הכל תלוי בילד, בגילו בבגרות שלו
ובעוד כמה גורמים כך שההכרזה "טעות" נראית לי קצת לא במקומה... אחרי עיון בכל הספרים שמצאנו בחנות חלקם תינוקיים, חלקם עם תיאורים שהיו בעינינו גרפיים מידי - בחרנו ב"אמא הטילה ביצה". את הספר הבת שלי קיבלה אחרי שהשאלה צצה. בשלב הראשון שוחחנו והסברתי עד כמה שהיא תוכל להבין (ומודה - הייתי נבוכה), - אבל בדיוק כמו שציפיתי השיחה רק העלתה עוד שאלות ועוד שאלות... איך וממה התינוק נוצר, איפה שומרים אותו בבטן, מה הוא אוכל...וזו הייתה רק ההתחלה. אז הספר עזר לעשות סדר ראשוני. קראנו אותו יחד. הכל היה מוחשי יותר (ברמה של תמונות ילדותיות ותמימות). לגבי החשש מהמעמד המשתנה...בנתיים זה עוד רחוק כנראה. הילדה בעיקר מתרגשת ונרגשת וממש לא יכולה לחכות. היא בת שש והיחידה בסביבה שלה שעדיין "נטולת אחים" ולא פעם היא שאלה למה, ומתי...(טיפולי פריון ממושכים...) את "ספר הפילפילים" היא מכירה בעל פה עוד מלפני ההריון ולא פעם הוא גרם לנו לשוחח על הרצון שלה באח (כשהיו רגעים כשחשבנו שאולי זה כבר לא יקרה). ברור שכבר עכשיו אנחנו לא מתעלמים מהקשיים שיהיו (ה"סיפתח" שלה היה בהולדת בן דוד אחרי שנים של היותה "נסיכה יחידה" משני צידי המשפחה) אבל בטח ובטח שלא מסבים את תשומת ליבה אליהם ("נבואה שתגשים את עצמה"?!) כשיש שאלה מטרידה (ויש) עונים, כשיבואו קשיים אמיתיים (ויבואו אני רק מקווה שבמינון נמוך)- נתמודד (את עצמנו אנחנו בהחלט מכינים). אז נכון שאין תחליף לשיחה - אבל ספר טוב(!!) יכול להוביל את הדברים לכיוון שאליו את רוצה להגיע יותר בקלות.