איך אפשר להשאר מספיק קרוב אבל לא יותר מידי?
יש לי ידיד קרוב, שעד שלא היו הגדרות הכל היה נפלא, אבל ברגע שהוא נתן לקשר שלנו הגדרה, הרגשתי איך בבת אחת אני מרגישה הרבה יותר מחויבת ורוצה להיות שם, ומצד שני איך בא לי לברוח. זה לא שלא היינו חברים הכי טובים, אבל יש משהו באמירה, בהכרזה שלו, שהופך את זה לפחות זורם ויותר מחייב ואני לא בטוחה שאני מצליחה להחזיק את זה. מצד אחד זכיתי, זה מה שרציתי: קשר יציב, משתף, פתוח, כנה והדדי. זה נותן ביטחון לדעת שאתה כל כך חשוב למישהו, אבל מהצד שני זה יותר גדול מסתם פשוט להיות שם. זה מפחיד. אני בדרך כלל מאוד נקשרת ונותנת מעצמי ויודעת כמה זה יכאב לי אם וכשזה יגמר. ובאיזשהו מקום זה די ברור שזה זמני, הוא כרגע רווק וכשהוא יוצא עם בחורות אז זה לא רציני, אבל ברגע שזה יהיה משהו רציני, הוא לא יצטרך אותי כמישהי שמשלימה לו חסכים. תהיה לו מערכת יחסים שלמה על כל צדדיה, זה ידעך וכנראה יגמר. אני לא מעונינת בזוגיות איתו. אני נמצאת בזוגיות עם מישהו אחר שטוב לי איתו. פשוט ההרגשה הזו, הידיעה הזו, שלא משנה כמה עמוק הקשר עם הידיד יהיה, יש לו תאריך תפוגה. אני לא יודעת איך למצוא את נקודת האיזון בין הפחד, שהוא די לגיטימי, אבל מפריע, לבין ההנאה מהקשר והתקרבות במידה לא חונקת ותלותית מידי. אשמח לעצות.
יש לי ידיד קרוב, שעד שלא היו הגדרות הכל היה נפלא, אבל ברגע שהוא נתן לקשר שלנו הגדרה, הרגשתי איך בבת אחת אני מרגישה הרבה יותר מחויבת ורוצה להיות שם, ומצד שני איך בא לי לברוח. זה לא שלא היינו חברים הכי טובים, אבל יש משהו באמירה, בהכרזה שלו, שהופך את זה לפחות זורם ויותר מחייב ואני לא בטוחה שאני מצליחה להחזיק את זה. מצד אחד זכיתי, זה מה שרציתי: קשר יציב, משתף, פתוח, כנה והדדי. זה נותן ביטחון לדעת שאתה כל כך חשוב למישהו, אבל מהצד שני זה יותר גדול מסתם פשוט להיות שם. זה מפחיד. אני בדרך כלל מאוד נקשרת ונותנת מעצמי ויודעת כמה זה יכאב לי אם וכשזה יגמר. ובאיזשהו מקום זה די ברור שזה זמני, הוא כרגע רווק וכשהוא יוצא עם בחורות אז זה לא רציני, אבל ברגע שזה יהיה משהו רציני, הוא לא יצטרך אותי כמישהי שמשלימה לו חסכים. תהיה לו מערכת יחסים שלמה על כל צדדיה, זה ידעך וכנראה יגמר. אני לא מעונינת בזוגיות איתו. אני נמצאת בזוגיות עם מישהו אחר שטוב לי איתו. פשוט ההרגשה הזו, הידיעה הזו, שלא משנה כמה עמוק הקשר עם הידיד יהיה, יש לו תאריך תפוגה. אני לא יודעת איך למצוא את נקודת האיזון בין הפחד, שהוא די לגיטימי, אבל מפריע, לבין ההנאה מהקשר והתקרבות במידה לא חונקת ותלותית מידי. אשמח לעצות.