../images/Emo24.gif
אל תדאגי. אני לא מכירה מופרע אכילה אחד שלא מטיל ספק בהיותו "חולה מספיק" - זה חלק מהמחלה לחשוב שאתה לא חולה מספיק. כך שאם את חושבת כך, את יכולה להיות בטוחה שאת תתאשפזי
אני צוחקת, אבל זה באמת נכון. חלק מהמחלה זה לחשוב שצריך להגיע לאיזשהם הישגים מסוימים ברזון/חולי/כאב כדי לקבל עזרה. העובדה היא שאם את מרגישה שאת זקוקה לאשפוז, לא רק שסביר מאד להניח שהצוות במחלקה יחשוב כמוך (כי אם כבר קורה שהמצב הפוך, שהחולה מכחיש את הצורך שלו באשפוז, אבל הצוות יודע לזהות את המחלה, ואם את כבר חושבת שאת זקוקה לאשפוז, סביר להניח שהם היו מציעים לך אשפוז כבר מזמן), סביר להניח אפילו שעצם הרצון שלך להתאשפז יעודד אותם להאמין שזה הטיפול המתאים לך. לפני שאני הלכתי לאינטייק בתל השומר, הפסיכולוגית לשעבר שלי, שידעה עד כמה אני חולה ונואשת ועם זאת בדיוק כמוך מפחדת שאני לא חולה מספיק בשביל שהם ירצו לאשפז אותי, אמרה לי את הדבר הבא: "אני יודעת כמה את זקוקה לאשפוז ואת יודעת כמה את זקוקה לאשפוז. כשאת מגיעה לאינטייק, אל תנסי לשים את הפרצוף המחייך שאת תמיד שמה כדי להיראות בסדר. תספרי להם את האמת ותגידי להם שאת רוצה להתאשפז". ואת יודעת מה הכי מצחיק? כשבאתי לאינטייק, ההרגל המגונה של לחייך גם כשהכול הכי נורא בעולם פשוט לא הצליח לרדת ממני, אבל זכרתי את מה שהמטפלת שלי אמרה לי וכשהפסיכולוגית באינטייק שאלה אותי מה מצבי, אמרתי לה שאני נואשת. התגובה שלה הייתה: "נואשת אבל מחייכת, הא?" ולא רק שהתאשפזתי, עוד הקדימו לי את כל רשימת ההמתנה והכניסו אותי לאשפוז חודשיים לפני שהייתי אמורה להתאשפז כי הם ראו עד כמה שמצבי
הנפשי חמור. גם מצבי הפיסי היה גרוע, אבל מה שהיה חשוב להם אפילו עוד יותר, היה מצבי הנפשי. אל תדאגי, את הולכת למקום טוב ויעזרו לך.
ותמשיכי לעדכן!
