איך, איך מתחילים?...

[y2in1]

איך, איך מתחילים?...

אחרי מכה נוספת (הפעם בנוכחות הילדה, (10 חוד')) החלטתי להתגרש. בעצם הוא זה שיזם את הפרידה, עיצבנתי אותו... כן, זה הכל באשמתי. עיצבנתי אותו. הוא גם לא נתן לי מכה, רק דחיפה קטנה, מלווה בקללות. הייתי צריכה לדעת, אם הוא ככה דיבר לאמא שלו, למה לא לאשתו? זה כל-כך קשה! אני לבד, לגמרי לבד (בארץ זרה). אמא שלי פה, אבל כשסיפרתי לה היא אמרה "עיצבנת אותו, הוא לא הרביץ לך מספיק"... איזה כיך שיש משפחה תומכת הא? זה לא מפתיעה, גם היא הרביצה לי כל החיים... מה עושים? איך, איך מתחילים?...

 

[נונינקה]

רוצה לבוא אלינו? נחבק אותך חזק

את צודקת. לא נשארים שנייה עם מישהו שמרים עליך יד. את זכאית לכבוד ולהערכה וכך גם גופך. מתחילים באיסוף מידע: לאן את יכולה ללכת? מהן העלויות? זה לטווח המיידי כדי שלא תישארי בקרבתו. אח"כ תקחי פסק זמן לחשוב כיצד לארגן את חייך מחדש.את מוזמנת לכתוב לי במסר מאיזה אזור את ואיך אפשר לעזור לך

 

[y2in1]

../images/Emo24.gif תודה. הכל כל-כך מסובך...

אני גרה בקנדה ואני לא יודעת שום דבר פה.. אני תלמידה ואנחנו גרים אצל ההורים שלי, כך שהוא זה שיעבור דירה (בסופו של דבר..). הבעיה היא שצריך לקחת את הילדה לגן, ואחר-כך לנסוע לאוניברסיטה, ואין לי רשיון נהיגה (אני עובדת על זה..) אני יכולה לעשות הכל לבד אם צריך א-ב-ל אני כל-כך עצובה... אין לי כח לכלום. אתמול השכבתי את הילדה בלי טיול ואמבטיה... זה לא מגיע לה.

 

[נונינקה]

אז לפחות אני מקוה ששם תהייה לך

תמיכה ואם אמא שלך לא מתאימה לכך, תתרחקי ממנה לטובת הבריאות הנפשית שלך. היום אנחנו יכולות לקחת מהן רק את מה שטוב לנו. מאחלת לך בהצלחה שם ואולי תפני לבנות הפורום שגרות בקנדה?

 

[swann]

אני בקנדה. שלחתי לך מסר.

 

[אשרי האשה]

מאחלת לך שתמצאי את הדרך הקלה

והטובה לכן בחיים.

 

[ארנט]

../images/Emo24.gif

קודם כל דחיפה היא מכה. ואלימות מילולית היא אלימות. כואב לשמוע שאת מרגישה כ"כ לבד ושאין לך תמיכה מהמשפחה. עצות ממש אין לי, וגם נראה לי חסר אחריות לתת לך כאלו, מכיוון שאני לא מכירה את מערכת היחסים ביניכם ואת ההסטוריה. מה שאני יכולה להציע זו תמיכה ווירטואלית. תרגישי חופשי להמשיך ולספר לנו.

 

[ענתיתי וחוזליטה]

../images/Emo24.gif

לא נשארים עם אדם מכה! היום זו דחיפה ומחר מה? היום זו את ומחר אולי גם הילדה. את צריכה למצוא לך מעגלי תמיכה. נשמע שהבית הוא לא ממש מעגל שיכול לתת לך את הכוחות והגב במהלך כזה שהוא לא פשוט בכלל. גם תמיכה וירטואלית (שאותה תקבלי כאן בטונות אם תרצי) זו תמיכה אבל חשוב שיהיו לך אנשים שאת יכולה להעזר בהם גם בקנדה. אחות, חברה, מישהו שאת סומכת עליו. אנחנו כאן!

 

[y2in1]

תודה לכולן!

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo24.gif

מתוקה. אני מקווה שתדעי לקבל את התמיכה מהמקומות הנכונים (לצערי מכירה את זה מקרוב, דווקא ברגעים שהכי הייתי צריכה תמיכה - קיבלתי עורף). אולי אפשר לחפש את התמיכה במקום אחר? אני בטוחה שיש כל מיני מקומות ואגודות של נשים שעוזרות אחת לשניה. מקווה שהתקופה הקשה תעבור מהר. ועוד דבר: זה לא כל כך נורא שהילדה לא עשתה מקלחת וטיול פעם אחת לפני השינה. אל תכנסי עכשיו לרגשי אשם בכל הקשור אליה.

 

[טלי בארץ הלמה]

../images/Emo24.gifלבי איתך

המצב נשמע לא טוב ואת באמת עושה בשכל שאת נפרדת ממנו. לא מגיע לך לחיות ככה ובטח ובטח לרבקה שלך לחיות בצל הדבר האלימות הזאת. איפה את גרה והאם את מתכננת לחזור לגור בישראל? איך אפשר עוד לעזור לך?

 

[טלי בארץ הלמה]

ראיתי שאת בקנדה. מקווה שתצרי קשר

עם מישהי שגרה שם ושהמצב ישתפר בקרוב!

 

[אמיתמי]

../images/Emo24.gif זה לא גורל../images/Emo24.gif

חמודה, יהיה בסדר. נראה שנורא קשה עכשיו אבל כל החיים לפניך. אגב תמיכה, בכל אוניברסיטה יש שירותי יעוץ לסטודנט. אני השתמשתי בזה בעבר וזה היה מצוין. נראה לי שתזדקקי להמון תמיכה ושקשה למצוא בבית. תוכלי להיעזר בהם כדי למצוא כוחות בתוכך. חוץ מזה אני גם חושבת שלא נורא שלא היתה אמבטיה וטיול. אל תטרידי את עצמך. יש לשגרה יתרון רב. גם לילדה אבל גם לך. אבל לרגשי אשם אין שום ערך. תמשיכי לכתוב לנו.