מעבר מהזדהות לאמפטיה
אומנית שלום רב, זו מחמאה גדולה עבורך. אין זה מובן מאליו שבני נוער פונים להוריהם, משתפים אותם, מוצאים בהם אוזן קשבת ומספרים להם על חייהם ועל יחסיהם עם חבריהם. מתבגרים רבים שומרים את המידע הזה בינם לבין עצמם או בינם לבין חבריהם. אני מניחה שקשה לך לשמוע את סיפוריה מאחר שאת אוהבת אותה, היא יקרה לך ואת רוצה לשמור עליה להגן עליה ולמנוע ממנה תחושות של תסכול, כאב, עצב, וכדומיהם .הלא כן? אלא, שנבצר מאיתנו ההורים להגן על הילד מפני המציאות, מפני החיים, מפני החברים ומפני המשוכות שנקרות בדרכם. הקשיים, הכאבים, הדילמות, הסכסוכים בין בני נוער הם חלק מחייהם. כל אחד מהם הוא הזדמנות ללמידה , צמיחה, התמודדות והתגברות. ככה מתבגרים. כך גדלים. חשוב שבתך תרגיש שהיא יכולה להמשיך ולשתף אותך, ולך יש את הכוחות, את יכולת העמידה, ואת יכולת ההכלה והתמיכה. כאשר היא מספרת ואת נעצבת, כואבת, דואגת, נבהלת, או חוששת שיאונה לה רע אינך יכולה לעזור לה באמת. היא מרגישה גם בלי מילים, בין השורות או מקריאת הבעות פנייך שאת חושבת שהיא מסכנה והדבר כואב לך יותר מאשר כואב לה. למה דומה המצב? לחולה שמגיע לבדיקות והרופא בעצמו מתעלף למראה של טיפת דם. על מנת שנוכל לעזור עלינו לטפח את היכולת האמפאטית בקרבנו. זו יכולת להיכנס לנעליים הרגשיות של הילדים שלנו לחוש את רגשותיהם, בלי שנדבק בהם. כך נוכל להישאר שקולים, יציבים ומאוזנים , נוכל לעזור בלי שאנו עצמנו נתעצב, נכאב, נפחד. יכולת אמפאטית הינה יכולת נרכשת. ומיומנות הורית חיונית לחיזוק והעצמה של ילדינו. בקבוצות הורים לומדות ניתן ללמוד ולהתאמן בפיתוח כישור זה. עינת גבע, יועצת משפחתית מטעם מכון אדלר .
