מאז שסיימתי את התיכון (הייתי בכיתה מיוחדת לרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה) אני בקושי יוצאת מהבית , לא הולכת להכיר אנשים ואני לא מסוגלת מהסיבה שאני מתביישת בעצמי על זה שאני ברצף האוטיסטי ובעוד כל מיני דברים ששונים בי , ואני מקנאה באנשים אחרים על זה שהם רגילים.
לא מסוגלת ללכת לאף מסגרת, גם לא של הרצף האוטיסטי כי בדרך כלל אנשי צוות שעובדים במסגרות האלה תמיד חושבים שהם יכולים לדעת באופן אוטומטי מה התכונות אישיות שלי ומה טוב בשבילי ומה אני יכולה ומה לא רק על סמך העובדה שאובחנתי ברצף .
אני מרגישה בזמן האחרון שנורא קשה לי עם זה שאין לי חום ואהבה בחיים אין לי כמעט עם מי לדבר, מחבקת את השמיכה ולא יודעת איך אפשר להשלים עם זה שאלה החיבוקים הכמעט היחידים שיהיו לי למשך כל החיים שלי ,כבר לא יודעת אם אי פעם אוכל להשלים עם זה
לא מסוגלת ללכת לאף מסגרת, גם לא של הרצף האוטיסטי כי בדרך כלל אנשי צוות שעובדים במסגרות האלה תמיד חושבים שהם יכולים לדעת באופן אוטומטי מה התכונות אישיות שלי ומה טוב בשבילי ומה אני יכולה ומה לא רק על סמך העובדה שאובחנתי ברצף .
אני מרגישה בזמן האחרון שנורא קשה לי עם זה שאין לי חום ואהבה בחיים אין לי כמעט עם מי לדבר, מחבקת את השמיכה ולא יודעת איך אפשר להשלים עם זה שאלה החיבוקים הכמעט היחידים שיהיו לי למשך כל החיים שלי ,כבר לא יודעת אם אי פעם אוכל להשלים עם זה
נערך לאחרונה ב:
