איך אתם מגינים על ילדיכם מפני חשיפה לאלימות?

[עינת גבע]

איך אתם מגינים על ילדיכם מפני חשיפה לאלימות?

שלום רב לכ-ו-ל-ם, פרפ' לאמב פרסמה ספר חדש שעוסק ב"שיווק גבריות" לילדים ובני נוער. לטענתה, במקום הגיבור העממי של ילדותנו אנחנו מקבלים על המסכים פלייבוי מיליונר שמונע בדרך כלל מטעמים אנוכיים. בראיון לידיעות האחרונות אומרת לאמב:" גיבורי העל של היום מפגינים אלימות בלתי פוסקת. הם אגרסיביים, סרקסטיים ורק לעיתים רחוקות, מזכירים את העובדה שהם פועלים בעצם כדי לסייע למין האנושי." הילדים ובני הנוער שלנו מבלים שעות רבות מול המסכים. מה התפקיד שלנו ההורים? האם ואיך אתם / אנחנו מגינים על הילדים מפני גיבורי העל? מפני החשיפה לסרטים רויי אלימות? שתפו, ספרו, נשכיל ונלמד להשתמע עינת גבע

 

[גן חיות בבית]

אולי הילדים שלי עדיין קטנים

בני 10.5,8 4, ואין לנו מושג בבית "גיבורי על" אפילו שהבן שלי אוהב את ספיידרמן, ואת ההוא מצעצוע של סיפור שאין לי מושג אין קוראים לו, עדיין זה לא גיבורי על, מה זה בכלל גיבורי על? סטיב אוסטין אולי? בכל אופן במעשי, העברנו את המחשב למטבח שפתוח לסלון כך אנחנו יכולים לראות איפה כולם גולשים, בנוסף יש לי קוד כניסה למחשב, כך שניתן לגלוש רק כאשר יש מבוגר בבית שגם יודע את הקוד. דבר נוסף חסמנו את ערוצי הילדים למיניהם, פתוח אצלנו רק לוגי ולולי והופ קטנטנים, לפעמים הם רוצים לראות מה יש בערוץ הילדים אז אני מסתכלת בשורת התוכן ואם זה משהו שנראה לי אני משחררת את הקוד. מדי פעם הם רואים איתי את הסופרנוס שאני מקליטה מדי ערב.... (סתם צוחקת). אבל כל אלה הם צעדים טכנים, אני במקביל מסבירה להם שהתכנים בתוכניות האלה הם אלימות והשפה שבה הם משתמשים היא לא שפה שאני הייתי רוצה שישמעו אותה בתוכנית טלויזיה. אותו הדבר לגבי המחשב, מדי פעם אני עוקבת אחרי הבת שלי בהיסטוריה לאן היא גלשה, ומסתבר שהיא הגיעה למקומות שלא רציתי שתגיע, בנוסף יש לי מלשינה קטנה בבית והיא גם היתה מספרת לי. לכן חסמתי את הגישה למחשב והסברתי להן גם למה, לא נתקלתי בבעיה או ברצון או בקשה שלהן לשנות משהו.

 

[עינת גבע]

לקחת את המושכות לידיים...

אכן, רעיון טוב לקחת את המושכות לידיים. אחד התפקידים החשובים בעיני הוא ללמד את הילדים לפלס דרך בתוך ים המסרים ששולחים לעברם המשווקים. התכוונתי "גיבורי על" במובן אנלוגי לכל המסרים האנטי חינוכיים שהילדים שלנו סופגים במהלך צפייה. חשוב שנזכור שהמטרה ללמד אותם להבחין בין איכויות, לבחור את מה שמתאים, לפתח אצלם את כושר האבחנה על מה ובמה כדאי להשקיע את שעות הפנאי, לחדד את כושר השיפוט שלהם בין מציאות לדמיון. צפיה משותפת זו הזדמנות נפלאה לתווך ערכים ומסרים. חשוב שנכיר את הנושא על השלכותיו. מומלץ לצפות בסרטים שהילדים רואים, להאזין למוסיקה לה הם מקשיבים, לקרוא את הספרים שהם קוראים- זהו פתח לא יסולא לחוות ולהכיר את עולמם ולפתח שפה ושיג שיח משותפים. בדרך זו אנו מתוודעים למסרים שמגיעים לפתחם של הילדים . זו הזדמנות להגדיר לעצמנו מה מפריע לנו? מה גורם לנו לחוסר נוחות בתוך העולם הזה. השיח הוא הזדמנות פז להקשיב מה הילדים אוהבים ממה הם מתרשמים. להצטרף למחוזותיהם ולהוביל אותם לנתיבי חשיבה נוספים. בדיבור עם הילדים עלינו להשתמש בשפה פותחת, ללא ביקורת, בפתיחות ובהבנה. להציג להם את דמות העולם שלהם מתוך נקודת המבט הרחבה יותר שלנו. לשתף אותם בהתלבטות שלנו, בחוסר הנוחות שלנו, בהשקפותינו, בטעמינו. עבור ילדים צעירים אנחנו הכי משמעותיים עבור מתבגרים (גם אם הם מראים לנו אחרת) אנחנו משמעותיים ( לא הכי, אבל....) חשוב להתחיל את השיחות בגיל צעיר. בנחת. לפתח בקרבם דרכי חשיבה, ולבנות איתם עולם מושגים עשיר . השיחות יילכו ויעמיקו בהדרגה ויהוו פפלטפורמה נפלאה לידידות והבנה. מה דעתכם? עינת גבע

 

[survivorrr]

אני ריאלי (אוף, אני הולך לחטוף כאן על הראש)

הבעיה מבחינתי יותר מורכבת. אני לא צריך להגן על בנותי מחשיפה לאלימות אלא מפני האלימות עצמה. כל מה שנכתב כאן על טלויזיה, גיבורי על וכו', אולי נכון אבל לא רלוונטי. ילד ימצא דרכים לעקוף כל מחסום שלנו. יש סיסמא? ההורים יכולים לראות היכן אנו גולשים? יש גם חברים. יש להם בתים. בבתים יש מחשבים ולכו תחפשו את החברים שלכם בסיבוב. לכן לדעתי זו לא הדרך. יושר, פתיחות, כנות וגילוי לב יחד עם השידור התמידי שאני סומך עליכן ואתן יכולות לסמוך עלי זה המפתח לתקשורת נכונה. אמרתי את זה פעם ואני אומר את זה שוב. חוץ מזה, כשילד מותקף - כל הדיבורים נעלמים כלא היו בדיוק כמו הדיבורים על נחמדות, על מתמטיקה, תנ"ך וכו'. במקרה הטוב הוא קופא על מקומו וזה מאד מסוכן. אני את בנותי הרגלתי מיום שעמדו על רגליהן ועל דעתן: לאיש אסור לגעת בכן אם אתן לא רוצות את זה. כל מי שיגע בכן ללא רשותכן אתן עושות אחד או יותר מהדברים הבאים - בלי לחשוב פעמיים - בעצם בלי לחשוב אפילו פעם אחת: אם הוא מתחיל איתן ברחוב (או בכל מקום אחר אבל רחוב זו קלסיקה) עדיין בלי לגעת - לצרוח ולברוח. לצרוח כדי להסב תשומת לב ולברוח... טוב, זה ברור, לא?! אם זה מגיע למגע - מכניסות לו בעיטה בין הרגלים (והסברתי שלילד זה כואב והוא ישכח את שמו וכתובתו למשך חצי השעה הקרובה). מכניסות לו עם כף היד בכח מקצה האף למטה כלפי מעלה (הסברתי שהוא יראה כוכבים באמצע הצהריים). מורידות לו כסא על הראש. ואם כל זה לא עזר - תוקעות לו אצבע לעין במהירות. דיבורים ברגע של תקיפה שיש איתה מגע פיזי (מכאן שזו כבר תקיפה אלימה) לא יעילים. אי אפשר לשאול את התוקף מה הוא רוצה לעשות. צריך להגיב ומהר. לשמחתי ילדים מיישמים אחד לאחד. לבתי הבכירה מישהו ניסה להרביץ כשהיתה בכיתה ב' אני חושב. הכניסה לו בעיטה בין הרגלים. המורה קראה לי. הלכתי בשמחה. כשהתחילה לדבר, עצרתי אותה וביקשתי שתקרא לילדה (חלק מגילוי לב. דיבורים בפנים ולא מאחורי הגב. תמיד בפגישות עם מורים עמדתי על כך שזה יהיה בנוכחות הבנות). בנוכחות הילדה המורה אמרה מה שאמרה. כשסיימה שאלתי אותה אם עכשיו תורי. כשהשיבה בחיוב אמרתי למורה שהילדה קיבלה ממני הוראה מפורשת לנהוג כך, אם מישהו יגע בה נגד רצונה ואם לא היתה עושה כך - היה לה עסק מאד לא נעים איתי. הוספתי שצריך ללמד אותה ולהרגיל אותה להתגונן מיד כשנוגעים בה נגד רצונה וצריך להתחיל עכשיו כי בגיל 20 זה קצת מאוחר מדי. המורה ראתה שאני מג'נון וסיימה את הפגישה. לימים, כשהבת היתה בכתה י' (זה שלב המחויבות הקהילתית בבית הספר, אם זכרוני לא בוגד בי) עבדה באחת משלוחות הרשות המקומית. הפקיד המנוול שעברה במשרדו ניסה לשים עליה יד. התחמקות זריזה, טריקת דלת בפרצוף ובריחה לאבא ומכאן ישר למשטרה (שכרגיל לא עשתה כלום חוץ מלחקור את המנוול. אולי המגע עם המשטרה באספקט הזה הספיק לו). אתה הבנת את זה מר נחמיאס?

 

[גן חיות בבית]

למה לחטוף על הראש

אתה ריאלי והדברים נכונים. לגבי מחשב אצל חברים, שוב זה מתחיל מחינוך מהבית, היום הן קטנות והמחשב לא ממש מעסיק אותן, אך אין לי ספק שיום אחד זה יגיע, לכן השיחות שיש לי איתן מאז שחסמתי את הגישה. לאור המקרה שקרה לילדה באיזור השרון, מאוד הלחיץ אותי מאחר והבנות חוזרות כל יום מהלימודים לבד הביתה, רק חסר שאיזה אידיוט (אז מה אם הוא חולה נפש, הנזק בילדה כבר נעשה לכל החיים) יטפל אליהן ויעקוב אחריהן. אז הסברתי להן מה צריך לעשות, לא לדבר עם זרים, אם הוא נטפל להתחיל לצעוק ולצרוח ולברוח, אם זה בקרבת חנויות לגשת לתוך החנות לספר מה קורה ולהתקשר אלי במקביל, ואם זה ברחוב פשוט להתחיל לברוח. כבר סידרתי לבנות שלא יחזרו לבד הביתה, אבל זה עדיין מלחיץ אותי. הגדולה שאלה אותי מה קורה אם הוא מחזיק לה את היד, אמרתי לה פשוט לבעוט בו ולבעוט חזק ולצרוח.

 

[rinaca]

אני חושבת שעינת התכונתה לאלימות במסרים

לדעתי אחת הסיבות לאלימות הגדולה והנפוצה יותר היא שבמשחקי מחשב וסרטים יש המון אלימות, אפילו בסרטים מצויירים וילדים לא מבינים שבחיים כשמקבלים אגרוף לא מתרוממים וקמים. במחשב ובטלויזיה הכל כל כך מרוחק. חשוב ללמד לעשות בחירות נבונות. אני למשל לא רואה בעצמי סרטים אלימים. אתמול היינו אצל חברים עם ילד והיה שם רובה צעצוע. הילדות התחילו לכוון אחת לשניה ו"לירות" מיד אמרתי שאני לא אוהבת את זה והסברתי למה וביקשתי לכוון לקיר ולא לאנשים. אנחנו עצמנו לא רואים סרטים אלימים. לפעמים כשרואים משהו בטלויזיה ויש פרסומות לא טובות אני מסבירה להן. אפילו פרסומות של אוכל זבל, ממתקים וכו'. משתדלת להסביר על השקפת העולם שלי, האמונות שלי. עכשיו שהן קטנות הן מקבלות וסופגות. כשיגדלו הן תצטרכנה לעשות את הבחירה שלהן. בתי בת ה-7 קוראת. ישנה סדרת ספרים על ילדה בגיל הזה ומה שקורה לה בחיים. לילדה יש גישה מאד חסרת כבוד למבוגרים, למסגרת, להורים, למורים, היא עושה המון דברים שהילדה שלי בכלל לא היתה מעלה בדעתה. קראנו ספר אחד ובתי אפילו אמרה שיש לה גישה לא הכי טובה לילדה בספר. דיברנו על זה ובסוף היא די ירדה מהספרים האלה.

 

[עינת גבע]

60 שניות על חשיבות תיווך המציאות לילדים....

רינה וכולם שלום רב, את אכן מחדדת את חשיבות התיווך ההורי. הדיבור עם הילדים על השקפותינו, אמונותינו, דעותינו וטעמנו לא יסולא בפז. ילדים בסופו של יום מתייחסים בהערכה לרעיונותינו. ילדים שיש להם יחסים טובים עם ההורים,ילדים שמשתפים אותם, מתייעצים איתם, מכבדים ומעריכים את מחשבותיהם ורגשותיהם, חווים תחושת שייכות, מגישים שווים, משמעותיים ומועילים. ילדים שמרגישים שווים ושייכים מזדהים ופתוחים לקבל את הערכים שלנו. דברייך רינה מסבירים ומתקפים זאת. תודה לך, בברכת יום קסום, עינת גבע.