AmiTutiT14
New member
איך אני גורמת לו להיות הצד הנזקק בקשר שלנו../images/Emo35.gif
- קצת ארוך, אבל בבקשה תקראו ותנסו לעזור - שמעתי פעם משפט שמתאר בצורה מדוייקת את מערכת היחסים שלנו - "הצד הפחות נזקק במערכת היחסים הוא זה שיגרור בצורה החזקה ביותר את הצד השני לתוכה". ככה זה איתנו, בדיוק. אנחנו בני 19, הוא התגייס לפני כמה חודשים, אני מתגייסת בסוף אפריל. היינו החברים הכי טובים בעולם לפני שהקשר ביננו הפך לקשר רומנטי. אנחנו ביחד שלושה חודשים בערך. אני אוהבת אותו בטירוף, ולו, לטענתו, יש "קצת רגשות". הוא מהצד שלו לא כל כך משקיע בקשר, אני זאת שיותר יוזמת ומשקיעה בקשר שלנו. אני יודעת שאני מפגרת, שאני רק גורמת לאגו שלו לגדול כל הזמן, והוא כבר ממזמן מרגיש שאני שלו. הוא מרשה לעצמו להתנהג אלי איך שבא לו וזה נורא מפריע לי. הוא מרשה לעצמו להגיד לי דברים לא ממש יפים (בהמשך אני אפרט), הוא מרשה לעצמו לשים אותי במקום שלישי בסופשי השבוע כשהוא מגיע הביתה, אחרי החברים ואחרי המשפחה (אין לי בעיה שישים אותי אחרי המשפחה, אבל לא אחרי החברים). כבר קרה לפני חודש שהוא רצה להפרד, לקחנו הפסקה של שבוע ובסוף הוא החליט שנשאר ביחד. אמרתי לו שאני אפסיק ללחוץ, אפסיק לחנוק ואפסיק להיות פרנואידית. העניין הוא שעמוק בפנים אני יודעת שאני עושה את הדברים האלה רק בגלל שהוא לא גורם לי להרגיש בטוחה עם עצמי אז אני כל הזמן מחפשת את התשומת לב ממנו, וזה לא דבר שאני יכולה למנוע. מאז הקשר לא כל כך חלק. הוא לא ממש מתקשר כל יום מהצבא, כשאנחנו מדברים יש לו טון של אנטי כלפי הקשר. לפני שבוע דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא מתפלאת שאין לו רגשות, כי הוא לא יכול לפתח רגשות כשהוא לא משקיע בקשר שלנו. אמרתי לו ששנינו ביחד צריכים לתת 100%, אני את ה-50% נותנת, ואני לא יכולה לתת גם את החלק שלו, אחרת לא יהיה איזון. הוא חשב על זה, אמר שאני צודקת, וכשהוא חזר ביום חמישי נפגשנו אחרי הצהריים. בהתחלה הכל היה כיף, ראיתי שהוא משקיע, הוא באמת היה חמוד. אבל אז בערב יצאנו עם חברים והוא חזר להיות מגעיל כזה. לא רוצה לחבק אותי בציבור, בקושי מדבר איתי, בסוף הוא הלך לחבר שלו למרות שתכננו שהוא יחזיר אותי הביתה (חזרתי עם חברה). ממש כעסתי על זה, אבל כמו סמרטוט אני זאת שיצרה איתו קשר בשישי בבוקר. הוא אמר בשיחה שלנו שנמאס לו שהוא צריך לחלק את עצמו בין החברים לביני ושהוא מעדיף פשוט לא לצאת עם אף אחד, ושאולי הדרך הטובה ביותר היא פשוט שנפרד. אמרתי לו שזה לא ממש בא בחשבון, סתם טחנו מים במשך 40 דקות ובמהלך כל היום לא דיברנו. בלילה יצאנו עם חברים משותפים, ידעתי הוא יבוא, די נמרחתי עליו במהלך הערב והוא לא אהב את זה. אני מתוך ההרגשה המגעילה השתכרתי קצת כדי לדכא את הכאב. הוא הסיע אותי הביתה כי חברה שלי הלכה באמצע. במהלך הדרך עשיתי לו סצנות (הייתי שיכורה), ירדתי באמצע הדרך מהאוטו. הוא אמר לי לעלות בחזרה לאוטו כי אם לא אז אין לי מה לדבר איתו יותר. לא עליתי, הוא נסע. התקשרתי אליו בוכה ואמרתי לו שיחזור לקחת אותי כי אין לי איך לחזור הביתה, הוא עשה סיבוב ובא לקחת אותי אחרי 10 דקות. בטלפון הוא פשוט ירד עלי, אמר לי שאני חתיכת חרא, שהוא לא רוצה יותר לשמוע ממני, שהוא בכלל לא רצה להיות איתי, ועוד כל מני דברים לא נעימים. במהלך הנסיעה לא החלפנו מילה, ירדתי בבית וחשבתי לעצמי שהייתי מטומטמת, אז לקחתי את האוטו ונסעתי אליו. חיכיתי לו שהוא יחזור (הוא הלך לאסוף עוד שני חברים מהמקום שבילינו בו). כל הקטע של הריב הוא שיש מישהי שהיא ידידה מאד טובה שלו שלפני שהקשר שלנו התחיל הוא היה דלוק עליה וניסה לפתח איתה משהו. זה נראה כאילו הוא עדיין מפלרטט איתה מדי פעם, מדבר איתה המון. אני לא אוהבת את זה אבל אין לי מה לעשות בעניין. הסיבה שיצאתי מהאוטו כשהייתי שיכורה זה שהתעצבנתי נורא ואמרתי לו "אתה חושב שזה שאתה עם X גורם לה לקנא?! לך תזדיין איתה ולא אכפת לי משניכם!!!". בקיצור, חיכיתי לו מחוץ לבית שלו. כשהוא הגיע, להפתעתי, היא גם היתה באוטו, היא באה לישון אצלו כי הוא קיבל פאנצ'ר ולא יכל להחזיר אותה הביתה (היא גרה במושב ליד העיר שלנו). בכל מקרה לא אמרתי לו על זה כלום למרות שזה נורא עיצבן אותי. ביקשתי ממנו סליחה ואמרתי לו שהיה לי נורא חשוב לבוא עכשיו, שאני ממש ממש מצטערת כמו שבחיים לא הצטערתי. הוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע ממני, ככה זה היה איזה 40 דקות. הלכתי הביתה. היא ישנה איתו באותה מיטה, הם בילו ביחד את כל אתמול (בחלק מהזמן היו עם חברים). אני יודעת שהם לא שכבו ולא כלום, אבל זה עדיין מעצבן נורא. בערב באתי אליו כדי לסגור את הדברים, הבטחתי לו שאני לא אחנוק אותו יותר, הצעתי לו שניקח שבוע הפסקה ובסופש הקרוב נבלה ביחד ונראה לאן פנינו. העניינים קצת התלהטו (גם היה כיף ביחד) ושכבנו, אני קיבלתי את הרושם שאנחנו לא בפסק זמן אלא שחזרנו להיות ביחד. כשיצאתי ממנו בחצות הוא אמר לי "טוב אז אני אדבר איתך בסופש הקרוב" ולא הבנתי מה הקטע שלו, אבל הוא אמר לי שהוא עייף ורוצה ללכת לישון אז הלכתי ולא שאלתי למה הוא אמר את זה. היום התקרצצתי עליו שוב כי לא היה לי ברור מה הולך ביננו. דיברנו לפני שעה בערך, שאלתי אותו למה הוא אמר את זה כי קיבלתי רושם שחזרנו להיות ביחד והוא אמר שזה לא ככה. שאלתי למה הוא שכב איתי, אז הוא אמר שזה פשוט יצא ככה. מעבר לכך, סיפחו אותו היום לבסיס של הבחורה ההיא. זה בסיס נורא קטן, הוא גם הולך לעשות את התפקיד שלה, ככה שהם כל הזמן יהיו ביחד וזה ממש מחרפן אותי. עשיתי מלא טעויות בקשר הזה. שכבתי איתו לפני שהאהבה בינינו היתה הדדית (והוא היה הראשון שלי), הוא כבר הרגיש שהוא קיבל את מה שהוא רוצה, גם מבחינת סקס (הוא לא לחץ, זה דווקא בא ממני) וגם שהוא יודע שאני שלו ואין לו על מה להלחם ואין לו על מה לרדוף. הוא מרגיש שהוא יכול להתנהג אלי איך שבא לו כי אני בכיס הקטן שלו. אבל, אני לא רוצה לאבד אותו. היינו החברים הכי טובים בעולם וגם יש לנו חברים משותפים. הוא אדם מדהים. התנהגתי בצורה מפגרת במהלך הקשר הזה, אני מודעת לכך. אני רוצה לתקן, אני רוצה שהוא יתחיל להרגיש שגם הוא זקוק לקשר שלנו, שגם הוא רודף אחרי. איך אני עושה את זה? הרי לחכות שהוא יזום ולהגיד לו "לא" כשהוא מציע להיפגש זה בעייתי, כי זה לא שאנחנו יכולים לראות אחד את השני כל יום. אני רוצה להגיע לעמדה של השולטת על הקשר, או שלפחות שהוא ירגיש שגם הוא חלק מהקשר הזה. כיף לי לשכב איתו, אבל אני יודעת שזו היתה טעות שישר נתתי לו את זה (תרתי משמע). יש פוטנציאל לקשר, אחרת לא הייתי נלחמת עליו. אני רוצה שהוא גם יתחיל להבין שהוא רוצה ושאני חסרה לו, אני רוצה שהוא יתחיל ליזום ולאכול ממני סרטים (זה נשמע לא בוגר, אבל אם נוריד את המסכות, זה ברור שאם מתעללים קצת במישהו אז הוא רוצה אותך יותר). אז... מה לעשות?
- קצת ארוך, אבל בבקשה תקראו ותנסו לעזור - שמעתי פעם משפט שמתאר בצורה מדוייקת את מערכת היחסים שלנו - "הצד הפחות נזקק במערכת היחסים הוא זה שיגרור בצורה החזקה ביותר את הצד השני לתוכה". ככה זה איתנו, בדיוק. אנחנו בני 19, הוא התגייס לפני כמה חודשים, אני מתגייסת בסוף אפריל. היינו החברים הכי טובים בעולם לפני שהקשר ביננו הפך לקשר רומנטי. אנחנו ביחד שלושה חודשים בערך. אני אוהבת אותו בטירוף, ולו, לטענתו, יש "קצת רגשות". הוא מהצד שלו לא כל כך משקיע בקשר, אני זאת שיותר יוזמת ומשקיעה בקשר שלנו. אני יודעת שאני מפגרת, שאני רק גורמת לאגו שלו לגדול כל הזמן, והוא כבר ממזמן מרגיש שאני שלו. הוא מרשה לעצמו להתנהג אלי איך שבא לו וזה נורא מפריע לי. הוא מרשה לעצמו להגיד לי דברים לא ממש יפים (בהמשך אני אפרט), הוא מרשה לעצמו לשים אותי במקום שלישי בסופשי השבוע כשהוא מגיע הביתה, אחרי החברים ואחרי המשפחה (אין לי בעיה שישים אותי אחרי המשפחה, אבל לא אחרי החברים). כבר קרה לפני חודש שהוא רצה להפרד, לקחנו הפסקה של שבוע ובסוף הוא החליט שנשאר ביחד. אמרתי לו שאני אפסיק ללחוץ, אפסיק לחנוק ואפסיק להיות פרנואידית. העניין הוא שעמוק בפנים אני יודעת שאני עושה את הדברים האלה רק בגלל שהוא לא גורם לי להרגיש בטוחה עם עצמי אז אני כל הזמן מחפשת את התשומת לב ממנו, וזה לא דבר שאני יכולה למנוע. מאז הקשר לא כל כך חלק. הוא לא ממש מתקשר כל יום מהצבא, כשאנחנו מדברים יש לו טון של אנטי כלפי הקשר. לפני שבוע דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא מתפלאת שאין לו רגשות, כי הוא לא יכול לפתח רגשות כשהוא לא משקיע בקשר שלנו. אמרתי לו ששנינו ביחד צריכים לתת 100%, אני את ה-50% נותנת, ואני לא יכולה לתת גם את החלק שלו, אחרת לא יהיה איזון. הוא חשב על זה, אמר שאני צודקת, וכשהוא חזר ביום חמישי נפגשנו אחרי הצהריים. בהתחלה הכל היה כיף, ראיתי שהוא משקיע, הוא באמת היה חמוד. אבל אז בערב יצאנו עם חברים והוא חזר להיות מגעיל כזה. לא רוצה לחבק אותי בציבור, בקושי מדבר איתי, בסוף הוא הלך לחבר שלו למרות שתכננו שהוא יחזיר אותי הביתה (חזרתי עם חברה). ממש כעסתי על זה, אבל כמו סמרטוט אני זאת שיצרה איתו קשר בשישי בבוקר. הוא אמר בשיחה שלנו שנמאס לו שהוא צריך לחלק את עצמו בין החברים לביני ושהוא מעדיף פשוט לא לצאת עם אף אחד, ושאולי הדרך הטובה ביותר היא פשוט שנפרד. אמרתי לו שזה לא ממש בא בחשבון, סתם טחנו מים במשך 40 דקות ובמהלך כל היום לא דיברנו. בלילה יצאנו עם חברים משותפים, ידעתי הוא יבוא, די נמרחתי עליו במהלך הערב והוא לא אהב את זה. אני מתוך ההרגשה המגעילה השתכרתי קצת כדי לדכא את הכאב. הוא הסיע אותי הביתה כי חברה שלי הלכה באמצע. במהלך הדרך עשיתי לו סצנות (הייתי שיכורה), ירדתי באמצע הדרך מהאוטו. הוא אמר לי לעלות בחזרה לאוטו כי אם לא אז אין לי מה לדבר איתו יותר. לא עליתי, הוא נסע. התקשרתי אליו בוכה ואמרתי לו שיחזור לקחת אותי כי אין לי איך לחזור הביתה, הוא עשה סיבוב ובא לקחת אותי אחרי 10 דקות. בטלפון הוא פשוט ירד עלי, אמר לי שאני חתיכת חרא, שהוא לא רוצה יותר לשמוע ממני, שהוא בכלל לא רצה להיות איתי, ועוד כל מני דברים לא נעימים. במהלך הנסיעה לא החלפנו מילה, ירדתי בבית וחשבתי לעצמי שהייתי מטומטמת, אז לקחתי את האוטו ונסעתי אליו. חיכיתי לו שהוא יחזור (הוא הלך לאסוף עוד שני חברים מהמקום שבילינו בו). כל הקטע של הריב הוא שיש מישהי שהיא ידידה מאד טובה שלו שלפני שהקשר שלנו התחיל הוא היה דלוק עליה וניסה לפתח איתה משהו. זה נראה כאילו הוא עדיין מפלרטט איתה מדי פעם, מדבר איתה המון. אני לא אוהבת את זה אבל אין לי מה לעשות בעניין. הסיבה שיצאתי מהאוטו כשהייתי שיכורה זה שהתעצבנתי נורא ואמרתי לו "אתה חושב שזה שאתה עם X גורם לה לקנא?! לך תזדיין איתה ולא אכפת לי משניכם!!!". בקיצור, חיכיתי לו מחוץ לבית שלו. כשהוא הגיע, להפתעתי, היא גם היתה באוטו, היא באה לישון אצלו כי הוא קיבל פאנצ'ר ולא יכל להחזיר אותה הביתה (היא גרה במושב ליד העיר שלנו). בכל מקרה לא אמרתי לו על זה כלום למרות שזה נורא עיצבן אותי. ביקשתי ממנו סליחה ואמרתי לו שהיה לי נורא חשוב לבוא עכשיו, שאני ממש ממש מצטערת כמו שבחיים לא הצטערתי. הוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע ממני, ככה זה היה איזה 40 דקות. הלכתי הביתה. היא ישנה איתו באותה מיטה, הם בילו ביחד את כל אתמול (בחלק מהזמן היו עם חברים). אני יודעת שהם לא שכבו ולא כלום, אבל זה עדיין מעצבן נורא. בערב באתי אליו כדי לסגור את הדברים, הבטחתי לו שאני לא אחנוק אותו יותר, הצעתי לו שניקח שבוע הפסקה ובסופש הקרוב נבלה ביחד ונראה לאן פנינו. העניינים קצת התלהטו (גם היה כיף ביחד) ושכבנו, אני קיבלתי את הרושם שאנחנו לא בפסק זמן אלא שחזרנו להיות ביחד. כשיצאתי ממנו בחצות הוא אמר לי "טוב אז אני אדבר איתך בסופש הקרוב" ולא הבנתי מה הקטע שלו, אבל הוא אמר לי שהוא עייף ורוצה ללכת לישון אז הלכתי ולא שאלתי למה הוא אמר את זה. היום התקרצצתי עליו שוב כי לא היה לי ברור מה הולך ביננו. דיברנו לפני שעה בערך, שאלתי אותו למה הוא אמר את זה כי קיבלתי רושם שחזרנו להיות ביחד והוא אמר שזה לא ככה. שאלתי למה הוא שכב איתי, אז הוא אמר שזה פשוט יצא ככה. מעבר לכך, סיפחו אותו היום לבסיס של הבחורה ההיא. זה בסיס נורא קטן, הוא גם הולך לעשות את התפקיד שלה, ככה שהם כל הזמן יהיו ביחד וזה ממש מחרפן אותי. עשיתי מלא טעויות בקשר הזה. שכבתי איתו לפני שהאהבה בינינו היתה הדדית (והוא היה הראשון שלי), הוא כבר הרגיש שהוא קיבל את מה שהוא רוצה, גם מבחינת סקס (הוא לא לחץ, זה דווקא בא ממני) וגם שהוא יודע שאני שלו ואין לו על מה להלחם ואין לו על מה לרדוף. הוא מרגיש שהוא יכול להתנהג אלי איך שבא לו כי אני בכיס הקטן שלו. אבל, אני לא רוצה לאבד אותו. היינו החברים הכי טובים בעולם וגם יש לנו חברים משותפים. הוא אדם מדהים. התנהגתי בצורה מפגרת במהלך הקשר הזה, אני מודעת לכך. אני רוצה לתקן, אני רוצה שהוא יתחיל להרגיש שגם הוא זקוק לקשר שלנו, שגם הוא רודף אחרי. איך אני עושה את זה? הרי לחכות שהוא יזום ולהגיד לו "לא" כשהוא מציע להיפגש זה בעייתי, כי זה לא שאנחנו יכולים לראות אחד את השני כל יום. אני רוצה להגיע לעמדה של השולטת על הקשר, או שלפחות שהוא ירגיש שגם הוא חלק מהקשר הזה. כיף לי לשכב איתו, אבל אני יודעת שזו היתה טעות שישר נתתי לו את זה (תרתי משמע). יש פוטנציאל לקשר, אחרת לא הייתי נלחמת עליו. אני רוצה שהוא גם יתחיל להבין שהוא רוצה ושאני חסרה לו, אני רוצה שהוא יתחיל ליזום ולאכול ממני סרטים (זה נשמע לא בוגר, אבל אם נוריד את המסכות, זה ברור שאם מתעללים קצת במישהו אז הוא רוצה אותך יותר). אז... מה לעשות?