והנה דעתי על אהבה...
גם לפי דעתי זו אהבה, ואהבה מבחינתי היא גם שבמשך עשרת החודשים שהייתי עם חבר שלי כל יום מחדש היו לי את הפרפרים בבטן של ההתרגשות והציפייה של לראות אותו/ לדבר איתו שבדר"כ יש רק בחודש- חודשיים הראשונים... אהבה כזאת שלא משנה כמה זמן אתם ביחד לא מרגישים את ה"שגרה", שהרבה אנשים אחרי כזו תקופה מתחילים להרגיש, אלא כל יום שאתם מבלים ביחד מלא בהפתעות ודברים חדשים ומרגשים... אהבה זה גם אומר שהוא יקח אותך לביה"ח כשלא תרגישי טוב, ואז כשיגידו שאת צריכה אשפוז הוא יקח אותך מ"אסף הרופא" (הייתי אצלו והוא גר בראשון) ל"הלל יפה" וישאר איתך עד אחת בלילה וכל זה ביום שבת בערב. זה גם כשהיית מאושפזת (בפעם אחרת, עוד כשהיינו בצבא) בביה"ח העמק (שזה בעפולה למי שלא יודע...), הוא ביקש אפטר מהמג"ד שלו, בזמן שהם היו בעזה, ובא לבקר אותי למשך 5 שעות, שזה בקושי חצי מהזמן נסיעה הלוך ושוב לעזה.. בעיני זו אהבה. וגם שכשאני אצלו הוא לא זז בלעדי לשום מקום וגם אם אני שניה רוצה ללכת לשירותים הוא לא מוכן לתת לי ורוצה להצטרף... (כמובן שאני מסרבת בתוקף...) וזהו. אולי זה ישמע קצת מבולבל ולא מאורגן, אבל ככה זה כשזה מגיע ל"להגדיר מה זאת אהבה", אי אפשר להשתמש במילים מוכרות או בהסברים מדויקים, זה הרגש הכי מסובך (ומסבך) שקיים, לפי דעתי בכל אופן, אז זו אהבה...