התגלתה החלפת הזמר כהחלטה קריטית, שפרצה עבור הלהקה את הדרך לתהילת עולם, וששינתה את פני מוסיקת המטאל לעד. אחרי שצירפו אליהם את דייב מאריי בתור גיטריסט נוסף, הוציאו חברי הלהקה בשנת 82' את Number Of The Beast, שנחשב עד היום לאחד מאלבומי המופת של הרוק הכבד בכל הזמנים. בעקבות ההצלחה העולמית לה זכה, יצא מיד אחריו אלבום דומה לו בשם Peace Of Mind. באלבום זה מתופף ניקו מק'בריין במקום באר. ב-83' הקליטו איירון מיידן את Powerslave, שהפך גם הוא ללהיט היסטרי כמו קודמיו. בעקבות האלבום הזה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי בן שנה, שהניב ב-85' אלבום כפול בשם Live After Death. מעריצי הלהקה ומבקרי המוסיקה קיבלו בהתלהבות את "Somewhere In Time" שיצא ב-86' ושסימן שינוי קל באופי המוסיקלי. אפשר היה לשמוע שם, לראשונה ברפרטואר של מיידן שימוש בשילוב בין גיטרות וסינתיסייזרים, ולהבחין בקו קונספטואלי שמקשר בין כל השירים. ב-88' יצא Seventh Son Of A Seventh Son, גם הוא אלבום קונספט כמו קודמו, שהפך לאלבום המוערך ביותר שלהם מאז Number Of The Beast. לאחר עוד סיבוב הופעות הודיע סמית' על פרישה והלהקה החליטה לקחת הפסקה של שנה. ב-90' הם חזרו לפעילות עם No Prayer For The Dying, אלבום שהחזיר אותם לקו המוסיקלי הישן והמוכר שלהם, ועם גיטריסט חדש, ג'אניק גארס. לאחר סיבוב הופעות נוסף הודיע דיקנסון שהוא מתכנן לעזוב את הלהקה ולהקדיש את עצמו לפרוייקט נוסף שלו בשם "Skunkworks". זמן קצר לאחר מכן יצא Fear Of The Dark, האלבום האחרון של הלהקה עם דיקנסון שהגיע, בפעם הראשונה בתולדותיהם, למקום הראשון במצעדי המכירות בבריטניה והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר שלהם עד היום. אחרי סיבוב הופעות נוסף שיחררה הלהקה שני אלבומים בהופעה חיה בשנת 93': A Real Live One בו אפשר היה לשמוע את מיטב הלהיטים ה"טריים" של הלהקה, ואת A Real Dead One שעסק יותר בלהיטים הקלאסיים שלהם. דיקנסון פרש והקדיש את זמנו, בין השאר, לכתיבת ספרים. בלייז ביילי, שהחליף את דיקנסון, הופיע לראשונה ב-The X Factor שיצא ב-95'. הופעת הבכורה של ביילי עם הלהקה נערכה, מכל המקומות, דווקא בירושלים. למרות ההתחלה המבטיחה, האלבום הזה לא התקרב כלל להצלחה של קודמיו מבחינת מכירות, מה שכנראה גרם ללהקה להוציא אלבום אוסף כפול בשם Best Of The Beast בשנת 96'. אלבומם הבא, Virtual XI, זכה גם הוא לביקורות ומכירות צוננות, וסימן את קץ דרכו של ביילי בלהקה. ב-99' חזרו דיקנסון וסמית' ללהקה לסיבוב הופעות, ובשנת 2000 יצא Brave New World, שעל עטיפתו הופיע, כמו תמיד, הקמיע של הלהקה, "אדי" המרקיב. בשנת 2003 יצא האלבום Dance of Death. קוסטה עם אתה רוצה את מוזמן החלט לעות גם את זה למאמרים .
Iron Maiden היא אחת מהלהקות הראשונות של הגל החדש של ההבי-מטאל הבריטי, שגם עזרו בהגדרתו של הז'אנר. לאורך רוב שנות ה-80 ניצבו איירון מיידן (שנקראו על-שם "בתולת הברזל" - מכשיר עינויים סדיסטי של האינקוויזיציה מימי הביניים) בחוד החנית של מוסיקת המטאל העולמית, והכתיבו לעמיתים למוסיקה הופעת במה ססגונית וסגנון מלודי אך נוקשה של נגינה, המבוסס בעיקר על הרמוניות של גיטרות. גם כיום, על אף שאינם שולטים בסצינה, זוכים איירון מיידן לכבוד ולהערכה מצד להקות מטאל חדשות וצעירות שמציינות אותם בתור אחת מההשפעות העיקריות על המוסיקה שלהן בפרט ועל המוסיקה הכבדה של ימינו בכלל. איירון מיידן הוקמה ב-76' על ידי סטיב האריס הבסיסט, אחת מהדמויות הדומיננטיות בלהקה והחבר היחידי שנשאר בה עד היום מההרכב המקורי. הצטרפו אליו הגיטריסט טוני פארסונס, המתופף דאג סאמפסון, והזמר פול דיאנו. במשך כ-4 שנים ניגנה הלהקה במועדונים מקומיים באזור לונדון. בשנת 80' הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, Iron Maiden כשההרכב מונה את האריס, דיאנו, המתופף קלייב בר, דייב מארי ודניס סטראטון בגיטרות. שנה לאחד מכן הוציאה הלהקה, חמושה בגישה אגרסיבית יותר למוסיקה שלה, את האלבום Killers. הזמר דיאנו סבל באותה תקופה מבעיית אלכוהוליזם שהלכה והחריפה. הוא הפך פחות ופחות נגיש והראה סימנים ברורים של חוסר שליטה עצמית וחוסר יכולת לתפקד. ב-82' הוא פוטר והוחלף על ידי מי שהיה הזמר של להקת סאמסון - ברוס דיקנסון. בדיעבד התגלתה החלפת הזמר כהחלטה קריטית, שפרצה עבור הלהקה את הדרך לתהילת עולם, וששינתה את פני מוסיקת המטאל לעד. אחרי שצירפו אליהם את דייב מאריי בתור גיטריסט נוסף, הוציאו חברי הלהקה בשנת 82' את Number Of The Beast, שנחשב עד היום לאחד מאלבומי המופת של הרוק הכבד בכל הזמנים. בעקבות ההצלחה העולמית לה זכה, יצא מיד אחריו אלבום דומה לו בשם Peace Of Mind. באלבום זה מתופף ניקו מק'בריין במקום באר. ב-83' הקליטו איירון מיידן את Powerslave, שהפך גם הוא ללהיט היסטרי כמו קודמיו. בעקבות האלבום הזה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי בן שנה, שהניב ב-85' אלבום כפול בשם Live After Death. מעריצי הלהקה ומבקרי המוסיקה קיבלו בהתלהבות את "Somewhere In Time" שיצא ב-86' ושסימן שינוי קל באופי המוסיקלי. אפשר היה לשמוע שם, לראשונה ברפרטואר של מיידן שימוש בשילוב בין גיטרות וסינתיסייזרים, ולהבחין בקו קונספטואלי שמקשר בין כל השירים. ב-88' יצא Seventh Son Of A Seventh Son, גם הוא אלבום קונספט כמו קודמו, שהפך לאלבום המוערך ביותר שלהם מאז Number Of The Beast. לאחר עוד סיבוב הופעות הודיע סמית' על פרישה והלהקה החליטה לקחת הפסקה של שנה. ב-90' הם חזרו לפעילות עם No Prayer For The Dying, אלבום שהחזיר אותם לקו המוסיקלי הישן והמוכר שלהם, ועם גיטריסט חדש, ג'אניק גארס. לאחר סיבוב הופעות נוסף הודיע דיקנסון שהוא מתכנן לעזוב את הלהקה ולהקדיש את עצמו לפרוייקט נוסף שלו בשם "Skunkworks". זמן קצר לאחר מכן יצא Fear Of The Dark, האלבום האחרון של הלהקה עם דיקנסון שהגיע, בפעם הראשונה בתולדותיהם, למקום הראשון במצעדי המכירות בבריטניה והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר שלהם עד היום. אחרי סיבוב הופעות נוסף שיחררה הלהקה שני אלבומים בהופעה חיה בשנת 93': A Real Live One בו אפשר היה לשמוע את מיטב הלהיטים ה"טריים" של הלהקה, ואת A Real Dead One שעסק יותר בלהיטים הקלאסיים שלהם. דיקנסון פרש והקדיש את זמנו, בין השאר, לכתיבת ספרים. בלייז ביילי, שהחליף את דיקנסון, הופיע לראשונה ב-The X Factor שיצא ב-95'. הופעת הבכורה של ביילי עם הלהקה נערכה, מכל המקומות, דווקא בירושלים. למרות ההתחלה המבטיחה, האלבום הזה לא התקרב כלל להצלחה של קודמיו מבחינת מכירות, מה שכנראה גרם ללהקה להוציא אלבום אוסף כפול בשם Best Of The Beast בשנת 96'. אלבומם הבא, Virtual XI, זכה גם הוא לביקורות ומכירות צוננות, וסימן את קץ דרכו של ביילי בלהקה. ב-99' חזרו דיקנסון וסמית' ללהקה לסיבוב הופעות, ובשנת 2000 יצא Brave New World, שעל עטיפתו הופיע, כמו תמיד, הקמיע של הלהקה, "אדי" המרקיב. בשנת 2003 יצא האלבום Dance of Death. קוסטה עם אתה רוצה את מוזמן החלט לעות גם את זה למאמרים .