לא מיתיאשים בכלל
תמיד אנחכנו נימצא שדם בשבילהם ונעשה הכול שדהיה להם הכי טוב בעולם שישקמו את עצמם ויבנו לעצמם מיסגרת דאגה תמיד תהיה בליבינו אני חושבת שעד יומי האחרון אני ידאג מה היה ועוד עמה אני יכולה לעשות שהיה לו הכי טוב ותמיד אני היה שם בשבילו אתה לחא יודע מה זה להיות הורה לילד חולה ואולי אתה כן יודע זה ללכת עם זה לעבודה לישון ולקום ולחיות עם זה לראות על הצג של הפלאפון שלך שיש לך שיחה לא ישירות מהפלא שלו אלה מהמישרדים של המקום ולשמע שהבן שלך עבר כמה התקפים אפלפטים ביום אחד ואתה עומד חסר אונים מו ל הידיעה ובמיוחד שאתה נימצא בעבודה ואתה לא יכול לעשות כלום כי אני לא עובדת באריזה מישרד שאני יכולה לקחת את התיק ולהיתאדות מישם להגיד לך שאני אל מיתיאשת לפעמים אני ישקר להגיד לך שאני לא שואלת את עצמי למה לי זה קרה אני ישקר להגיד לך שאני אל קורסת תחת העומס הנפםשי הזה אני ישקר אני סך הכול בשר ודם וגם אותי ילדה אמא אבל לי אין את התענוג לקרוס אני מהר מאוד חיבת לאסוף את עצמי מהיאוש מהשאלו ת ולהריםא ת הראש כי אני יודעת את מה שאתה יודע וכולם יודעים שאם אין אני לי מי לי ועם אין אני לבן שלי אז אף אחד לא לו ואני אמא שלו ואני מחוטיבת כלפו ותמיד הוא ישאר הבן שלי גם בימים הכי קשים שלו כמו היום ומחר כמו גדולה אני צריכה להיתעורר ב04.30 בבוקר לצאת ב5.00 לעבודה ואחרי העבודה לנסוע לבן שלי ולהיות איתו שם עם כול הקושי הפיזי הקושי הנפשי ל היות איתו שם ברגעים הכי קשים שלו לספוג את מוצא פיו ולראות אותו הכי נמוך שאפשר אבל אני אמא שלו ואני חיבת להיות שם ותאמין לי מכול הלב אני אומרתלך יכולתילעשותמה שהרבה טובים יותר מימני עשו ואניואתה יודעים על מה אני מדברת להגיד נו שווין אז הוא קרס וקיבל כמה התקפים אפלפטים ביום אחד הוא לא מרגיש טוב ולהמשיך את החיים שלי ואנייכולה לא לקחת אותו כול שבת שניה הביתה ואני יכולה לא להביא אותולכול חופשותת החגים הביתה ולספוג את ממוצא פיו או אתנחת זרעו אבל אני כן מקפידה לקחתאותו כולשבת שניה להיות כול שבוע אצלו ועם צריך יותר מפעם בשבוע לקחית אותולחגים וסופגת בשקט את מוצא פיו את נחת זרועו אנילא כול כך מסכימה כי אני לא שק איגרוף אפילו של הבן שלי והוא יודע שבאותו הרגע שהוא ירים יד ואפילו סתם אני יחזיר אותו למקום שלו והלכה לו החופשה כולנו כאן אני מאמינה מאחלים לכוללכם אושר והרבה בראיות
