איך אני משתנה לזעזל

crema61

New member
איך אני משתנה לזעזל

יש לי אופי די בעייתי והוא שאני לפי איך שחלק מאנשים מכנים אותי רכלנית / מלשנית..
כל הילדות שלי הייתי שקטה ומופנמת. בקושי מילה הוצאתי בשיעורים. עד שהייתי משמיעה את קולי אנשים היו מופתעים ..
תמיד הרגשתי כאילו אני לא קיימת ..מרבה לשתוק. לא הצלחתי להתחבר עם החבר'ה בלימודים. הרגשתי כאילו אני עציץ..במקום מסויים חלמתי לפרוץ את המקום הזה ולהשתנות..

עם הזמן התחלתי לדבר שטויות והפכתי לליצן הכיתה. משכתי תשומת לב מאנשים ולא תמיד היא הייתה חיובית. ברור שנפגעתי מכך..אבל העדפתי שמתייחסים אליי על פני להרגיש את אותה ההרגשה המכאיבה שאני לא קיימת..

עם ההתבגרת שלי מצבא והלאה נהגתי לדבר על עצמי.
מאז שאני מכירה את עצמי אני תמיד ניסיתי למצוא חברה ותמיד הייתי מדברת עליי ועל הבעיות שליי
מיותר לציין שלא הצלחתי למצוא באמת חברה בשיטה הזאת וגם כן נפגעתי..
תמיד שהיו שואלים אותי שאלות היה בשביל סתלבט ולא כי התעניינו בי באמת. אפילו מישהי מעבודה הקודמת אף סיפרה כל דבר שאני משתפת אותה על עצמי למנהל.

לפני שנתיים הכרתי חברה ..רבנו והיום אנחנו לא חברות.
אחת הסיבות שרבנו הייתה הסיבה שאני מרכלת עליה בעבודה. שהשם שלה יוצא לי מהפה בלי סוף.
האמת שזה נכון..תמיד אני לא מצליחה לשתוק, כבר התרגלתי לספר הכלל..גם על עצמי אפילו
אחרי הריב שלי איתה שגם לי הפריע אצלה דברים ניסיתי להתחבר לבנות אחרות בעבודה.
אחת חמודה שמזמן חיבבתי. ברגע שהתחלתי לשלוח לה הודעות יום יומיות להתייעץ איתה הפנתה לי מהר מאוד. אני לא חושבת שזה בגלל שאני מרכלת אלא כי היא לא מתחברת אליי
עוד בחורה שתמיד הייתה דוחפת את האף ו"מתענינת" בי ובחברה שלי. ברגע שניסיתי להתקרב אליה יותר , פתאום גב היא מפנה לי את הגב. בשיחה ההתכתבות האחרונה איתה רשמה לי "החברה שלך לא מעניינת לי את התחת וגם התחת שלך לא מעניין אותייי".
מאוד נעלבתי. זה צרם לי
הבנתי שאין לי חברות בעבודה והרגשתי שאני מצטערת שריכלתי על חברה לשעבר שלי (וגם על כך שאני מרכלת על עצמי כמו למשל שאני לא מצליחה לחסוך כסף ולא מצליחה בדיאטה ).

מה שאני הייתי מאוד רוצה לשנות אצל עצמי זה לדעת לדבר עם אנשים בלי לדבר על עצמי או לרכל ואני לא יודעת איך כי זה הסוג התקשורת שאני התרגלתי עליה ואם אני מנסה להילחם בזה-אני חוזרת לאותה הילדה השקטה שלא הייתה קיימת בשיעורים .

אני קצת שומרת טינה לבנות שמפנות לי את הגב אבל מצד שני זה שרבתי עם חברה שלי ואנחנו לא חברות לא אומר שהן אמורות להחליף אותה!

איך הייתי רוצה להיות חברותית יותר ולהיות אשת סוד וכרגע אני בתחתית כל מה שאני יודעת זה רק לרכל

אם הייתי יודעת על מה לדבר עם אנשים ואיך לשמור על איפוק על שאלות נניח שמישהי שואלת כאילו שהיא מתעניינת בי באמת. איך לדעת לענות לה יפה מבלי להיות ספר פתוח .

איך להיות מעניינת לסובבים
ומה השל הראשון כדי להפסיק להיות כזאתי שניזונה מריכולים.

הבנתי שגם אני לא בסדר..לא טוב לרכל אני מודעת לכך. לא פעם אני מנסה לסתום את הפה ולא מצליחה. כי אנשים מתחילים לחפור לי אם רוצים להשיג ממני מידע וגם יודעים שממני בקלות יוציאו מידע.. אז באים אלי אפילו בהפוכה רק כדי לדעת ואני נכנעת מהר.
אני מנסה להיות בסדר ונחמדה א כולם , ואף חיה באשליה שמחבבים אותי ואז אני פותחת את הפה.
קרה לי השבוע שפתחתי את הפה על חברה שלי לשעבר כשאחד מהעובדים בא לאמת אם לחברה לשעבר שלי היה חבר ערבי ופשילתי ובגדול.. אני מרגישה שאני כועסת על עצמי ואפילו מפחדת שאני ישא עוד בתןצאות וזה יבוא לי בבומרנג..,
אבל אני יודעת מאיפה זה נובע. למה אני כזאת..
גם לא פעם אני מחפשת תמיכה , אוזן קשבת אז אני נפתחת..
ואני שוכחת פרט קטן אין לי חברות בעבודה
 
לא היה פשוט לקרא את זה

אני רגישה והדבר שהכי קשה לי איתו זה לחשוב שמרכלים עליי.
את כותבת בצורה מאוד פתוחה ומודעת למה שקורה איתך, ואני חושבת שאת פשוט צריכה להתאמן, לשאול את עצמך מדוע יש לך את הצורך להיות ספר פתוח בפני אנשים, זה דיי למסור את עצמך לידיים של משהו.
אני עצמי אחרי התנתקות של שנים מקשרים והדבר היחיד שעשיתי בשנים האלה זה לקחת את עצמי לטיפול ולפתוח ולספר גם אני כמוך הייתי שקטה ומופנמת מצד אחד ומצד שני מצחיקה, אבל לא בכל מחיר, את עניין הריכולים גיליתי לקראת סיום הטיפול שם התחלתי להכיר חברות חדשות, שלא החזיקו מעמד וגם אני לא החזקתי איתם מעמד כי הקשרים לא היו בריאים, המטפלת רמזה לי שאני בעצם רכלנית, כל הנושא של קשרים היה כביכול חדש לי שכניראה הקצנתי עם התקשורת שלי. אני הכי מודעת בעולם כשיוצא לי משהו מהפה על משהו, אני יודעת גם שאני שלימה עם מה שיוצא לי מהפה, אני לא ארכל בלי סוף אבל אומר אם משהו מפריע לי, אני עושה את זה בעדינות ובודקת את התגובות של הצד השני, וגם אם יש איפוק בצד השני אני יכולה להרגיש אם זה עשה לא טוב, לרוב זה לא עושה טוב. כניראה שבשביל הדברים האלה צריך חברה טובה אחת ושם אפשר לשפוך את הכל וזה פחות יחשב כריכול כמו שלשפוך הכל אצל שרינקית זה לא נקרא ריכול, לפעמים יש צורך להתרוקן בשביל להכיל דברים אחרים בחיים.
אני כמוך בעניין הזה של לספר על עצמי, בפגישה מול קואצ'רית בשבוע שעבר הבנתי שזה נובע מהצורך באמפטיה (עברתי חיים טראומתיים) הפחד שישפטו אותי, שיחשבו עליי דברים רעים שיחשבו שההתנהגות שלי מוזרה כשאני מסתגרת קצת עם עצמי. כניראה שאני צריכה להיות שלימה עם עצמי ולהפסיק לחשבן לאחרים.
אם את רוצה להיות בן אדם טוב יותר, אולי תצליחי להשתלט על הפה ופחות לרכל. אני חושבת שאת בעצמך לא היית סומכת על חברה כמוך. אין לי כוונה להעליב כן? מגיבה כי אכפת לי. וההודעה הצורמת שחברה שלחה לך, שאת לא מעניינת את התחת שלה, אולי הגעת למקום כל כך נמוך ולא מכבד שהרשתה לעצמה לכתוב אלייך כך כי לא רק שהיא לא חושבת להפסיד אותך היא גם תשמח שתתרחקי ממנה.
אז אולי אפשר להתאמן במקומות חדשים, כמו חוגים טיולים , עם סביבה חדשה ונקיה ולא מורעלת והרוסה כמו סביבת העבודה. שם תשמרי על פרופיל נמוך, ואת החברים שלך תחפשי בחוץ, השינוי הפנימי יבוא לידי ביטוי בעבודה, תכבדי את האנשים סביבך תקבלי כבוד בחזרה. תזלזלי בהם או תביעי זילזול באנשים שנחשבים חברים שלך, האנשים יברחו ממך, וזה הדבר ההפוך שאת מחפשת.

בהצלחה!
 

crema61

New member
מגיבה..

אני חושבת שאני יודעת מאיפה בא הצורך הזה לרכל ובלי סוף ועם כל דבר שזז..
זה נובע מכך שאני מחפשת אישור מהסביבה , תמיכה ועידוד נגיד כשסיפרתי לכמה בנות על מה שמפריע לי. אני מחפשת מעין יעוץ כזה..צורך להרגיש חשובה וגם יש רצון לתקשורת .הרי זה התקשורת היחידה שאני מכירה לרכל.
אני גם אוהבת לרכל אני לא ישקר . זה תחביב מאוד גדול שלי לדעת הכל כל מה שקורה , אבל שזה מגיע לתמיכה של צד נשני שם אני חלשה.
גם קורה שמרוב שהתרגלתי לרכל , אני מרגישה שאני לא שולטת בפה שלי. נכון שיש דברים עד היום שאני לא מרכלת או משתדלת כמה שפחות ונזהרת עם מי אבל עדיין מרכלת.
וכן אני בעצמי לא הייתי רוצה חברה כמוני. למעשה הייתה עובדת כזאת בסופר שמצד אחת התחברה אלי ולחברה לשעבר שלי אז בזמנו ומצד שני ריכלה עלינו.
מעולם לא לקחתי אותה ברצינות כחברה. להיפך נמנעתי מלדבר איתה בטלפון כי כשהייתה מתקשרת זה רק בשביל לרכל. סיפרתי לה שהמחזר הביא לי 400 שח הלוואה שהחזרתי לו פעם והיא דאגה לפרסם את זה. אני וחברה שלי נסענו לאילת פעם והסתרנו מעבודה. רק לה ולעוד מישהי סיפרתי והשבעתי אותן לא לספר. כשחזרנו האחראית נזפה ביי שאני מתקשרת להודיע שאני לא מרגישה טוב , אבל בעצם באילת. אגב היא בעצמה רכלנית.

אני חושבסת שהסיבה שנורא קשה לי להפסיק לרכל כי אני לא יודעת איך לתקשר עם הסביבה. לא פעם מעירים לי שאני שקטה מדיי אם אני לא מרכלת. פשוט חוץ מריכולים אין לי אין על מה לדבר.. אני הופכת להיות יבשה

הלוואי והייתי הולכת לחוגים וטיולים אבל אין לי עם מי
הבנתי רק דבר חשוןב אחדד שכרגע שהפה שלי לא מרוסן ואני ספר פתוח אני חייבת להימנע ואני נמנעת מלהחשיב מישהי כחברה שם בעבודה.
למרות שאני מודעת לכך שאין לי חברות עדיין לפעמים נפלט לי רכילויות כי אני בתת מודע מחפשת פרגון , הערכה וחברות.
הפחד שלי שאם אני יהיה עניינית וחסרת תועלת אנשים ישתעממו בחברתי. אז אני שוברת את הראש מה לדבר ואיך..השבוע אחת הבנות מקופה הראשית שאני מאוד מחבבת וגיליתי שלה אסור לספר שום דבר אישי מנסיון של מישהי. גיליתי שגם היא מים שקטים חודרים עמוק רכלנית שזה הדבר האחרון שאני יחשוב עליה.
ברגע שהיא התיישבה לידי בחדר אוכל מיהרתי לסיים את ההפסקה שלי וללכת לשבת במקום אחר כי אני לא מסוגלת לשבת ולא לרכל. ככה אני
 
לפי דעתי הבעיה שלך לא תפתר על ידי כתיבת הודעות בפורום היא...

עמוקה וקשה מידיי, ואין סיכוי בעולם שאת יכולה להרפא בכתב. את צריכה ללכת לטפל בזה בשיחות עם פסיכולוג טוב. בהצלחה
 

crema61

New member
אני מבינה את זה אבל..

אני מבינה שלרשום הודעות בתפוז לא יקדמו אותי לפתרון אמיתי ושאני זקוקה למשהו יותר אינטסיבי ..
אבל הייתי בטיפול קצר כמה פעמים ולרוב הרגשתי משועממת, שאני מבזבזת כסף לשווא ושאני לא מצליחה להמשיך בעבודת נמלים.
הרגשתי אכזבה בכל ]עם שכן הלכתי בזבוז של כסף בעיקר
וגם לא ראיתי את הפוטנציאל
לאחרונה החלטתי שאני רוצה לחסוך כסף ולנסות טיפול התנהגותי קוגנטיבי שהוא קצר מועד שלעולם לא ניסיתי אבל קראתי על זה..
אבל שוב יש החשש שלא תהייה כימיה, התפתחות כלשהיי ושוב אני יגיע למסקנות שאני מבזבזת את הכסף סתםם
אני רוצה טיפול כמה שיותר קצר מועד . לא בא לי ללכת שנים..
גג חצי שנה-שנה וזה רק בתנאי שיש כימיה
 
מנסיון שלי

ובמבט לאחור הייתי בטיפול ארוך שנים המצב שלי היה מורכב והייתי מוכנה לשינוי
התבשלתי עם עצמי שנים וניסיתי להבין ולנסות לעזור לעצמי ללא הואיל, הייתי במצב לא פשוט והבנתי שמכאן אני יכולה רק לצמוח, ומסרתי נפש ועבודה קשה, אין שינוי בבום טראח, זאת עבודה קשה ואת אולי הולכת לקבל כלים.
במבט לאחור לא היה חיבור נכון ומתאים בטיפול אבל היה רצון עז משני הצדדים להצליח.
אם תרצי ותעבדי על עצמך אולי תהיה לבעיה שלך תקנה לכי תדעי. בהצלחה
 
מאוד מעניין לקרוא מה שכתבת. אני אומרת

שזה מעניין בגלל שגם אני פעם הייתי ככה. אני כל כך מבינה את ההרגשה שלך.
אני חושבת שזה נובע מרצון עז להתקבל חברתית וגם אצלי זה היה כמעט בלתי ניתן לשליטה. אבל הכרחתי את עצמי להשתנות ולקח לי שנים על גבי שנים של ניסיונות בלתי פוסקים שוב ושוב. כל פעם הייתי נופלת (מרכלת) ומאוד מאוכזבת מעצמי אבל המשכתי לנסות.
בשלב ראשוני הכרחתי את עצמי להגיד רק דברים טובים על אנשים - גם אם אני לא אוהבת אותם בלשון המעטה. יש לי מכרה כזאת ששמתי לב שהיא אומרת רק דברים טובים על אנשים. אפילו אם אנחנו יושבות בקבוצה וכולם מרכלים על מישהו מסויים, ואומרים דברים רעים על אותו אדם - אז היא תגיד משהו כמו, "דווקא אני מכירה את רונית והיא בחורה נחמדה..".
אז החלטתי לנסות את הסגנון הזה וזה פשוט עובד מעולה להרגשה שלי. וזה עוזר לי עם ה"רכלנות" משום שכשאני מחפשת איפה להכניס מילים טובות בשיחה, אז זה עוזר לי לא לרכל כי בדרך כלל הרכילות הייתה משקפת משהו לא טוב על אותו אדם.
זה ממש ממש עוזר לי. אני רוצה להגיד לך שאני במקום אחר בחיים שלי. החיים שלי נהיו קלילים יותר כי קל לי בלב. אני לא דאוגה ולא עובר לי יותר בראש מה אחרים חושבים עליי כמו שפעם. העולם שלי מאוד אחר ממה שהיה פעם.
לפעמים אני עדיין "נופלת" ומרכלת אבל כשזה קורה אני מנתחת ביני לבין עצמי את מה שקרה ומנסה שזה לא יקרה שוב.
באותה מידה, אני חייבת לספר לך שהשנוי הזה לא ממש עוזר לי מבחינה חברתית. אני עדיין מרגישה שכמעט אין לי חברות ושאני כישלון חברתי. אבל אני מרגישה שבכל מקרה קל לי יותר להיות כישלון חברתי מאשר הרכלנית שפעם הייתי.
דרך אגב, יש לי עוד חוק שהחלטתי עליו: התחלתי עבודה במקום חדש לפני כשנה ואני לא מחפשת חברות וחברים בעבודה. אף אחד לא יודע עליי יותר מדיי בעבודה. אני חביבה לאנשים, עובדת קשה, מנסה להיות אחת מהחבר'ה אבל בשום אופן לא מעבר לשעות העבודה ואני לא מספרת על עצמי דברים אישיים ובאותה מידה לא יותר מדי מתעניינת בפרטים אישיים של אחרים.
גם זה בינתיים מוכיח את עצמו כגישה מנצחת.
 

crema61

New member
טוב לדעת שיש מישהי שמזדהה איתי..

נכון העובדה שאני עד היום מרכלת למרות שיודעת שזה יעלה לי ביוקר זה הצורך להתקבל חברתית. הכל אשליה , וזה לא באמת שאני מצליחה בזה..

קשה לי להגיד דברים רק טובים על אלה שאני מרכלת עליהם, במיוחד כדי לא להתפרש אצלם כרצון לקרבה אליהם . למשל על חברה שאני לא יגיד עליה דברים טובים ואז הסביבה תפרש את זה כרצון שלי להתקרב אליה.
מה שכן, אני מוכנה לנסות בכל זאת את השיטה שלך רק להגיד דברים טובים.

אני תמיד חיפשתי חברות במקום עבודה כי אני לא אחת שיש לה חברה מחוץ לתחום העבודה.

הייתי רוצה אפילו להכיר לי חברה אחת. השאלה איפה. מקום עבודה הבנתי זה לא הכתובת כי בלתי נמנע ואני לא סומכת על מישהי שם שאני יפתח לה את הלב ב100 אחוז ושהיא לא תספר למישהי.
הייתי רוצה אפילו אולי לוותר על לחפש חברה ולחפש גבר, ושוב עולה לי מחשבה שלילית שאיו לי כישורים חברתיים. ושגברים מחפשים סטוץ.
רק ממחשבה הזאת אני מנמנעת מעולם הדייטים.
 
כבר התחלה טובה שאת רוצה לנסות

ומה אכפת לך אם הסביבה שלך תרגיש שאת רוצה או לא רוצה להתקרב? מה שחשוב זו ההרגשה שלך בלב שתהיי קלה יותר.
אני מאוד אוהבת את ה"אני" החדשה שלי ואני כל כך אוהבת את הגישה שלי שאפילו לא אכפת לי אם אחרים חושבים עליי ככה או אחרת.
אני הולכת לישון בהרגשה שעשיתי משהו טוב היום.
אמרתי לבוס מילה טובה על עובדים אחרים, או שהגנתי על מישהו שריכלו עליו ואמרו דברים רעים עליו מאחורי גבו ואת באה ואומרת לכולם, דווקא ששון נראה לי אחלה בן אדם, שבוע שעבר הוא עזר לי... וכו'
ואת ממש רואה מול עיניך איך זה משנה את התמונה וגם אנשים מעריכים אותי כמו שבחיים לא העריכו אותי לפני כן.
גם לי אין הרבה חיים מעבר לעבודה אבל זה עדיין לא משכנע אותי לצור קשרים חברתיים בעבודה.
לא יודעת, פשוט החיים יותר קלים ככה.
 
למעלה