איך אפשר לשמור על ה"עליסה" שבי?

[רונית6]

איך אפשר לשמור על ה"עליסה" שבי?

כל כך הייתי רוצה לןהרשות לעצמי שוב לקפוץ אחרי הארנב בלי לדעת אם יש דרך חזרה... האם פריוילגיה זו שייכת רק לעליסה, או שגם כשיש המון אחריות, אפשר לקפוץ סתם כך? איך עושים את זה? (לשעבר עליזה)

 

[shonshon5]

שאלה מצויינת!!

וככזו, לא הייתי רוצה לענות עליה על רגל אחת. רגל שמאל נרדמה, נמתין שתתעורר.

 

[shonshon5]

שאלה מצויינת, חלק ב'.

אחד מידידי, בנאדם באזור ה-45, איש משפחה ובעל משרה מכובדת למדי, נוהג להעיד על עצמו שכשיגיע לגיל 70 הוא מתכוון לצאת לטריפ אחד ארוך ולנסות את כל החומרים... הנ"ל הינו רק פן אחד - קיצוני משהו - לשאיפה המובנת והטבעית של כולנו לחיים חסרי דאגות, עכבות, אחריות, מגבלות וכו' וכו'... אז מה עושים? המלצתי - לקפוץ אחרי הארנב, אבל עם מפה טובה וסלולרי. וליתר בטחון, להשאיר אחריך סימני דרך, שביל קליפות של תפוזים או חוט משי דק שאם במקרה תחושי רצון עז לחזור - שתמצאי את הנתיב. את בוודאי זוכרת שגם אליס, בסופו של יום, התעוררה מהחלום לצד אחותה.....

 

[טללי בוקר]

מה שיש להרויח ולהפסיד

בגיל צעיר אנחנו עדיין לא בנינו את עצמנו, עיקר מה שיש לנו אלה חלומות לעתיד ורצון לבלוע את העולם. עם הזמן אנחנו מגשימים חלומות, מי יותר ומי פחות, ואנחנו בונים לנו הישגים: זוגיות, רכוש, ילדים, הערכה מקצועית... זה אומר שככל שעובר הזמן יש לנו יותר מה להפסיד, ועל כן אנחנו יותר זהירים, וגם יש לנו פחות סקרנות ויצר הרפתקאות כי החיים כבר יותר מוכרים לנו

 

[שוKולד]

כן!כן!כן!כן!

אני מאמינה שאפשר גם אפשר. זה לא עניין של גיל, מצב משפחתי או מיקום, זה עניין של רצון! אם תרצי, תעשי ותמצאי את המסגרות בהן תוכלי למצוא שוב את אליס שבך! עצובים הם חייהם של האנשים שהתקבעו ואומרים, בגילי אני כבר לא יכול להשתנות. אם אמא שלי למדה לעשות קניות באינטרנט (היא מתקרבת ל70) אז כל אחד יכול לעשות שינוי!

 

[Mנטה]

השאלה הגדולה היא

מה הכוונה "אליס שבי" ?

 

[shonshon5]

אלמנטרי, מיי דיר Mנטה...

יש לעיתים עניינים שנתפסים אינטואיטבית ואינם נזקקים להסברים מפורטים. אמת, יש בהיגד זה מלכודת, כי הבנה מסוג זה היא לרוב תלויית תרבות, ולכן מאד הגיוני שכל מי שהשיב לשואלת עשה זאת על רקע תפיסתו הוא את ה"אליס שבי".. כי גם יתכן שהמשוררת התכוונה למשהו שונה בתכלית. אז.. שנקרא לנערה ונשאל את פיה? זה אבי, עצבני.

 

[רונית6]

למה עצבני? ..... האליס שבי

האליס שבי היתה באה הביתה, לוקחת את האופנים ומפליגה ברכיבה אל הלא ידוע. מאמינה שהעולם פתוח והכל אפשרי. שמאחורי כל סיבוב יש הזדמנות חדשה עבורי ושזה לא יגמר לעולם. לא רוצה להשמע מלנכולית, כי ממש לא. למעשה נראה לי שנמצאת דוקא בשלב ג' זה שלב אחד אחרי זה המופתע שהאפשרויות מוגבלות, שהמציאות מכתיבה ויכולת הנווט בעייתית. שלב ג' מכיר במציאות, מחפש בתוכה ומאמין בהווה (אולי בהווה בלבד – מה שיש לי זה מה שיש לי). כשפתאום מתפנה משרה בגליל , משהו שיכול להוציא אותי מהקוביה של 12 השנים האחרונות, ולא יכולה לעבור עקב כבלים סביבתיים, כשחוזרת הביתה אחה"צ ומוגבלת אל ד' אמות .. רוצה "לקפוץ אחרי הארנב" ', לקרוע את הכבלים. ... אולי בגלגלול הבא (מאמינים שהיה?) אני מאמינה שאם היה, בטח הייתי אדם אחר, גבר, מניחה (להם קל יותר), בלי משפחה, מישהו שנודד ממקום למקום... אולי ביקשתי אז שבגלגול זה אהיה מה שאני עכשיו . ... "גם אליס התעוררה בסוף ליד אחותה".... האם זה אומר שהכל חלום? רונית

 

[shonshon5]

משעשע, מודל השלבים הזה שלך..

ובהתבסס עליו, אם תייגת את עצמך בשלב ג', הרצון לקרוע את הכבלים עשוי להתפס כאי-השלמה עם הסטטוס הזה ורצון לחזור לשלב ב'.. לא סיפרת לנו אם קיים שלב ד', אבל אני מוכן לאמץ אותו ולו בעבור התקווה שבו קיימת אפשרות מעשית יותר לקפוץ אחרי הארנב. לחופש, את יודעת, יש מחיר. החופש האמיתי מחייב שאדם ישיל מעליו נכסים שצבר. אני בוחר במילה "נכסים" כי היא נוחה לי ואני לא מתכוון דווקא למובן הצר של הון, נדל"ן וכאלה. המשפחה לתוכה נולדנו, החברים הטובים שאספנו בדרכנו, המשפחה שיצרנו - כל אלו הינם נכסים. עם כל אלו, מאד קשה לקפוץ אחרי הארנב. אה, בטח שהכל חלום. זה הכיף, לא? אבי

 

[Druyanizem]

האליס שלי...

עושה מה שהיא רוצה בלי להיות תחת אף אחד. עושה מה בראש שלה לפי המצב רוח ולפי הרצון העכשווי בלבד. בלי לחשוב על העתיד. בלי לחשוב על המוות (היא מדחיקה אותו... הוא לא יגיע...) ובלי לחשוב מה זה יתן לי. רק לעשות. העיקר לעשות... והעיקר שיהיה מעניין!

 

[shonshon5]

האליס שלך...

נראה לי שהיא "גולדן רטריבר". לשכנים שלי יש אחת כזו. בדיוק. אבי

 

[Druyanizem]

וואי. אני מת על הכלבים האלה...

שיהיה לי בית וכסף אני מתכוון לגדל לי אחד