איך, איך, איך???
- פותח הנושא נשמהטובה
- פורסם בתאריך
ובכן... ../images/Emo13.gif
אני מייחסת אל עצמי באהבה רבה, תוך הקשבה לצרכיי, רצונותיי ובכלל, לאני העצמי שלי... (מה שלא היה כך בעבר...) ** לא
, אני גם לא לוקחת תא הדברים שקורים לי כמובנים מאליהם ** כן
, אני עושה בחירות בחיים וכאלה שקשורות בצרכים שלי, הרצונות והאהבה שלי כלפי עצמי...
אני מייחסת אל עצמי באהבה רבה, תוך הקשבה לצרכיי, רצונותיי ובכלל, לאני העצמי שלי... (מה שלא היה כך בעבר...) ** לא
../images/Emo51.gif ../images/Emo13.gif
לוקחים אותי כמובן מאליו = לא מתייחסים לבקשותיי, לרצונותיי והכי חשוב, לצרכיי מתייחסים כאל קיר (
) = שמים אותי בשוליים, או כלל לא מחשיבים אותי...
הצורך הבסיסי שלא מתממש הוא להיות חלק מאותה "קבוצה" שאליה אני משתייכת, אם רוצה או לא רוצה, אך לא רק כשצריכים אותי או צריכים משהו ממני, לא רק אז להיזכר בי, אלא כשזה ההיפך או סתם כך... הרגשתי אז ובפעם האחרונה עלבון גדול מאוד, חוסר אכפתיות, דבר שולי, חוסר בקבלת הצורך שלי, חוסר בראיה כוללת של כל הפרטים (האנשים), אלא שישנה ראיה אגואיסטית ואגוצנטרית ועוד ועוד... אני מבקשת שתהיה תקשורת וכמו שכתבתי, לא רק כשצריכים אותי או משהו ממני... שלא אהיה כדבר מובן מאליו ושולי...
לוקחים אותי כמובן מאליו = לא מתייחסים לבקשותיי, לרצונותיי והכי חשוב, לצרכיי מתייחסים כאל קיר (
תגובה
הבנתי, מעניין שאני רואה לוקחים אותי כמובן מאליו כלא חשוב מה אעשה או לא אני תמיד אהיה שם, ומתיחסים אלי כמו קיר אצלי מתפרש כלא מתיחסים אלי כלל. אצלי אלו הם דברים שונים...כמה חשוב הדיוק והפרוט. בואי נראה כיצד את מגיבה כשאת חשה את העלבון הזה שאת מתארת. האם את מדברת על זה. עם מי? כיצד? איך? מה את אומרת? וכו' מה לדעתך יכול לגרום לרגש אחר לעלות ולא עלבון?איזה רגש היית רוצה שיעלה?
הבנתי, מעניין שאני רואה לוקחים אותי כמובן מאליו כלא חשוב מה אעשה או לא אני תמיד אהיה שם, ומתיחסים אלי כמו קיר אצלי מתפרש כלא מתיחסים אלי כלל. אצלי אלו הם דברים שונים...כמה חשוב הדיוק והפרוט. בואי נראה כיצד את מגיבה כשאת חשה את העלבון הזה שאת מתארת. האם את מדברת על זה. עם מי? כיצד? איך? מה את אומרת? וכו' מה לדעתך יכול לגרום לרגש אחר לעלות ולא עלבון?איזה רגש היית רוצה שיעלה?
נפלאה ומאושרת
New member
אהבתי
את איך שאת מנתחת את הדברים. זה יפה ומעניין.
את איך שאת מנתחת את הדברים. זה יפה ומעניין.
akazw ענתה כה יפה עד שאני מהסס
אם להוסיף עוד הערה. אבל מה, זה יכול להזיק? אז, כמו שאומרים פוליטיקאים בראיונות במדיה -- תרשו לי? כבר נעשה דירוג ראשון לוקחים אותי כמובן מאליו = לא מתייחסים לבקשותיי, לרצונותיי והכי חשוב, לצרכיי מתייחסים כאל קיר = שמים אותי בשוליים, או כלל לא מחשיבים אותי... אבל גם הדירוג הזה לא מחדד מספיק את הגדרת הפעולות שהם עושים. בסולם ארבעת השלבים של NVC מדובר ברגש, בצורך, בפעולות, בהבעת משאלה. נראה לי שתוכלי לעשות עוד כברת דרך בשלב הפעולות. לא מתייחסים לבקשותיי: מה הם כן עושים? אומרים כן-כן, ואחר כך לא עושים כלום? אומרים לא-לא? לא אומרים כלום? מביטים בך? קוראים עיתון? שמים אותי בשוליים, לא מחשיבים אותי. השוליים זו מטפורה, אם לא באמת שמים אותך בשוליים. זאת לא פעולה. לא מחשיבים אותי, זאת הנחה על מה שעובר להם בראש. זה בכלל מסוכן. אז תרגיל ראשון הוא להגדיר בדיוק רב יותר את הפעולות שהם עושים, שבעקבותיהם הצרכים שלך אינם מסופקים, שבעקבות זאת הרגשות שלך מתעוררים. ואז התרגיל הבא הוא לנסח את המשאלה בצורת בקשה ספציפית לפעולה של האנשים ההם. ועוד לפני שתביאי את המשאלה אליהם, תעשי את ההכנות הדרושות למקרה שהם יגידו בפירוש שהם אינם מוכנים להיענות למשאלתך. אבל כאן אני עוצר, כי את הגשר הזה תחצי אם תגיעי אליו, וייתכן מאוד, כמו הרבה פעמים כשבאמת מפעילים את המודל, לא יהיה שם לא נהר ולא גשר, אלא היענות למשאלתך.
אם להוסיף עוד הערה. אבל מה, זה יכול להזיק? אז, כמו שאומרים פוליטיקאים בראיונות במדיה -- תרשו לי? כבר נעשה דירוג ראשון לוקחים אותי כמובן מאליו = לא מתייחסים לבקשותיי, לרצונותיי והכי חשוב, לצרכיי מתייחסים כאל קיר = שמים אותי בשוליים, או כלל לא מחשיבים אותי... אבל גם הדירוג הזה לא מחדד מספיק את הגדרת הפעולות שהם עושים. בסולם ארבעת השלבים של NVC מדובר ברגש, בצורך, בפעולות, בהבעת משאלה. נראה לי שתוכלי לעשות עוד כברת דרך בשלב הפעולות. לא מתייחסים לבקשותיי: מה הם כן עושים? אומרים כן-כן, ואחר כך לא עושים כלום? אומרים לא-לא? לא אומרים כלום? מביטים בך? קוראים עיתון? שמים אותי בשוליים, לא מחשיבים אותי. השוליים זו מטפורה, אם לא באמת שמים אותך בשוליים. זאת לא פעולה. לא מחשיבים אותי, זאת הנחה על מה שעובר להם בראש. זה בכלל מסוכן. אז תרגיל ראשון הוא להגדיר בדיוק רב יותר את הפעולות שהם עושים, שבעקבותיהם הצרכים שלך אינם מסופקים, שבעקבות זאת הרגשות שלך מתעוררים. ואז התרגיל הבא הוא לנסח את המשאלה בצורת בקשה ספציפית לפעולה של האנשים ההם. ועוד לפני שתביאי את המשאלה אליהם, תעשי את ההכנות הדרושות למקרה שהם יגידו בפירוש שהם אינם מוכנים להיענות למשאלתך. אבל כאן אני עוצר, כי את הגשר הזה תחצי אם תגיעי אליו, וייתכן מאוד, כמו הרבה פעמים כשבאמת מפעילים את המודל, לא יהיה שם לא נהר ולא גשר, אלא היענות למשאלתך.
בהחלט בהחלט... ../images/Emo13.gif
אני מדברת על כך עם אנשים הקשורים לאותם אלה שמתנהגים בצורה איגוצנטרית. אני מדברת תוך הבעת העלבון והכעס, כן מציינת את העובדות ואת התמונה הכללית ולא רק את ה"צד" שלי. רגש אחר? כמו מה, שמחה? בתכל'ס רגש של שמחה יעלה ויבוא כשאראה שאותם אנשים לא רואים רק את עצמם, בטח ובטח כטלית שכולה תכלת, כשאין הם מבינים מה עשו... כשאראה את ה"תמימות" הזו שלהם ממני והלאה...
אני מדברת על כך עם אנשים הקשורים לאותם אלה שמתנהגים בצורה איגוצנטרית. אני מדברת תוך הבעת העלבון והכעס, כן מציינת את העובדות ואת התמונה הכללית ולא רק את ה"צד" שלי. רגש אחר? כמו מה, שמחה? בתכל'ס רגש של שמחה יעלה ויבוא כשאראה שאותם אנשים לא רואים רק את עצמם, בטח ובטח כטלית שכולה תכלת, כשאין הם מבינים מה עשו... כשאראה את ה"תמימות" הזו שלהם ממני והלאה...
שאלה של בחירה
האם חשבת פעם שאולי את בוחרת להשאר במצב? ולמעשה אומרת:למרות שאתם לא רואים אותי, מרגיזים אותי, גורמים לי להרגיש שקופה, אני לא אעזוב אתכם? האם יכול להיות שאת בוחרת למעשה :" מה שלא תעשו לי אני כמובן מאליו נשארת אתכם"? האם קבוצת האנשים שאת מדברת עליהם, הם כאלו שנבחרו על ידך? האם בחרת להיות איתם? אם כן? מדוע, מה מביא אותך להשאר איתם? האם יש לך אפשרות לבחור קבוצה אחרת? האם תבחרי אחרת אם תוכלי? מה יקרה לך אז? מה המקום שאת רוצה לעצמך? מהם הדברים החיוביים שאת מקבלת מהקבוצה הזו? מהם הרגשות הטובים שעולים לך, שגורמים לך לרצות להשאר איתם? לגבי הרגשות, לא התכוונתי לרגש של שמחה דוקא, יש הרבה רגשות אחרים שיכולים לעלות במקום כעס ועלבון, אתן לך כמה דוגמאות: קנאה,אומץ,אכזבה,רחמים,ציפייה,קבלה, שלוה, סלחנות,אשמה, בוז, בושה,גועל, גאווה,השפלה,געגוע, פחד, צער, שינאה, שיעמום, תקוה, אדישות,תדהמה ויש עוד.... קשה לשנות אנשים אחרים, אני למדתי על עצמי, שהשינוי צריך להגיע מאיתנו ואז זה מהדהד לסביבה, אני יכולה לבחור לעצמי, את מה שיקרה לי, ואיך אני רואה את הדברים, הרבה מהכעסים שלנו הם למעשה תוצאה של פערים בציפיות שלנו, אנשים מצפים מאחרים להתנהג כמו שהם היו מתנהגים, שופטים אחרים כמו שהם היו שופטים את עצמם.... העוצמה שלך, היא בך: בבחירות שאת עושה. שלך אקא
האם חשבת פעם שאולי את בוחרת להשאר במצב? ולמעשה אומרת:למרות שאתם לא רואים אותי, מרגיזים אותי, גורמים לי להרגיש שקופה, אני לא אעזוב אתכם? האם יכול להיות שאת בוחרת למעשה :" מה שלא תעשו לי אני כמובן מאליו נשארת אתכם"? האם קבוצת האנשים שאת מדברת עליהם, הם כאלו שנבחרו על ידך? האם בחרת להיות איתם? אם כן? מדוע, מה מביא אותך להשאר איתם? האם יש לך אפשרות לבחור קבוצה אחרת? האם תבחרי אחרת אם תוכלי? מה יקרה לך אז? מה המקום שאת רוצה לעצמך? מהם הדברים החיוביים שאת מקבלת מהקבוצה הזו? מהם הרגשות הטובים שעולים לך, שגורמים לך לרצות להשאר איתם? לגבי הרגשות, לא התכוונתי לרגש של שמחה דוקא, יש הרבה רגשות אחרים שיכולים לעלות במקום כעס ועלבון, אתן לך כמה דוגמאות: קנאה,אומץ,אכזבה,רחמים,ציפייה,קבלה, שלוה, סלחנות,אשמה, בוז, בושה,גועל, גאווה,השפלה,געגוע, פחד, צער, שינאה, שיעמום, תקוה, אדישות,תדהמה ויש עוד.... קשה לשנות אנשים אחרים, אני למדתי על עצמי, שהשינוי צריך להגיע מאיתנו ואז זה מהדהד לסביבה, אני יכולה לבחור לעצמי, את מה שיקרה לי, ואיך אני רואה את הדברים, הרבה מהכעסים שלנו הם למעשה תוצאה של פערים בציפיות שלנו, אנשים מצפים מאחרים להתנהג כמו שהם היו מתנהגים, שופטים אחרים כמו שהם היו שופטים את עצמם.... העוצמה שלך, היא בך: בבחירות שאת עושה. שלך אקא
בוחרת או לא בוחרת
השאלה שלך, אקא, "אולי את בוחרת...", מעבירה אותנו לתחום אחר של פסיכולוגיה: בחינה עצמית של יתרונות משניים שאולי אנחנו מפיקים ממצבים, ואז אפשר לעשות על זה עבודה. אבל אם נתמקד בטכניקות של התקשורת המקרבת, נראה שהיא מזמינה לנקוט אסטרטגייה שונה מיסודה. צריך להגדיר את הרגשות, את הצרכים שאינם מסופקים, את הפעולות הספציפיות של הזולת, ואת הבקשה שמנסחים אליו: "כאשר אתה קורא בעיתון בזמן שאני מדברת אליך, אני מרגישה כעס, כי הצורך שלי בהתחשבות אינו בא על סיפוקו, ולכן אני מבקשת שכשאני מדברת אליך תניח את העיתון ותביט בי בעיניים". נקודת התקשורת היחידה שהיא קריטית היא להגיע לנוסח מדויק של הבקשה. הנקודות האחרות שייכות לשיח הפנימי המביא עד המשאלה. במילים אחרות, אני לא חייב לדווח על הרגשות, על הצרכים, על הפעולה שראיתי. אני יכול, אם זה מתאים. לא תמיד זה מתאים. לדעתי, אם מישהו מצליח לנסח בדייקנות נוסח שלם כזה, הבחירות התת-מודעות שלו או הבלתי מודעות שלו מסדירות את עצמן. לכאורה, המתכון הוא לכאורה פשוט מאוד: אני עושה לעצמי את הסולם של רגש>צורך>תצפית על פעולה>בקשה. בדמיוני אני עושה את זה גם עבור הזולת, אם הוא לא עושה את זה בשביל עצמו. אבל זה רק לכאורה, כי למשל "נשמה טובה" לא הצליחה עד כה לתאר באופן קונקרטי את פעולות האנשים ההם. היא משתמשת בנוסחים מטפוריים ושיפוטיים, שכרוכות בהן הנחות על הדימוי העצמי של הזולת (שגיאה גסה בת"מ, שקובעת כלל חשוב לא לעשות לזולת ניתוח פסיכולוגי אלא אם הוא מזמין זאת) כמו "הם חושבים את עצמם לטלית שכולה תכלת". אם "נשמה טובה" תצליח לתאר את הרגש שלה, את הצורך שלה, את הפעולה הקונקרטית שהאנשים ההם עושים, היא תוכל לנסח בקשה לפעולה. ברגע שתעשה את זה, עליה ללכת לאותם אנשים ולהגיד להם: "אני מבקשת שתעשו כך וכך בנסיבות כאלה וכאלה". אחרי זה נראה מה יקרה. לפי רוזנברג, ולפי נסיוני האישי, המהלך הזה מחולל נפלאות. להזכירכם, רוזנברג התחיל את דרכו כפסיכולוג, והתקומם נגד התוצאות הדלות של תהליכים בטיפול. הוא פנה לשיטה שבה - בעזרת טכניקות מדויקות מאוד של ניסוח - משיגים במהירות וביעילות שיפור דרמטי בתהליכים תוך-אישיים ובין-אישיים. כמובן, כל אחד יכול לעשות עם עצמו חשבון נפש האם בצד זה הוא רוצה גם לעבור טיפול פסיכולוגי אחר, פרוידיאני, יונגיאני, קוגניטיבי, מילטוניאני, פרלסיאני או מה שלא יהיה. ואדגיש שכל מה שכתבתי לא נועד לסתור את מה שאקא אומרת ולא להפחית מערכן של שיטות אחרות למטופלים שמפיקים מהן תועלת. מטרתי הייתה רק להגדיר את הדיוק הנדרש בשיטת התקשורת המקרבת, כי זה הפורום שבו אנו נפגשים.
השאלה שלך, אקא, "אולי את בוחרת...", מעבירה אותנו לתחום אחר של פסיכולוגיה: בחינה עצמית של יתרונות משניים שאולי אנחנו מפיקים ממצבים, ואז אפשר לעשות על זה עבודה. אבל אם נתמקד בטכניקות של התקשורת המקרבת, נראה שהיא מזמינה לנקוט אסטרטגייה שונה מיסודה. צריך להגדיר את הרגשות, את הצרכים שאינם מסופקים, את הפעולות הספציפיות של הזולת, ואת הבקשה שמנסחים אליו: "כאשר אתה קורא בעיתון בזמן שאני מדברת אליך, אני מרגישה כעס, כי הצורך שלי בהתחשבות אינו בא על סיפוקו, ולכן אני מבקשת שכשאני מדברת אליך תניח את העיתון ותביט בי בעיניים". נקודת התקשורת היחידה שהיא קריטית היא להגיע לנוסח מדויק של הבקשה. הנקודות האחרות שייכות לשיח הפנימי המביא עד המשאלה. במילים אחרות, אני לא חייב לדווח על הרגשות, על הצרכים, על הפעולה שראיתי. אני יכול, אם זה מתאים. לא תמיד זה מתאים. לדעתי, אם מישהו מצליח לנסח בדייקנות נוסח שלם כזה, הבחירות התת-מודעות שלו או הבלתי מודעות שלו מסדירות את עצמן. לכאורה, המתכון הוא לכאורה פשוט מאוד: אני עושה לעצמי את הסולם של רגש>צורך>תצפית על פעולה>בקשה. בדמיוני אני עושה את זה גם עבור הזולת, אם הוא לא עושה את זה בשביל עצמו. אבל זה רק לכאורה, כי למשל "נשמה טובה" לא הצליחה עד כה לתאר באופן קונקרטי את פעולות האנשים ההם. היא משתמשת בנוסחים מטפוריים ושיפוטיים, שכרוכות בהן הנחות על הדימוי העצמי של הזולת (שגיאה גסה בת"מ, שקובעת כלל חשוב לא לעשות לזולת ניתוח פסיכולוגי אלא אם הוא מזמין זאת) כמו "הם חושבים את עצמם לטלית שכולה תכלת". אם "נשמה טובה" תצליח לתאר את הרגש שלה, את הצורך שלה, את הפעולה הקונקרטית שהאנשים ההם עושים, היא תוכל לנסח בקשה לפעולה. ברגע שתעשה את זה, עליה ללכת לאותם אנשים ולהגיד להם: "אני מבקשת שתעשו כך וכך בנסיבות כאלה וכאלה". אחרי זה נראה מה יקרה. לפי רוזנברג, ולפי נסיוני האישי, המהלך הזה מחולל נפלאות. להזכירכם, רוזנברג התחיל את דרכו כפסיכולוג, והתקומם נגד התוצאות הדלות של תהליכים בטיפול. הוא פנה לשיטה שבה - בעזרת טכניקות מדויקות מאוד של ניסוח - משיגים במהירות וביעילות שיפור דרמטי בתהליכים תוך-אישיים ובין-אישיים. כמובן, כל אחד יכול לעשות עם עצמו חשבון נפש האם בצד זה הוא רוצה גם לעבור טיפול פסיכולוגי אחר, פרוידיאני, יונגיאני, קוגניטיבי, מילטוניאני, פרלסיאני או מה שלא יהיה. ואדגיש שכל מה שכתבתי לא נועד לסתור את מה שאקא אומרת ולא להפחית מערכן של שיטות אחרות למטופלים שמפיקים מהן תועלת. מטרתי הייתה רק להגדיר את הדיוק הנדרש בשיטת התקשורת המקרבת, כי זה הפורום שבו אנו נפגשים.
../images/Emo24.gif אולי היא כן מקשיבה?
אנחנו לא יודעים אם היא מקשיבה או לא. אנחנו יודעים שהיא לא תיארה את הפעולות של האנשים ההם. זאת התצפית שלי. אני לא מנסה להוציא אותה מהפינה. מה זה אומר? זאת מטפורה. למה זה חשוב? אולי היא תוכל לשפר את חייה מה"פינה". אני רואה מה היא עשתה ומה היא לא עשתה כאן בפורום, ורק כאן. אני מבקש ממנה: תארי את פעולותיהם הקונקרטיות של האנשים ההם. אחרי שתיענה לבקשתי, נראה מה יהיה לי להציע. לא יעזור כלום: צריך להיות דייקניים עד קצה היכולת!
אנחנו לא יודעים אם היא מקשיבה או לא. אנחנו יודעים שהיא לא תיארה את הפעולות של האנשים ההם. זאת התצפית שלי. אני לא מנסה להוציא אותה מהפינה. מה זה אומר? זאת מטפורה. למה זה חשוב? אולי היא תוכל לשפר את חייה מה"פינה". אני רואה מה היא עשתה ומה היא לא עשתה כאן בפורום, ורק כאן. אני מבקש ממנה: תארי את פעולותיהם הקונקרטיות של האנשים ההם. אחרי שתיענה לבקשתי, נראה מה יהיה לי להציע. לא יעזור כלום: צריך להיות דייקניים עד קצה היכולת!
אולי
היא תארה את איך שהיא מפרשת את הדברים, היא למעשה תארה את הפינה שלה, את המקום שלה כרגע, אולי היא תוכל לשפר את חייה משם, אבל אולי לא. מתוך ההתיחסות שלה בפורום, אני חווה חוסר הקשבה שלה לנו ולעצמה, אני מאמינה שכדי להיות במצב של תקשורת מקרבת, האדם צריך להיות בתודעה של חמלה, ותקשורת עם עצמו, ומכאן היתה תשובתי. אכן דיוק והסבר ברור הם הדרך הנכונה לתקשר בצורה מקרבת, אך לדעתי קשה לנתק בינם לבין המצב הנפשי, האם תרגול של תהליך התקשורת יכול להיות אם אדם לא יודע לשאול את עצמו את השאלות כדי למצוא את צרכיו האמיתיים? אם אדם לא יודע לזהות את מה שבאמת רוצה? ברמה העמוקה הבסיסית? אני מאמינה שקודם חשוב ללמוד על עצמינו,לתקשר עם עצמינו, להתעצם, ואז לבוא לתקשר עם האחר, מהמקום האמיתי שלנו. אני מקווה שנשמה טובה, תחזור אלינו אחרי תהליך שעשתה עם עצמה ומצאה לעצמה את הצרכים והרגשות שלה ותוכל לשתף אותנו, בעובדות התצפית, ממקום אובייקטיבי, ללא שיפוט של האחר, זהו תהליך קשה.
היא תארה את איך שהיא מפרשת את הדברים, היא למעשה תארה את הפינה שלה, את המקום שלה כרגע, אולי היא תוכל לשפר את חייה משם, אבל אולי לא. מתוך ההתיחסות שלה בפורום, אני חווה חוסר הקשבה שלה לנו ולעצמה, אני מאמינה שכדי להיות במצב של תקשורת מקרבת, האדם צריך להיות בתודעה של חמלה, ותקשורת עם עצמו, ומכאן היתה תשובתי. אכן דיוק והסבר ברור הם הדרך הנכונה לתקשר בצורה מקרבת, אך לדעתי קשה לנתק בינם לבין המצב הנפשי, האם תרגול של תהליך התקשורת יכול להיות אם אדם לא יודע לשאול את עצמו את השאלות כדי למצוא את צרכיו האמיתיים? אם אדם לא יודע לזהות את מה שבאמת רוצה? ברמה העמוקה הבסיסית? אני מאמינה שקודם חשוב ללמוד על עצמינו,לתקשר עם עצמינו, להתעצם, ואז לבוא לתקשר עם האחר, מהמקום האמיתי שלנו. אני מקווה שנשמה טובה, תחזור אלינו אחרי תהליך שעשתה עם עצמה ומצאה לעצמה את הצרכים והרגשות שלה ותוכל לשתף אותנו, בעובדות התצפית, ממקום אובייקטיבי, ללא שיפוט של האחר, זהו תהליך קשה.
"אני חווה חוסר הקשבה שלה..."
אפשר שאת צודקת, אפשר שאת לא צודקת, אני לא נכנס לזה בכלל. אני אומר רק ש"אני חווה חוסר הקשבה שלה..." הוא לא בטכניקה של תקשורת מקרבת. "אני חווה..." -גוף ראשון, את חווה תסכול? את חווה בדידות בקומוניקציה? מה הרגש שאת חווה? אם את חווה משהו בתוך המוח שלה, כלומר שהיא לא מקשיבה, זה יכול להיות נכון או לא נכון, אני לא מערער על זה. אבל זה לא הטכניקה של מרשל. "להיות בתודעה של חמלה ותקשורת עם עצמו..." אני לא מערער. זה נכון. אבל זה לא הטכניקה. אלה הערכות של מיומנויות הנפש שלה. הטכניקה היא להגיע לניסוח מילולי של ארבעת הרכיבים. נשמע מה יש ל"נשמה טובה" להגיד בהגדרת הצרכים שלה. הרי ברור שמי שמתקדם בניסוח הגדרת הצרכים מתקדם במיומנות זיהוי מה שהוא באמת רוצה. אנחנו לא מציצים אל מאחורי הקלעים. אנחנו מחפשים ארבעה ניסוחים מדויקים: אני מרגישה (+שם של רגש). הצורך שלא נענה (או שנענה) הוא הצורך שלי ב... הפעולה הקונקרטית שאני מזהה בהקשר הזה היא (+תיאור של פעולה קונקרטית). הבקשה שיש לי (ממך או מעצמי) היא... ואידך זיל גמור. אני חוזר ואומר, אקא, שאני לא מערער על התובנות שלך. ייתכן שאת צודקת במאה אחוזים. אבל מה שמחוץ לכללי המשחק של הת"מ הוא מחוץ לכללים. ובזה אני מתאמן בעזרתך!
אפשר שאת צודקת, אפשר שאת לא צודקת, אני לא נכנס לזה בכלל. אני אומר רק ש"אני חווה חוסר הקשבה שלה..." הוא לא בטכניקה של תקשורת מקרבת. "אני חווה..." -גוף ראשון, את חווה תסכול? את חווה בדידות בקומוניקציה? מה הרגש שאת חווה? אם את חווה משהו בתוך המוח שלה, כלומר שהיא לא מקשיבה, זה יכול להיות נכון או לא נכון, אני לא מערער על זה. אבל זה לא הטכניקה של מרשל. "להיות בתודעה של חמלה ותקשורת עם עצמו..." אני לא מערער. זה נכון. אבל זה לא הטכניקה. אלה הערכות של מיומנויות הנפש שלה. הטכניקה היא להגיע לניסוח מילולי של ארבעת הרכיבים. נשמע מה יש ל"נשמה טובה" להגיד בהגדרת הצרכים שלה. הרי ברור שמי שמתקדם בניסוח הגדרת הצרכים מתקדם במיומנות זיהוי מה שהוא באמת רוצה. אנחנו לא מציצים אל מאחורי הקלעים. אנחנו מחפשים ארבעה ניסוחים מדויקים: אני מרגישה (+שם של רגש). הצורך שלא נענה (או שנענה) הוא הצורך שלי ב... הפעולה הקונקרטית שאני מזהה בהקשר הזה היא (+תיאור של פעולה קונקרטית). הבקשה שיש לי (ממך או מעצמי) היא... ואידך זיל גמור. אני חוזר ואומר, אקא, שאני לא מערער על התובנות שלך. ייתכן שאת צודקת במאה אחוזים. אבל מה שמחוץ לכללי המשחק של הת"מ הוא מחוץ לכללים. ובזה אני מתאמן בעזרתך!
עוד משהו, אקא, על עצמי:
אני גדלתי בבית של אבא פסיכואנליטיקן א"א. כל התהליכים של כניסה למעמקי הנפש ועברה בילדות, של "התחברות לרגש", של הבנת הסימבוליות שהנפש משתמשת בה בחלומות, באסוציאציות חופשיות ובשימושי לשון כמו פליטת פה, גמגום וכיו"ב, הטרנספרנס והקאונטר-טרנספרנס, האפשרות ללכת לטיפול ולשתוק במשך שעות רצופות, הבדיקה של השפעתה של הדודה של הסבתא על עיצוב האישיות של המשפחה ולכן שלי עצמי, ההדחקות, ההגנות, ועוד ועוד -- כל אלה היו לחם חוק בסביבתי מאז ילדותי, יותר מחצי יובל. הבן של הסנדלר הולך יחף. אני חושב (חושב, אמרתי) שאני מבין את השפה שלך די טוב... כאן אני מתעקש על דיוק הטכניקה של מרשל. יש תוצאות מדהימות בשימוש מדויק, דווקא מדויק, בטכניקה. ואני לא מערער על טכניקות אחרות. כבר אמרתי את זה. אני רק חוזר ומציין מה הגבולות של הטכניקה. כי בעיניי הגבולות המדויקים האלה הם לא מגבלות, אלא כוחה העיקרי. (כך עושה גם אדוארד דה-בונו, בטכניקות היצירתיות שלו: לך בדיוק לפי הכללים, הם נוסחו בתשומת לב רבה! פשרות קטנות עלולות להפיל את כל המערכת, ולהחזיר אותנו לכל מיני מקומות שלא רצינו להיות בהם).
אני גדלתי בבית של אבא פסיכואנליטיקן א"א. כל התהליכים של כניסה למעמקי הנפש ועברה בילדות, של "התחברות לרגש", של הבנת הסימבוליות שהנפש משתמשת בה בחלומות, באסוציאציות חופשיות ובשימושי לשון כמו פליטת פה, גמגום וכיו"ב, הטרנספרנס והקאונטר-טרנספרנס, האפשרות ללכת לטיפול ולשתוק במשך שעות רצופות, הבדיקה של השפעתה של הדודה של הסבתא על עיצוב האישיות של המשפחה ולכן שלי עצמי, ההדחקות, ההגנות, ועוד ועוד -- כל אלה היו לחם חוק בסביבתי מאז ילדותי, יותר מחצי יובל. הבן של הסנדלר הולך יחף. אני חושב (חושב, אמרתי) שאני מבין את השפה שלך די טוב... כאן אני מתעקש על דיוק הטכניקה של מרשל. יש תוצאות מדהימות בשימוש מדויק, דווקא מדויק, בטכניקה. ואני לא מערער על טכניקות אחרות. כבר אמרתי את זה. אני רק חוזר ומציין מה הגבולות של הטכניקה. כי בעיניי הגבולות המדויקים האלה הם לא מגבלות, אלא כוחה העיקרי. (כך עושה גם אדוארד דה-בונו, בטכניקות היצירתיות שלו: לך בדיוק לפי הכללים, הם נוסחו בתשומת לב רבה! פשרות קטנות עלולות להפיל את כל המערכת, ולהחזיר אותנו לכל מיני מקומות שלא רצינו להיות בהם).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.