איך אתם אוהבים לקרוא?

[ש ח ר של י ו ם חדש]

איך אתם אוהבים לקרוא? ../images/Emo63.gif../images/Emo21.gif

בישיבה? בשכיבה על המיטה/ספה? בהתמרחות על הפוף? תוך כדי אוכל? (נו, נו, נו...) ועוד משהו... איך אתם מסמנים את המקום בספר שבו הפסקתם לקרוא? עם אוזן (שלא נדע?), עם סימנייה? עם עיפרון או עט? והכי חשוב!! יש כאן מישהו שכותב בספרים שלו? הערות בצד, או משהו כזה? ומה דעתכם על כתיבה בתוך ספר? זה נראה לכם "מלכלך" ומזלזל בספר? או שזה נראה לכם שזה מפרה אתכם ואת מי שישאל מכם את הספר להבא?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אני אתחיל

אני תמיד קוראת בשכיבה. לא מצליחה בחיים לקרוא בישיבה. או שאני מרוחה על הספה בסלון, או במיטה שלי נשענת על הכרית. לסמן בספר זה או עם סימנייה או עם דף מרובע קטן צבעוני, מהתזכורות האלה שיש במשרדים תמיד, וגם בבית, ליד הטלפון, לכתוב הודעות. ואין ספק שאני לא קוראת תוך כדי אוכל!!! הבת שלי מנסה להגניב ספר לשולחן תמיד כשהיא אוכלת, אבל אני לא מרשה. זה נורא בעיניי שמלכלכים ספר בכתמי אוכל. אני לא כותבת לעולם בתוך ספרים אבל אני כן גוזרת ביקורות מעיתונים ומכניסה לתוך הספר. לרוב, אני קוראת את הביקורת שוב אחרי שסיימתי את הספר ורואה איך אני מתחברת לזה.

 

[sagiberg]

אני מעדיפה בישיבה ../images/Emo3.gif אבל בעצם,

אפשר למצוא אותי קוראת בכל מצב- בהליכה, בשכיבה, בפזילה תוך כדי בישול,ברכינת ראש תוך כדי הרצאה משעממת באוניברסיטה.......כיאות לתולעת ספרים אמיתית- אני מזדחלת בכל הזדמנות אל בין האותיות. לגבי סימונים- בדר"כ עם פיסות נייר קטנות ולעיתים נדירות עם אוזן פצפונת וכתיבה- פעם חשבתי שזה זוועה לסמן משהו בתוך הספר. היום, כשמשהו מרגש אותי ואני רוצה לחזור אליו אני מסמנת בעיפרון עדין סימונים קטנטנים

 

[orlandoB]

מבחינתי

הכי כיף זה לקרוא בשכיבה בגינה שלי. בעיקר ביום עם שמש. (למרות שמבחינת מזג האוויר- אני מעדיפה חורף...). אבל ככה- אני קוראת כל הזמן, בכל מצב... סימונים- אני מסמנת עם בסימניות. יש לי המון מיוחדות ויפות מכל מיני מקומות. בעקיפין אני גם נזכרת במקום שבו קניתי את הסימנייה כשאני פותחת את הספר. זה מכניס אותי למין כיף כזה... לא יודעת להסביר... מטופש לשמוח מסימנייה נכון? טוב... אני כזאת... ו... לכתוב בספרים? אף פעם לא ניסיתי... מה שאני כן יודעת לגבי זה- שמאוד מאוד מעצבן אותי להשאיל ספר מספרייה ציבורית ולראות שמחקו חלק מהמילים, קרעו חלק מהדפים, וקשקשו בעט בשוליים... פעם, לדוגמא, השאלתי איזה רומן מותח כזה, חמוד מאוד, שאחד המשאילים הקודמים פשוט השחית אותו... תלשו בערך 20 דפים מרחבי הספר, חלק היו מודבקים בסלוטייפ, דיאלוגים שלמים בין שתי בנות שלא קולטות עד סוף השיחה, שהן כותבות על הספר... אבל הערות קטנות בעפרון, בשולי ספר ששייך לך? סבבה מצידי, אם אתם נהנים מזה...

 

[דוליז בנשמה]

בכל התנוחות...

העיקר שזה ספר טוב...

 

[Jam89]

../images/Emo42.gif

אני קוראת המון כשאני אוכלת, כול עוד אני אוכלת לבד. אפעם לא לכלכתי ספר מזה. אבל, אני קוראת גם בכל פוזה אחרת אפשרית. הממ, אם יש לי סימניה (הייתה לי אחת ממש יפה שאחותי הרסה לי

) אז איתה, עכשיו יש לי אחת מפורום ס"צ~! וכשאין לי, אני פשוט לא מסמנת, אני זוכרת בראש (מלבד כשזהו ספר מספריה וכבר יש אוזן). לכתוב בספרים?! "לא בבית ספרנו". אמא שלי מסמנת לעצמה עם טוש או עט, והיא עשתה את זה לספר שלי (קסם שחור) ואני ממש לא מרוצה מהעניין. אני מנסה לקרוא אותו שוב, וזה פשוט מפריע בעניים. וזה נורא לא אסטתי

.

 

[Rivendell]

אני חסרת סבלנות

ומשנה תנוחה כל עשר דקות

. בעיקר אני אוהבת בשכיבה, אבל אז תמיד יש סכנה שזה ירדים אותי. אני זוכרת את מספר העמוד בו אני נמצאת - אזני חמור עושות לי צמרמורת. זה נורא

. ולא כותבת בספרים. אם יש משהו חשוב או שמאוד מוצא חן בעיני - אני מסמנת את הדף בפתק קטן או כותבת לי בדף נפרד.

 

[b00]

אממ

אני קוראת בכיבה בד"כ... אבל בתכלס בכל תנוחה אפשרית... ואני או מסמנת עם חתיכת דף שיש לי, או שאני משאירה את הספר פתוח... אבל זה קצת הורס אות אם לומר את האמת..,. בעעע. לכתוב? רק בעמוד הראשון שלו לציין שהוא שייך לי.... כי פעם דוד שלי גנב לי ספר שהשאלתי לו וכתב עליו שהוא שלו ומאזס יש לי טראומה...

 

[dawn35]

אילו היה אפשר הייתי קוראת בכל רגע|מ

להנאתי אני קוראת בשכיבה במיטה או בישיבה ליד התנור (בחורף כמובן) במסגרת עבודתי אני קוראת כל הזמן מהמחשב-זה גם נחשב? יש לי אוסף סימניות יפות מכל מיני תקופות ואם אני לא מוצאת אחד... ילדיי מכינים לי משהו יצירתי (בתי אפילו הכינה לי סימניה מפלסטלינה עטופה בניילון) אם הספר שלי, אני מסמנת כוכבים קטנים ליד משפטים שנגעו לי בנשמה. אם הספר מהספריה, אני לא מתעצלת ומעתיקה לי לפתקים קטנים (יש לי מגירה מלאה פתקים מעוררי מחשבה שכאלה)

 

[תיור]

אך ורק בשכיבה...

ראיתי זוג בקולנוע, שהוציא ספרים בהפסקת סרט. וקראו... עד תום ההפסקה, אלו מכורים אמיתיים.