איך אפשר ``לחסן`` מכאב?
ילדתי הבכורה בת שבע וחצי. כמובן שהיא ילדה מקסימה,נהדרת,נבונה וכל מה שאמא יכולה לחשוב על הבת שלה. אבל היא כל כך רגישה. אתם יודעים כמה ילדים יכולים להיות לפעמיים אכזריים ומעליבים. איך זה קורע לי את הלב שהיא באה לי בוכה הביתה שאחד הילדים העליב אותה,אמר לה מילה לא יפה. ואני,מה אני יכולה לעשות חוץ מלנגב לה דמעות לתת לה חיבוק,הרי לומדים בבית ספר לאהוב,לקבל את השונה והיא אפילו לא שונה אז למה מעליבים,למה לא מלמדים ילדים לחשוב לפני שהם מדברים? הרי אני כל הזמן חוזרת ואומרת כמה שזה חשוב לא להעליב אחרים,לא להסתכל על חולשות של אחרים הרי לכולם יש נקודות חלשות,אנחנו לא מושלמים. אז אני אומרת לא להתייחס,לנסות להיות חזקה אבל היא רק ילדה. אז איך בכל זאת אפשר לחסן מהכאב הזה?
ילדתי הבכורה בת שבע וחצי. כמובן שהיא ילדה מקסימה,נהדרת,נבונה וכל מה שאמא יכולה לחשוב על הבת שלה. אבל היא כל כך רגישה. אתם יודעים כמה ילדים יכולים להיות לפעמיים אכזריים ומעליבים. איך זה קורע לי את הלב שהיא באה לי בוכה הביתה שאחד הילדים העליב אותה,אמר לה מילה לא יפה. ואני,מה אני יכולה לעשות חוץ מלנגב לה דמעות לתת לה חיבוק,הרי לומדים בבית ספר לאהוב,לקבל את השונה והיא אפילו לא שונה אז למה מעליבים,למה לא מלמדים ילדים לחשוב לפני שהם מדברים? הרי אני כל הזמן חוזרת ואומרת כמה שזה חשוב לא להעליב אחרים,לא להסתכל על חולשות של אחרים הרי לכולם יש נקודות חלשות,אנחנו לא מושלמים. אז אני אומרת לא להתייחס,לנסות להיות חזקה אבל היא רק ילדה. אז איך בכל זאת אפשר לחסן מהכאב הזה?
הרגישות הזאת היא לפעמים נפלאה, ולפעמים היא לא טובה, בעיקר לנו כי....... מכאיבים לנו. בדיוק כמו שהכאיבו לבתך. אבל.. זה מולד, ככה אני חושבת ואני, למשל, לפעמים כל כך רוצה לא להיות ``כזאת`` ולא לבכות מכל דבר, ולא להיפגע מכל דבר, לא רוצה שיצבוט לי הלב מכל דבר אבל גיליתי שככה זה אז פשוט כדאי לראות את הצד היפה שבתכונה הזו... ויש הרבה צדדים יפים.