איך אסור לתכנן תכנונים...
...הבוקר אשפזנו את עיליי לניתוח פשוט של הכנסת כפתור בתופיות האוזניים והוצאת אדנואיד... הוא היה ראשון בתור כך שלפי החישוב שלי, עם ניתוח קלשכזה ב-12:00 "גג" היינו צריכים להיות חזרה בבית... אלא שבחיים כמו בחיים אינדבר כזה שאינדבר כזה... ומיד עם תחילת הניתוח דברים השתבשו... בנסיון להכניס צינורית לקנה הנשימה גילו שיש "פקק של מוגלה" שסתם את המעבר. הסטורציה היתה נמוכה ביותר והבינו שהראות עובדות בתפוקה נמוכה. מיד הזעיקו צוות לצילום חזה וא.ק.ג. תוך כדי הניתוח...כשלמעשה עד 10:00 הניתוח עצמו עוד לא החל ורק המשיכו להרדים אותו . לאחר הצילום נעשה פענוח וגילו שיש תסנין רציני על ריאה אחת עד כדי כך שאונה אחת לא נשמה (כל המינוחים המפחידים האלה הם מתוך קטעי שיחות עם הפרופ' שנית.ח וכל המרדימים שהיו סביבו). התכונה סביבו היתה רבה, וכל רגע יצאו ונכנסו רופאים נוספים להתייעצות נוספת. חשבתי שאני מתעלפת! ניסיתי להיניק את עירד, וכאילו שהחלב יבש לי מרוב לחץ. בסופו של דבר, הסבירו לי שיש אולי איזו מחלת ריאה (שלחו תרבית למעבדה) וגם קראו לזיהומולוג הראשי של בי"ח מאיר. משום מה גם הא.ק.ג.לא נראה להם תקין ולכן זימנו קרדיולוג שיעשה אקו לב....אני בשלב הזה כבר הייתי בשיחות עם אלוהים והבטחות ...אם רק הכל יסתיים בשלום... ב-11:00 (כשהילד עוד מורדם ומונשם) הודיעו לי שלמרות הכל החליטו לנתח, כי ה"דרעייק" הזה באוזניים ובגרון כנראה, הוא שגורם לו למחלות א.א.ג וחבל לוותר. יחד עם זאת, הודיעו לי כבר שישאר הלילה להשגחה בהתאוששות טיפול נמרץ כאן, כבר הייתי על סף התמוטטות עצבים. תחילה חשבתי שלא מספרים לי הכל...אבל אחרי שחזרו על ההסבר בפעם החמישים מה השתבש... ושפשוט הסבירו שרוצים לתת לו אוגמנטין דרך הווריד ולנטר את הדופק, הנשימה והסטורציה בדם-נחה דעתי והתחלתי להרגע. עכשיו,כמה שעות אחרי אנחנו כבר אחרי קימה קשה ביותר (הוא השתולל בכה וניסה לתלוש את העירוי) נתנו לו למרות ההרדמה הממושכת חומר הרגעה שגרם לו קצת לישון, אבל להתעורר יותר רגוע. השארתי את האיש ואת הוריי שם, ושמתי פעמיי הביתה לשלושת האפרוחים האחרים שזקוקים לי. לו'ידת עוד איך נעשה את זה...מי ישאר איתו בלילה ...אוףףףף אני כל כך רוצה להיות איתו שם...אבל צריך אותי פה בבית, ולא מתאים לי לחשוף את החברה לחיידקים מיותרים. ... אחחחחחחחחחח רוצה שוב שיגרה... איך בכלל אפשר להתלונן על משהו כשיש שיגרה וכולם בריאים?! שלא לדבר על הלחץ המטורף בעבודה....
...הבוקר אשפזנו את עיליי לניתוח פשוט של הכנסת כפתור בתופיות האוזניים והוצאת אדנואיד... הוא היה ראשון בתור כך שלפי החישוב שלי, עם ניתוח קלשכזה ב-12:00 "גג" היינו צריכים להיות חזרה בבית... אלא שבחיים כמו בחיים אינדבר כזה שאינדבר כזה... ומיד עם תחילת הניתוח דברים השתבשו... בנסיון להכניס צינורית לקנה הנשימה גילו שיש "פקק של מוגלה" שסתם את המעבר. הסטורציה היתה נמוכה ביותר והבינו שהראות עובדות בתפוקה נמוכה. מיד הזעיקו צוות לצילום חזה וא.ק.ג. תוך כדי הניתוח...כשלמעשה עד 10:00 הניתוח עצמו עוד לא החל ורק המשיכו להרדים אותו . לאחר הצילום נעשה פענוח וגילו שיש תסנין רציני על ריאה אחת עד כדי כך שאונה אחת לא נשמה (כל המינוחים המפחידים האלה הם מתוך קטעי שיחות עם הפרופ' שנית.ח וכל המרדימים שהיו סביבו). התכונה סביבו היתה רבה, וכל רגע יצאו ונכנסו רופאים נוספים להתייעצות נוספת. חשבתי שאני מתעלפת! ניסיתי להיניק את עירד, וכאילו שהחלב יבש לי מרוב לחץ. בסופו של דבר, הסבירו לי שיש אולי איזו מחלת ריאה (שלחו תרבית למעבדה) וגם קראו לזיהומולוג הראשי של בי"ח מאיר. משום מה גם הא.ק.ג.לא נראה להם תקין ולכן זימנו קרדיולוג שיעשה אקו לב....אני בשלב הזה כבר הייתי בשיחות עם אלוהים והבטחות ...אם רק הכל יסתיים בשלום... ב-11:00 (כשהילד עוד מורדם ומונשם) הודיעו לי שלמרות הכל החליטו לנתח, כי ה"דרעייק" הזה באוזניים ובגרון כנראה, הוא שגורם לו למחלות א.א.ג וחבל לוותר. יחד עם זאת, הודיעו לי כבר שישאר הלילה להשגחה בהתאוששות טיפול נמרץ כאן, כבר הייתי על סף התמוטטות עצבים. תחילה חשבתי שלא מספרים לי הכל...אבל אחרי שחזרו על ההסבר בפעם החמישים מה השתבש... ושפשוט הסבירו שרוצים לתת לו אוגמנטין דרך הווריד ולנטר את הדופק, הנשימה והסטורציה בדם-נחה דעתי והתחלתי להרגע. עכשיו,כמה שעות אחרי אנחנו כבר אחרי קימה קשה ביותר (הוא השתולל בכה וניסה לתלוש את העירוי) נתנו לו למרות ההרדמה הממושכת חומר הרגעה שגרם לו קצת לישון, אבל להתעורר יותר רגוע. השארתי את האיש ואת הוריי שם, ושמתי פעמיי הביתה לשלושת האפרוחים האחרים שזקוקים לי. לו'ידת עוד איך נעשה את זה...מי ישאר איתו בלילה ...אוףףףף אני כל כך רוצה להיות איתו שם...אבל צריך אותי פה בבית, ולא מתאים לי לחשוף את החברה לחיידקים מיותרים. ... אחחחחחחחחחח רוצה שוב שיגרה... איך בכלל אפשר להתלונן על משהו כשיש שיגרה וכולם בריאים?! שלא לדבר על הלחץ המטורף בעבודה....
