איך אפשר להתחיל לעבוד?

[deadman10]

איך אפשר להתחיל לעבוד?

אני סובל מחרדה חברתית כבר 4 שנים ויותר. סיימתי תיכון ואני רוצה להתחיל לעבוד, רק הבעיה היחידה היא שאני לא יכול לעבוד בשום עבודה כי כולם דורשות אינטראקציה עם אנשים ואני לא יכול לעמוד בזה! בראיונות עבודה דוחים אותי כבר מההתחלה, כי הם רואים ישר שאני חסר ביטחון. כשאני מדבר לא ממש מבינים אותי, הקול שלי ממש נמוך ואני מבלבל במילים (שוב, חוסר ביטחון!). מה שכרגע יש בשוק להציע לי זה בטלמרקטינג, שירות לקוחות בחברות שונות ודברים כאלה., מה שבכלל לא אפשרי בשבילי! איך אפשר להשתלב, או בכלל להתקבל לעבודה במצב הזה?

 

[יעל גאלי דואני]

התקבלות לעבודה

ובכן, אתה מתאר בעיה קשה שבגלל החרדה החברתית שלך, עבודות מסוימות חסומות בפניך. אני רוצה להציע לך כמה כיווני מחשבה על העניין: 1. האם זו התחום היחידי בחייך בו מפריעה לך החרדה החברתית? האם יש תחומים נוספים שאתה מרגיש מוגבל בגלל זה? ואם כן, אולי כדאי לטפל בבעיה באופן רציני... כלומר - אולי על מנת להתחיל לעבוד צריך לעבוד קודם על בעית החרדה החברתית שלך. ניתן לפנות ליעוץ מיקצועי או להתחיל לבד לנסות ולהתמודד עם הפחדים. אם תציץ קצת בפורום תראה דוגמאות של אנשים לאיך הם התמודדו עם פחדים דומים. (ובשתי מילים - לא להמנע!) 2. כיוון שני הוא לחשוב האם אין אופציות אחרות לעבודה. אולי משהו שקשור לעבודה במחסן או במטבח - משהו שלא מצריך אותך להתמודד בשלב זה עם שיא החרדה החברתית. אפשר לסות להעזר בהורים או בחברים ולהגיע להצעות נוספות. בהחלט לגיטימי בעיני לומר שאתה לא 'מת' לעבוד בעבודה שדורשת כל היום שיחת טלפון עם אנשים. לכולנו יש העדפות בחיים, יש מי שאוהב לעבוד במרכז הזרקורים, ויש מי שמעדיף לעבוד מאחור הקלעים... כל עוד הבחירה היא שלך, ואתה שולט בה - זה לגיטימי. רק חשוב לבדוק שאתה בחרת ולא החרדה החברתית שלך הכריחה אותך לבחור... אני אשמח לשמוע מה אתה חושב על ההצעות/מחשבות האלו האם משהו מדבר אליך? שתף אותנו לילה טוב יעל

 

[deadman10]

אז כך:

בקשר ל-1, אצלי החרדה החברתית משפיעה כמעט על כל תחום, בעיקר חיי החברה! אי אפשר להגיד שלא התקדמתי והצלחתי לפתור דברים קטנים, סתם דוגמאות: * עד לפני 6 חודשים לא הייתי מעז לאכול בפני אנשים, פשוט התביישתי. אבל פתרתי את זה בעזרת חבר, שהיה משכנע אותי כל פעם ללכת למסעדה אחרי בית הספר ולאכול סנדוויצ'ים וכו'

. זה נשמע לכם כדבר קטן ודפוק, אבל בשבילי זה היה משמעותי! * אני בן אדם מאוד שקט, לא מדבר הרבה בכלל. אבל זה כלום לעומת תחילת השנה, שאז בכלל לא הייתי אומר שלום אפילו לאנשים שאני מכיר! הייתי חוסך במילה "שלום" מרוב שהתביישתי מאנשים ורציתי להימנע ממגע איתם ככל האפשר! בטלפון בכלל לא הייתי מעז לדבר, הייתי מגמגם המון, מבלבל בין המילים. עכשיו יש קצת בילבול במילים ומשפטים, וקצת נלחץ לפעמים כשמדבר עם ידידות, אבל בהרבה פחות מקודם. דיבור, כמו שאמרתי, עדיין מאוד שקט...אבל לפחות מדבר קצת עם ידידות, ולא שקט לגמרי. * אני כבר לא מפחד ממגע אישי עם אנשים, כמו חיבוק, נשיקות בלחי וכו', לפחות לא הרבה. את זה פתרתי בעזרת ידידה טובה שהכרתי דרך אתר בלוגים

. בקיצור מה שאני מנסה להגיד, שפתרתי דברים קטנים כאלה בעזרת ידידים/ות. הם עזרו לי המון, רק משער שהם לא יכולים לעשות יותר ממה שכבר עשו! הייתי עם ידידה שלי בעזריאלי לפני שבועיים, היא נפגשה פעמיים עם חבורת אנשים שהיא מכירה, ובפעמיים האלו אני לא ישבתי איתם...אני פשוט הלכתי לשבת בצד כי אני נלחץ מאנשים אחרים! במיוחד חבורה! בעעע, אני סתם מקשקש כאן. בכל קרה, רציתי להבהיר שניסיתי לטפל בחרדה שיש לי, ובמידה מסויימת הצלחתי פה ושם...אבל לא לגמרי. האפשרות היחידה שנשארה לי היא פסיכולוג, אבל נרתע מזה. בקשר ל-(2), עד מתי אני אתחבא במחסן כשוטף כלים וכו' או במחסן

...זה יועיל לי בטווח הקרוב להכנסה כספית, בעצם יעזור קצת, כן...אבל לא יעזור לי לטווח הרחוק. בכל מקרה, אתה יכול להסביר לי איך פסיכולוג יכול לעזור לי להתגבר על הכל? כי לשפוך את הלב ניסיתי עם מכרים, ולא הלך לי כל כך. מצטער בקשר לשגיאות כתיב אם יש, או אם סתם קשקשתי. אני מרגיש קצת סחרחורת, אז לא הצלחתי להתרגז כל כך בקריאת ההודעה שלך ובכתיבת תגובה!

 

[יעל גאלי דואני]

בוקר טוב

אתה מספר שרכן החרדה החברתית שלך משפיעה על הרבה אספקטים בחיים שלך, ומגבילה מאוד את החופש שלך. אם זה המצב, ובטח לאור ההתפתחות האחרונה (חיפוש עבודה) נראה כי כדאי לטפל בזה. אתה גם מספר כי כבר הצלחת לבד, ובעזרת חברים לנצח בקרבות קטנים - אני מניחה כי כל יצחון כזה גרם לך להרגיש קצת יותר ביטחון, ואפשר לך לעשות עוד משהו ואולי אפילו משהו נעים (חיבוק, נשיקה...). אני משוכנעת כי ניתן לעשות עוד וזה עניין של רצון, נכונות לעבוד ואולי גם יעוץ מיקצועי. אתה מספר כי החברים שלך עזרו לך ונראה לך כי הם לא יכולים לעזור יותר. אולי זה נכון, ובדיוק במקום הזה נכנס הפסיכולוג או כל יעוץ נפשי מיקצועי. ומה בדיוק הם יכולים לעשות? זו שאלה עם כמה אפשרויות תשובה: ראשית פסיכיאטר יכול אולי לתת לך טיפול תרופתי שיקל על תחושת החרדה. שנית ישנן כל מיני טכניקות להמודדות עם חרדה ברמת איך לחשוב על חרדה (לעשות לעצמנו מעין 'תיקון מחשבות') ואיך להתנהג כשיש חרדה (חלק מן הדברים שכבר עשית לבד). חלק מן הטכניקות הללו דורשות אימון והכוונה - ותפקידו של הפסיכולוג הוא ללמד אותך, ולהנחות אותך במסלול הזה שיש בו הרבה פעמים גם קשיים ריגשיים. שלישית הרבה פעמים החרדות שלנו יושבות על בסיס עמוק יותר, של פחדים עמוקים יותר, שאנחנו אפילו לא מודעים להם. ישנם פסיכולןוגים שחושבים כי על מנת להתמודד עם החרדות בצורה טובה אנו צריכים להבין ולחשוף את החרדות העמוקות יותר. ובזה מתמקד הטיפול שלהם. העניין הוא לא רק ב'לשפוך את הלב' (למרות שגם בזה יש צורך ותועלת) אלא בשיחה וקשר שיש להם מטרות מעבר לכך - מטרה לטפל בבעיה ולא רק לספר אותה. כפי שכשאתה נפגש עם מורה פרטי למתמטיקה אתה לא רק מספר לו כמה קשה לך במתמטיקה אלא הוא עוזר לך להתגבר על הקושי. (יש במאמרי הפורום פירוט נוסף על סוגי טיפול קיימים) אני סבורה שאתה יכול למצוא את סוג הטיפול המתאים לך, ואת האדם המטפל המתאים לך ולהתחיל לטפל בעניין שכה טורד את מנוחתך.אולי כדאי לך להעזר ולהתייעץ בהורים או במישהו שקצת מכיר את התחום (גם רופא המשפחה יכול להפנות אותך) - בקיצור יש די הרבה אופציות ואתה צריך לבחור ולעשות! דבר אחרון - בקשר לעבודה עצמה - כנראה שאתה נותן את התשובה בעצמך, אם אתה מרגיש שלעבוד במחסן או מטבח זה להתחבא - אז אתה צודק, ולא כדאי להתחבא!!! אז זהו, יש לך הרבה דברים לחשוב עליהם עכשו, ואולי גם כמה החלטות לקבל. אני מקווה שעזרתי בנתיים תמשיך לשתף אותנו - אני בטוחה שעוד ילדים רבים מתלבטים בכך, והשיתוף שלך עוזר גם להם... יומטוב יעל

 

[diftong]

שלום..

בתור מישהי שסרבה תקופה לצאת מהבית לבית הספר עקב הרגשת כיעור וחוסר בטחון משווע, אני יכולה לומר לך, שדווקא ההתמודדות מול הפחד, החרדה, והיציאה לעבודה היא זו שהצילה אותי במקום מסויים. עצם העמידה מול אנשים, והרגשת ההצלחה שלך, שהצלחת למכור משהו, שחייכו אליך, מגבירה את הבטחון, וכמובן את הנסיון שלך בעמידה מול אנשים, בדיוק כפי שחברך גרם לך להתעמת מול הפחד של אכילה מול אנשים. אין ספק שזה לא פשוט, אין ספק שזה מפחיד, אין ספק שהסוף לא נראה כרגע, אך ברגע שתקפוץ למים לא תהיה לך ברירה אלא לשחות. ולגבי ראיונות עבודה, זה בהחלט מאוד מלחיץ. תזכיר לעצמך שאתה עומד מול אדם בדיוק כמותך. אני עד היום מתרגשת מאוד מתגובות של אנשים, ויש לי ימים לא טובים בכלל, אבל קפצתי למים. לומדים להתמודד, ואם אתה מעוניין אני אשמח להתכתב מעבר לכותלי הפורום

בהצלחה.