איך אתם מתמודדים עם ילדים עם אוטיזים

[שאלהמגניבה]

איך אתם מתמודדים עם ילדים עם אוטיזים

הילד שלי בן 3 יש לו את כל הסימנים לאוטיזים והפרעת קשב וריכוז
האיבחון יהיה בעוד כמה חודשים
אבל מיום ליום ממש קשה לי איתו הוא לא מבין מצבים מסויימים
הוא מציק לאח שלו הקטן צועק במקומות ציבורים
לדוגמא: היום היה לו שיעור שחייה ושהוא הגיע הוא החליט שהוא לא נכנס ניסתי לדבר איתו מה שגרם לו לצעוק
בסוף הלכנו לבית כי הוא פשוט השתולל שם
עד האיבחון ששם אני בטוחה שיתנו לי כילים להתמודד
אשמח לשמוע ממכם ההורים מה אתם עושים במקומות ציבורים
איך בבית אתם מסבירים להם דברים
וכול דבר שיכול לעזור לי
תודה!

 

[מלאת תקוות]

מאוד עוזרת הכנה מראש.

למשל במקרה שלך עוד בדרך לבריכה הייתי אומרת לו שהולכים לבריכה. כשנגיע אתה תצטרך ללבוש בגד ים ולהכנס לבריכה. גם הייתי אומרת לו על דברים נוספים שלדעתך היו יכולים להפריע לו להכנס למים: מים קרים\חמים, ילדים נוספים וכו'

 

[שאלהמגניבה]

אני מנסה

זה חוג שחייה שאנחנו הולכים כבר חצי שנה הוא גם עודה את זה בגן שבועיים בסדר ואז יום מחא צעקות ואז שבוע בסדר ואז שוב פעם
לאחרונה הוא התחיל להגיד שהוא מפחד מכל דבר ומכל צליל
מפחד מהמים מפחד שאמא אומרת לו מה לעשות כל מילה שניה שלו זה מפחד
ואני צופה בחוג שחייה מצד המורה מאוד נחמדה ומקצועית
זה ממש מקשה עליי במיוחד שיש לי גם תינוק בן 10 חודשים

 

[schlomitsmile]

זה באמת קשה, גם תינוק וגם ילד קטן ועוד רגיש כ"כ
לפי נסיוני, כדאי להקשיב לילד ולקחת את דבריו ברצינות:
הוא אומר שהעולם כולו מפחיד אותו, כל דבר מכניס אותו לפחד, למתח.
לידה של אח קטן היא עניין לא פשוט לילד קטן שעד כה ההורים היו רק "שלו".
תארי לעצמך כמה קשה להיות גוזל קטן בעולם גדול שהכל מפחיד אותו...

לפעמים כדאי פשוט להוריד לחץ, כמו שאומרים: תפסת מרובה- לא תפסת.
לפעמים פחות הוא בעצם יותר, כלומר אם מורידים לחץ
(למשל יוצאים פחות למקומות ציבוריים אם זה מלחיץ אותו)
מאפשרים לו לחוות יותר בטחון ויציבות, שזה תנאי הכרחי לצמיחה והתפתחות.

לך המורה נראית נחמדה ומקצועית, ואולי היא באמת כזאת,
אבל מה שחשוב זה איך הוא חווה אותה.
כשהפחד עוטף את הבנאדם וחונק אותו , שום מורה נחמדה לא יכולה להגיע אליו.
לכן לפי נסיוני, רצוי בשלב זה לעשות דברים שנותנים לו חוויה של בטחון, שמעצימים אותו,
ולא להתעקש על דברים שנראים לנו ממש חשובים ונהדרים
אבל נחווים ע"י הילד כמאיימים.

 

[שאלהמגניבה]

את צודקת

אני יקח אותו למקומות שמרגיש ביטחון
בנתיים יש הפסקה של החוג שחייה
והגן זה עוד חודש וחצי
אני מקווה שעד אז הביטחון יחזור לו
אם ידוע שזה שלב שעובר ?
כי זה התחיל לאחרונה כל העניין של הפחד
היום אפילו הוא אמר שהוא מפחד מאחיו הקטן

 

[schlomitsmile]

כאמור, יכול להיות שזה קשור ללידת האח הקטן
כל עולמו התהפך: אמא-אבא-אני, זה היה עולמו.
והוא ילדון קטן בעולם גדול, ועוד רגיש במיוחד.
הוא יכול לצמוח ולהתחזק, בהנתן לו התנאים שיאפשרו לו זאת:
הכלה, הענות לצרכיו, הזדמנויות לחוויות מעצימות.
הרבה תשומת-לב מיטיבה מכם- שיחווה שלא איבד אתכם למרות האח הקטן.

 

[grayart]

באבחון לא תקבלו כלים להתמודד.

אבחון בדרך כלל דבר שלילי, מתמקדים בשלילי, ומאבחנים את השלילי.
אחרי האבחון ועדיף עוד לפני, תמצאו מטפלים שיעזרו לכם "להתמודד"...
אני ממליץ על מטפלים שיעזרו לכם "לקבל".

יש קשיים, לא הכל ניתן לשנות, קבלה והכלה, יכולים לשפר מאוד את התקשורת ביניכם, במקום "התמודדות" וניסיון לפתור בעיות וקשיים.

 

[שאלהמגניבה]

היי

אני חיה בארצות הברית ואצלנו המקום שעושה איבחון זה גם המקום שמטפל בילד יש שם את כל אנשי המקצוע והם מלווים אותי גם עכשיו פשוט רק אחרי איבחון הם ידעו בדיוק מה הוא צריך

 

[שאלהמגניבה]

תודה לכול מי שהגיב יש לי עוד שאלה

בסוף השנה הגננת אמרה משהו שמאוד פגע בי על הילד שלי (שאחרי זה היא כנראה הצטערה כי לא הפסיקה להתחנף עליי)
אני הולכת לעשות איתה שיחה רצינית בתחילת שנה ואם לא העביר למנהלת כמובן
האם גם אתם נתקלים בגננת/מורות שמתייחסות לילד שונה רק בגלל שיש לו כמה בעיות שמעם אותו בתבנית מסויימות במקום לחבק אותו לעזור לו
איך מתמודדים עם זה מולם ?
אני רגילה למבטים של אנשים שהבן שלי צועק במקום ציבורי את זה אני מוכנה לקבל
אבל שאנשי חינוך ידבר ככה זה חדש לי

 

[grayart]

מבין אותך...

הרבה אנשי חינוך חסרי סבלנות או הבנה לצרכים מיוחדים.
הרושם שלנו היה שהדחיפה לאבחון ממש מגיע ממקור של, "אתם רואים הילד הוא הדפוק, הבעיה היא אצלו". (ולא אצלי המורה\גננת שצריכה להתמודד עם הדפוק הזה).

 

[schlomitsmile]

יש כלמיני
בקצה אחד של הסקלה יש אנשי חינוך כמו אותה גננת שאמרה לי:
אני רואה את הפוטנציאל שלו וגם את המחסומים הפנימיים שלו שמקשים עליו לממש אותו,
וזה מה שמלהיב אותי לעבוד איתו. וחוץ מזה אני פשוט אוהבת אותו.
או המורה שאמרה לי:
נכון שהוא מוזר, אז מה? יש לו זוית ראיה מקורית ומרתקת.
בקצה השני יש "אנשי חינוך" (המרכאות כי לטעמי הם אינם ראויים לתארם זה)
כאותה מורה שאמרה לי בתחילת השנה, לפני שהספיקה להכיר את הילד:
אני לא מורה לחינוך מיוחד!
או רכז השכבה שאמר:
דיברתי אליו והוא לא ענה לי 20 שניות- הוא לא מתאים לבית-ספרנו.
&nbsp
בין שני הקצוות האלה יש מורות/גננות עם יותר או פחות הבנה וידע
על עולמם של ילדים על הספקטרום ונסיון בעבודה איתם.
באופן טבעי, מי שיש לו/לה פחות נסיון, הבנה, ידע,
מרגישה מאויימת מול האתגר הזה שהיא מרגישה לא מצויידת להתמודד איתו.
עם גישה מכילה כלפי החשש שלה, אפשר לפעמים "לגייס" אותה.
לספר לה מה שנראה לנו חשוב שתדע ותבין לגבי הילד/ה שלנו,
ולהציע לה ברגישות
(שלא ירגיש לה שאנחנו מנסים ללמד אותה או להגיד לה מה לעשות)
ספר או קישור שנותן הדרכה לאנשי חינוך בשילוב.
למשל האתר והספר של פאולה קלוט'
https://www.paulakluth.com/readings/
&nbsp
ויש כמובן עוד, גם בעברית, אם יעניין אותך (או מישהו אחר

)
אוכל להוסיף (ומן הסתם לא רק אני).
&nbsp

 

[שאלהמגניבה]

האמת נתת לי רעיון

הגננת הראשונה שסיפרת עלי. מדהימה הלוואי ויהיו עוד אנשי חינוך כאלה
נתת לי רעיון כי רציתי לבוא ולעשות שיחה ״רצינית״ עם המורה בתחילת שנה
אבל אולי במקום זה אני אספר לה על הבן שלי מה הוא אוהב איך הוא רואה את העולם
אולי ככה היא תזכה להכיר את עולמו
ולא מהקטע הפגוע שבי (למרות שזה קשה)
אפשר לשאול אם הילד שלך בכיתה רגילה או חינוך מיוחד
אם בכיתה רגילה איך הוא משתלב בכיתה עם הילדים והמורה
&nbsp
&nbsp

 

[schlomitsmile]

זה אכן קשה, אבל חשוב
הורים אומרים לפעמים, שההורות לילד א"ס היא סוג של "בי"ס של החיים" עבורם

היא מזמנת לנו התמודדויות לא פשוטות, אבל הן מאפשרות לנו לצמוח.
קטע כזה, של לשים בצד את הפגיעה האישית ולהגיב ממקום אחר, לטובת הילד
הוא דוגמה להתמודדות כזאת.
אגב, אם הבנתי נכון את בחו"ל, אז אם מדובר בארץ דוברת אנגלית,
מחזקת עוד יותר את המלצתי לעשות לגננת ולמורות בעתיד,
הכרות עם האתר/ספר/ DVD של פאולה קלוט'.

יש לי ארבעה בנים, מהם שלושה א"סים (=אנשי ספקטרום).
הגננת המקסימה ושני המורים הממש לא מקסימים היו של ה

שעוד מעט יהיה בן 20.
המורה המקסימה היתה המחנכת של הבכור בתיכון (גדול מה

ב4 שנים).
הפיצקי עולה עכשיו לכתה ז'.
הבכור אובחן רק בגיל 13, כך שברור שעד אז למד בכתה רגילה בלי שום סיוע
(וסבל מאד). אחרי האבחון למד בשילוב יחידני. היו שנים רעות ושנים טובות,
תלוי בעיקר במחנכת- אם היא אכן אשת חינוך, גם הילדים לומדים לכבד ולקבל,
אם לא... היו שנים שהוא סבל מאד מהצקות ובריונות

ה

היה בשילוב יחידני, בכתת תקשורת ושנה אחת בחינוך ביתי.
גם אצלו- כשהיו מחנכות טובות, היה טוב, כשלא, היא רע.
הפיצקי - גן אנתרופוסופי, כתה א' רגילה, שנתיים חינוך ביתי
וחזרה לבי"ס- אבל בחינוך הדמוקרטי.
אולי יעניין אותך לקרוא משהו שכתב לעתון ביה"ס:
[URL]http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/612/184214783/%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%94/%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%96%d7%9d_%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%92%d7%a8_%d7%95-PDD[/URL]

 

[שאלהמגניבה]

תודה על השיתוף

מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו פשוט היה לי סופש ארוך
איזה ילד מקסים איזה יפה הוא כותב
ובטח זה מאוד קשה אבל זה מה שעושה אותנו אנשים חזקים.
תודה על המאמרים בנתיים אני ובעלי החלטנו שקודם נידבר עם המורה ביחד ואז נירא
יש לנו גם שיחה עם הבית הספר בנוגע לעזרה שהוא יקבל
אז נקווה לטוב