תלוי למי,
לכאלה שמתחילים איתי ברחוב או נופלים עלי משום מקום אני לא חושבת שאני חייבת איזשהם הסברים, אני אומרת שלא תודה וזהו. למכרים תמיד אמרתי את האמת. אני תפוסה כבר הרבה זמן, רוב החיים הבוגרים שלי, אז "יש לי חבר" כמעט תמיד התאים וכשהוא לא אז גם ב"תפוסה רגשית" ו"אחרי פרידה" היה שמץ של אמת. הפעם הכי מעיקה.. יש אחד שלוקח בגדול.. לפני שנה בערך, בכל בוקר כשהייתי יוצאת לטיול עם הכלבה (ורק לשם המחשה, אני יוצאת כמו סמרטוט בבוקר, עם הטרנינג שאני ישנה איתו, נעלי בית, לפעמים אפילו שוכחת להסתרק. אבל זה 5 וחצי בבוקר! העולם לא אמור להיות בחוץ.) היה יושב לו איזה בחור על הספסל שמול הבניין שלי ומהרגע שהייתי יוצאת הוא היה עוקב אחרי. לפארק. לפארק השני. כשבחנתי את העניין הוא בא אחרי גם לפארק השלישי, למכרז המסחרי, ולאיזו תחנת אוטובוס בדרך לשום מקום- בקיצור, ווידאתי- הוא אכן עקב אחרי, ולא שהוא הסתתר מאחורי עצים.. פשוט הלך אחרי בכיף ובשלווה. יום, יומיים, שבוע.. אחרי שבועיים שבהם הוא עקב אחרי במסירות בכל בוקר, החלטתי לשים קץ לסיפור הזה וחייכתי אליו. רק חיוך אחד קטן. הוא ניגש, שאל לשלומי, עניתי שבסדר ושאלתי לשלומו.. שיחת נימוסין קלילה... 2-3 משפטים, בדיוק כשהתכוונתי לשאול מה פתאום הוא עוקב אחרי ולהבהיר לו שהוא יאלץ להפסיק הוא הקדים ושאל אם בא לי לשבת איתו באיזה בית קפה בערב, אמרתי שלא ויש לי חבר (באמת היה לי חבר!!!) וזכיתי לתגובה "את ממש סנובית מגעילה!!!". הייתי בהלם קטן, אבל קיבלתי את הבקרים הפרטיים שלי בחזרה.. אחרי 3 ימים הוא שלח לי פרחים, כמה ימים למחרת הוא שלח לי פקט סיגריות וורד (סליחה?), ואז עוד כמה זרים שמצורפים אליהם מתנות שלא פתחתי, אחד בכל כמה ימים, סירבתי לקבל כל דבר שהוא שלח... בשלב כלשהו הוא הפסיק גם עם זה וניסה טקטיקה אחרת- הטלפון... לא הבנתי איך הוא השיג את המספר אבל הייתי מנומסת- וביקשתי שלא יתקשר עוד. הוא המשיך. כשהפסקתי לענות הוא היה עושה לי "דווקא" ומתקשר בשעות הזויות (3 בלילה, נניח) שוב ושוב ושוב... עד שהחלפתי מספר. מאז ראיתי אותו במקרה רק פעם אחת. מקווה שהסאגה נגמרה
