איך אוספים את השברים?

[אמאלה2]

איך אוספים את השברים? ../images/Emo7.gif

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

 

[העין ה 3]

היתרון שלנו שיש לנו את מי לחבק

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

היתרון שלנו שיש לנו את מי לחבק
אבל זה גם החסרון. אין לנו את הפריבילגיה של להתחפר למיטה ולהטביע את הכרית. יש מי שזקוק לנו חזקות! אבל נדמה לי שכולנו מעדיפות לוותר על ההתחפרות לטובת החיבוקים... תבכי בלילה, תהיי חזקה ביום, ומחכים להודעה המשמחת בטיפול הבא! ורדה

 

[ytyr]

איך אוספים את השברים?

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

איך אוספים את השברים?
הי, שמי מיכל ואני די חדשה בפורום. אוף... אני כל-כך מזדהה ומבינה אותך. גם אני אם לשני ילדים - בן בן 5 ו - 3 חודשים ובת בת 3 ו-3 חודשים. שניהם הגיעו לעולם מטיפולי IVF. כיום אני בתחילת טיפול ראשון לנסיון להביא ילד שלישי לעולמנו. מחר אני מתחילה להזריק את הגונאל F. אני חושבת שאחד הדברים שהכי מטרידים אותי זה איך אצליח להתמודד עם הכשלון. אמנם כבר התמודדתי עם כשלונות אבל כשיש שני ילדים בבית זה באמת מקשה את העניין כי הזמן בו את יכולה להרשות לעצמך להתפרק הוא מינימלי. אין לנו ברירה אלא לבקש מבני זוגנו לקחת על עצמם את "נטל" הילדים הימים אלו כי לדעתי, חלק מההתמודדות עם הכשלון הוא הפורקן שלנו ואנו חייבות לעבור אותו. כשתתחזקי ויהיו לך כוחות וחשק (אם בכלל) לספר לי קצת על הטיפולים לילד שלישי, אשמח מאוד. בכל מקרה תנסי לאסוף כוחות מאיפה שרק אפשר, במיוחד מהעובדה שכבר יש לנו בבית שניים חמודים - זה לא שאנחנו לבד. ומצד שני כן תתני לעצמך את הזמן לפרוק ן"להתפרק". מחזיקה לך אצבעות... מיכל

 

[רוצה עוד 1]

((((((((((((((חיבוק))))))))))))))

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

((((((((((((((חיבוק))))))))))))))
אמאלה2 יקרה, מותר להתפרק. גם לאמא מותר להיות עצובה. גם לאמא מותר לבכות. תאמיני לי שהילדים שלנו יכולים להכיל את זה, במידה כמובן. ואת יודעת מה? לא חייבים להסביר בדיוק למה. זה אנושי, זה לגיטימי, זה נורמלי. זה חלק מהחיים. גם אמא היא בן אדם, היא אנושית וגם לה מותר לפעמים להיות חלשה. ואז אחרי זמן מה היא חוזרת להיות אמא והכל בסדר. בוודאי שהרשית לעצמך להאמין, לקוות. אילולא האמונה הזו, האופטימיות הזו בכל פעם מחדש, לא היינו יכולות לעבור את כל זה. וגם עכשיו בתוך מעמקי הנאחס, את מסוגלת לכתוב לנו שאת יודעת שבסוף זה יצליח. את חייבת לעצמך את הבכי הזה. את ההתפרקות. בלי זה אי אפשר ללכת הלאה, לשים מאחוריך את הטיפול הזה שלא הצליח, לנשום עמוק, לעשות הפסקה אם צריך, להזכר למה את צריכה את כל זה, למה זה כדאי (ובשביל זה, יש לך את השתיים היקרות לחבק) ולחזור לחתור. קחי ממני ((((((((((((((((חיבוק )))))))))))))))) ענק. אני עצובה איתך וממשיכה להאמין שבסוף זה יצליח. והלוואי שה"בסוף" הזה כבר יהיה בקרוב!

 

[תמי של יעל ומיכל]

האמת שאין לי תשובה מוכנה לזה

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

האמת שאין לי תשובה מוכנה לזה
אבל באופן מפתיע , כל פעם שזה קורה איכשהו אנחנו מצליחות לאסוף את השברים. כל פעם אנחנו מוצאות את הכוחות ומחדשות את התקווה.מותר להישבר תתחפרי , תבכי ותוציאי את כל הנאחס החוצה. כשתסיימי תראי פתאום שיש בתוכך את אותם כוחות לקום לבד ולהמשיך מחדש. הכוחות הללו כבר מבצבצים מתוך הדברים שכתבת : " כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי"

 

[עפרה בלבן]

שברים

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

שברים
אימלה אני מחבקת אותך. התסכול ענק. בעמותת חן אנו מקיימים קבוצות תמיכה. אנא התקשרי וננסה לסייע: אוסנת רוזנר 053-706806 תרשי לעצמך אבל זה מחזק. בברכה, עפרה בלבן יו"ר עמותת חן לפריון וחיים 03-5050345

 

[גילגיל אם הבנים]

../images/Emo20.gif../images/Emo20.gifפרח ורוד,לאופטימיות../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif

איך אוספים את השברים?

איך קמים? איך ממשיכים? מאיפה מתחילים? הרשיתי לעצמי לקוות, נתתי לעצמי להיות אופטימית ... והנפילה כ"כ גדולה. אני רוצה לצרוח - זה לא פייר! אבל למי? כן אני יודעת שבסוף בסוף זה יצליח גם אצלי. כן אני יודעת שיש לי שתיים לחבק. אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתחפר בפינה ולבכות. אין לי כוח.

פרח ורוד,לאופטימיות

זה נורא קשה. איך אפשר שלא להעצב. הלואי ויחד עם האמפולות היינו מקבלות הורמון קטן נגד עצב. לכי תחבקי את השתיים שיש לך,קבלי מהן כוחות מחודשים ותתכונני לפעם הבאה. הלואי שבפעם הבאה זה יהיה "הסוף" שיצליח !!!

 

[אמאלה2]

תודה לכולכן! ../images/Emo23.gif

פרח ורוד,לאופטימיות

זה נורא קשה. איך אפשר שלא להעצב. הלואי ויחד עם האמפולות היינו מקבלות הורמון קטן נגד עצב. לכי תחבקי את השתיים שיש לך,קבלי מהן כוחות מחודשים ותתכונני לפעם הבאה. הלואי שבפעם הבאה זה יהיה "הסוף" שיצליח !!!

תודה לכולכן!

המילים של כולכן כ"כ נוגעות! טוב שאתן פה! לא יכולה עוד להגיד שהתחלתי להתרומם. זה כל הזמן במחשבותי ואני מרגישה פשוט מרוקנת. מקווה שהימים שיעברו יעשו את שלהם ולאט לאט אני אוכל לחשוב על הפעם הבאה.