איך אתן מתמודדות עם ...

[כל-כך רוצה ...]

איך אתן מתמודדות עם ... ../images/Emo123.gif

הנגיעות האינסופיות בבטן

מה זה המנהג הפולשני הזה ? ואיך אנשים מרשים לעצמם כל כך? ואיך מסבירים להם שזה ממש לא נעים לי ? אתמול היינו באירוע משפחתי, שם פגשתי את משפחת בעלי (המורחבת) לראשונה מאז שאני בהריון. ההתלהבות והשמחה היתה גדולה, וכך גם ההסתערות

(ובחיי שאני לא מגזימה ) על הבטן שלי! אנשים שלא ראיתי חודשים ויש כאלה ששנים מרשים לעצמם לגשת אלי וממש לדחוף ידיים לבטן שלי, לרוב זה לא היה ליטוף של תשומת לב אלא ממש התעסקות, עם שתי הידיים יחד בצורה שלטעמי ממש גובלת באגרסיביות, גם אם הכוונה שלהם טובה

בעלי לא ממש הבין למה זה כל כך מפריע לי וטען שהכל מאהבה, אבל אני הרגשתי ממש לא טוב, כאילו שההריון הפך אותי לרשות ציבורית שכל אחד יכול לגעת בו כאוות נפשו. וכל זה בלי שהזכרתי כמובן את קריאות ה "הנה הדובה (במלעיל) הגיעה" ו"היי שמנה מה שלומך?"(ואני עליתי רק 3 קילו מתחילת ההריון ואני בשבוע 24...) ככה מקובל בתרבות שלנו? רק במשפחה של בעלי ? רק אני רגישה מדי? מאוד אשמח לקרוא את תגובותיכן כוכי (שדי דרוכה לקראת האירוע המשפחתי הבא, שמתקיים ... מחר!)

 

[ת ו ת]

אוי....מוכר....כל כך מוכר....

והכי מוזר הם מכרים שאת פוגשת פעם במיליון שנה ומיד שולחים ידיים

 

[ת ו ת]

ברחה לי ההודעה באמצא ../images/Emo12.gif

אני פיתחתי טכניקות התחמקות שונות. קודם כל כשמישהו התקרב אלי מיד שילבתי ידיים על הבטן ועשיתי צעד אחד לאחור. בדרך כלל הבינו את הרמז. לפעמים ממש התחבאתי מאחורי שולחן, כסא... וההערות של דובה, שמנה, שמנינקה (שהיה שנוא עלי במיוחד) לא קשורות לכמה עלית ואם רואים בטן או לא. תתעודדי, זה ככה אצל כולם

תות.

 

[שירלי של תומר]

האמת, שאני אהבתי את זה נורא ../images/Emo13.gif

הייתי כל-כך גאה בבטן שלי ומאושרת ולא אכפת היה לי הליטוף של אנשים (כמובן לא זרים אלא משפחה) להיפך, היתה עוברת בי חמימות כזו של "כן, זו הבטן שלי שכולם מתרגשים ממנה כל-כך ובה שוכן האוצר המקסים. ועבדתי על זה כל-כך קשה, ואני כל-כך רוצה שאנשים ישמו לב ויתרגשו יחד איתי". אולי אני מוזרה בקטע הזה אבל אני אהבתי את זה. אולי יש אנשים שעושים זאת בצורה לא נעימה ולא נאה, לא יודעת, לא חוויתי חוויות מהסוג הזה. אבל אם באמת זה לא נעים לך אז פשוט כשמישהו שולח יד לבטן אז תתחמקי בעדינות או שתגידי בנימוס שבבקשה לא! שירלי.

 

[כל-כך רוצה ...]

שירלי, זה בהחלט נחמד ואפילו מרגש

כשעושים את זה אנשים שקרובים אלי (חברות שלי, משפחה קרובה) אבל אתמול זה בהחלט עשה לי הרגשה של פלישה לגוף שלי, כנראה כי היו עשרות אנשים בבת אחת ואת רובם אני לא ממש מכירה ובטח לא קרובה לאף אחד מהם. לא ממש הצלחתי להדוף אותם בנימוס...

 

[שירלי של תומר]

אוקיי, לא יצא לי להיות בסיטואציה

כזו...... בכל מקרה, אולי תנסי את רעיונות ההתחמקות שהציעה תות. נשמע לי דווקא יעל ככה הידיים על הבטן וצעד אחד אחורה מבהירים את המסר מצוין לא?! שירלי.

 

[מיכל של עומר ויובל]

לי זה ממש לא קרה ומזל שכך

חוץ מהמשפחה הקרובה שנגעה, אף אחד לא ניסה למשש אותי. אני ממש לא טיפוס של נגיעות, וסביר להניח שאם זרים היו מתנפלים לי על הבטן, הייתי מתנפלת עליהם בחזרה. ובעניין הקריאות, היחידה שעשתה את זה היתה חמותי, וזה כמובן עיצבן נורא (כמו כמעט כל דבר שהיא עושה).

 

[זוהרה מצליחה החודש]

../images/Emo32.gif לחלוטין, ../images/Emo25.gif גדולה

כי נורא שמחתי שסוף סוף זכיתי להכיר אותך כייף נורא וחבל שהיה קצר..... זוהרה

 

[כל-כך רוצה ...]

גם אני שמחתי נורא! שלחתי לך מסר .

 

[ליאור של חנה]

אני לא מוצא את זה כרגע

אז תאלצו להאמין לי בזמנו חנה גלשה בפורום הריון וראתה שם הודעה ומיד שלחה לי אותה היתה שם בחורה שסיפרה שאצלה החברים לא רק נוגעים בבטן אלא גם בחזה שגדל אז לא מנסה להגיד שרק נגיעה בבטן זה צרה קטנה אלא להפך כמו שהגיוני להרים גבה על מה פתאום נוגעים בחזה ככה לדעתי נכון גם לגבי הבטן כל חלק בגוף הוא חלק מהגוף וזכותו של כל אדם לא להרשות לגעת בשום חלק מגופו. ומאחר ואם היו נוגעים לך בחזה היית עונה בתוקף ככה זה נכון גם לגבי הבטן סליחה על הכעס אבל אני ממש לא אוהב גסות רוח של אנשים שמנכסים את הדברים של אחרים כאילו הם שלהם ליאור

 

[חן123]

אז ככה,

עם המשפחה אין לי בעיה כי כולם מודעים לרגישותי הגבוהה להריון לאחר ההפלה שעברנו. בעבודה - מי שקרוב גם מודע אז לא מציק ומי שרחוק - אני פשוט צורחת שיעיפו את הידיים ואסור לשים יד כי זה מביא מזל רע. להגיד לך שמקבלים את זה? ממש לא, אבל לא מידיי אכפת לי... את יכולה לאמר בנימוס (יותר ממני) שזה ממש לא נעים לך, אולי זה יעזור?

 

[ligo]

הי כוכי

ממש הרגשתי את הכעס שלך נגד המנהג הזה של "לגעת". אני גם שונאת שסתם אנשים נוגעים בי. לגבי הבטן עדיין אנשים "זרים" לא שלחו ידיים, רק חברות אבל זה מהתרגשות (שלהן) ואין לי שום בעיה עם זה. לפעמים אני הולכת עם קוקיות כאלה שעומדות ואז אנשים מרגישים משום מה שמותר לגעת, אז אני לוקחת צעד אחורה ומסבירה להם יפה שליגוע לי בקוקיות זה כמו שאני אבוא ואגע להם בחזה. בקיצור- מי שנגע פעם אחת מבין שלא להסתכן איתי שוב. אז לפעמים צריך להיות פשוט תקיפים, אפילו שזו משפחה וצריך להיות נחמדים. בהצלחה באירוע הבא...

 

[סיגל היי-טק]

את צודקת../images/Emo70.gif ואומר לך מה אני הייתי

אומרת לכל מי שחפץ לשלוח אלי ידיים

: "כאן זו לא פינת ליטוף! פינת ליטוף יש בגני החיות!". ואכן, רק למי שהרשתי ללטף - ידיו הונחו על ביטני (בעיקר אנשים קרובים אלי), ומי שלא, קיבל את המשפט הזה ולא העז לנסות לבצע בביטני מעשים מגונים...

 

[שאולששון]

כוכי את צודקת כולם חושבים שמותר להם

 

[salpter]

שימי לב מי עונה לך

אני ממש שנאתי את זה, כל ליטוף אפילו של חמי היה מעורר בי גועל ובחילה. עכשיו תנסי למדמיין את המצב הבא שעוברת כל יום מורה בבית ספר: בבוקר את נכנסת לחדר מורים, 40 או יותר מורות מחכות כבר להעביר אליך את היד , "אני חייבת , חייבת לגעת בו היום´´ ומעבירות לך כך וויש כל פעם, מגעיל דוחה. בקיצור פיתחתי כל מיני שיטות עמידה והתחמקות לפעמים הייתי עומדת עם מעיל עם שרוך באמצע הבטן כמו לזעוק אין כניסה וזהו. ביי דפנה.

 

[@ריטה]

האמת היא שקראיות הדובה הן כנראה

לא מכוונה רעה, אני יכולה להגיד לך שגם אני (לפני ההריון) חטאתי בכך עם החברות שלי וממש לא הייתה לי כוונה לפגוע, למרות שהיום אני יכולה להרוג כל אחד שקורה לי ככה, ובקשר לנגעות אני משתדלת להתייחס אליהן קצת בהומור, אני אומרת לאנשים "שהילדה שלי קצת קטינה בישביל להתעסק איתה כבר עכשיו" אבל לעומת זאת חברים שנוגעים בהתפעלות דווקא עושים לי טוב. ובסה"כ אם ניזכר בתק´ הטיפולים כמה חיכינו לרגעים האלה שכולם יתפאלו מהבטן שלנו, אז נהיה אולי קצת יותר סלחניות. והלוואי שאלה יהיו הצרות שלנו גם בהריונות הבאים.

 

[limi m]

אלי התייחסו ככה בתקופת הטיפולים../images/Emo3.gif

הייתי באיזו מסיבה ומישהי שאני מכירה היכרות שטחית בלבד, באה אלי, ליטפה לי את הבטן ושאלה אם אני בהריון! בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה התחלתי את הטיפולים שלי כ-ד-י להכנס מאוד נפגעתי והייתי בהלם. איזו חוצפה! אני זוכרת שגם כתבתי על זה לפורום השכן ושאלתי את הבנות לתגובתן. אני דוקא התחרטתי שלא עשיתי איזה מעשה דומה, נגיד ללטף לה את הציצים ולומר "עשית סיליקון?" או משהו דומה. אבל כ"כ הייתי המומה וכועסת שפשוט אמרתי "לא!" והלכתי. בעלי אמר לי אח"כ שהייתי פראיירית ושהייתי צריכה לענות לה. צודק. לגבי היום, האמת שרואים לי קצת את הבטן (למרות שאני רק בשבוע ה-13) ורק האחים שלי ובנות הזוג שלהם מרשים לעצמם לגעת לי בבטן וזה בסדר מבחינתי, כי כולם נורא מחכים ומתרגשים לקראת הילד שלי. לגבי אנשים פחות קרובים, איך שאני רואה את הליטוף מתקרב, אני מסובבת את הגב, כאילו לא בכוונה או מתרחקת בעדינות, כדי לא יעלבו. גם לי יש אירוע בשבוע הבא ואני מכינה את עצמי למתקפת הפולשנות... מצד שני, אני די מבינה את זה. אנשים מנסים לגלות אכפתיות ואמפטיה (לגבי בכל אופן), היות ומספיק אנשים מקורבים אלי ידעו על הבעיות שלי ועל הטיפולים. יש לי רעיון נוסף: אצלי יש כאבי בטן כל הזמן. אז פשוט תגידי למי שרוצה ללטף שלא יגעו, כי כואבת לך הבטן. בהצלחה!

 

[פישון]

אני דווקא נהניתי ../images/Emo153.gif

אני חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן שנראה לי הגיוני ללטף את הבטן כל הזמן, אני ואחרים. אנשים שלא אהבתי דווקא לא ניסו, וכולם היו מאד עדינים ונחמדים. ברגיל אני דווקא בן אדם שאפילו לא נוגע באחרים אם הם לא בעלי או הבת שלי (אפילו לא אמא שלי או חמותי) וזה נורא מביך בעיני. דווקא נורא מפריע לי עכשיו שמחבקים את הילדה שלי (כמעט בת שנתיים) בייחוד אנשים שמעשנים או שמריחים בצורה לא אסתטית. בכל מקרה, גם לא אמרו לי דובה או שמנה, למרות שעליתי 17 קילו. אני הייתי מנסה לעמוד מאחורי בעלי במצבים לא נעימים כאלה, אולי מציעה לו לומר בצחוק משהו מצ´ואיסטי כמו "תורידו את הידיים מאשתי" שזה כבר עזר לנו במצבים דומים (ביחוד שאני מטר וחצי והוא מטר ותשעים!). דרך אגב, אני גם מהמלטפים אבל אני שואלת קודם בעדינות. זה כל כך מקסים בעיני שקשה לי להתאפק, ועכשיו אני קצת מתביישת