איך אפשר לחיות ככה?
כמה שנים עוד אחכה? אני כבר מבוגרת. האם יהיה מישהו שיהיה משהו שאוכל לעשות והוא יקבל אותי? אפילו במצב שבו אקריב אפילו במצב שבו כל מה שאעשה יהיה לנסות לרצות אותו? אפילו לזה אני מוכנה, אבל אהבה. איך אפשר בלי טיפת אהבה? איך אפשר לדעת שזה לא הולך להשתנות? איך אפשר בלי חמצן? כי זה בלי חמצן וזה הכי ככה.
כמה זמן אפשר לסחוב את הסבל הזה? ואיך אפשר להבין שלא יקבלו אותי מבלי לסבול?
ואני בפרשת דרכים כי אני צריכה לשים את עצמי במרכז אם אני רוצה שהראייה לא תמשיך להתדרדר, ואני צריכה לשים את עצמי במרכז אם אני רוצה לא להפוך ליותר ויותר חולה. אבל איך עושים את זה כשאם קרה שלא הקרבתי עד הסוף אז אני מקבלת דחייה עד הסוף מכל אדם שהכרתי אפילו במקצת? איך אפשר כשאני יודעת שאף אחד לא יקבל אותי? איך אני יכולה לבחור בבריאות? איך אני יכולה לבחור בראייה? בשמיעה? בשמירה על מפרק הלסת מפני נזק עצום שימנע ממני לדבר?
איך מתאבלים על החלום לקבל אפילו פירורי אהבה? איך מפסיקים לחלום על טיפת אהבה? איך חיים בלי זה? איך ממשיכים את החיים? איך עושים את זה? איך משלימים? איך?
איך מקבלים את זה שלא צריך לנסות עוד? איך ממשיכים? איך ממשיכים?
כמה שנים עוד אחכה? אני כבר מבוגרת. האם יהיה מישהו שיהיה משהו שאוכל לעשות והוא יקבל אותי? אפילו במצב שבו אקריב אפילו במצב שבו כל מה שאעשה יהיה לנסות לרצות אותו? אפילו לזה אני מוכנה, אבל אהבה. איך אפשר בלי טיפת אהבה? איך אפשר לדעת שזה לא הולך להשתנות? איך אפשר בלי חמצן? כי זה בלי חמצן וזה הכי ככה.
כמה זמן אפשר לסחוב את הסבל הזה? ואיך אפשר להבין שלא יקבלו אותי מבלי לסבול?
ואני בפרשת דרכים כי אני צריכה לשים את עצמי במרכז אם אני רוצה שהראייה לא תמשיך להתדרדר, ואני צריכה לשים את עצמי במרכז אם אני רוצה לא להפוך ליותר ויותר חולה. אבל איך עושים את זה כשאם קרה שלא הקרבתי עד הסוף אז אני מקבלת דחייה עד הסוף מכל אדם שהכרתי אפילו במקצת? איך אפשר כשאני יודעת שאף אחד לא יקבל אותי? איך אני יכולה לבחור בבריאות? איך אני יכולה לבחור בראייה? בשמיעה? בשמירה על מפרק הלסת מפני נזק עצום שימנע ממני לדבר?
איך מתאבלים על החלום לקבל אפילו פירורי אהבה? איך מפסיקים לחלום על טיפת אהבה? איך חיים בלי זה? איך ממשיכים את החיים? איך עושים את זה? איך משלימים? איך?
איך מקבלים את זה שלא צריך לנסות עוד? איך ממשיכים? איך ממשיכים?