"ארכיטקטורה" של קינוח
נתקלתי לא מזמן באיזה מאמר שמדבר על "ארכיטקטורה של עוגה". תחשבו על זה... "ארכיטקטורה של עוגה"... קצת פלספני אבל מאד מוצלח.... הביטוי מצא חן בעיני בהדגישו שעוגה איננה דבר פשוט. יש להכינה תוך התחשבות בעקרונות בסיסיים ולבנות אותה בשלבים - על יסודות יציבים. בתוך המסגרת שלפיה "בונים" עוגה, קיים שפע של מקום למגע אישי ולכשרון: בית המשפט העליון של הזוג כרמי בי-ם מתחשב בעקרונות בניין דומים לאלה של הבתים של גאודי בברצלונה. ובכל זאת הם שונים בצורה קיצונית. לדעתי, כמו לעוגה, גם לקינוח יש "ארכיטקטורה" משלו (אני מתייחס בתשובתי לקינוח מסעדה/ארוחה בלבד). בקינוח טוב, גלומים הרבה קונטרסטים, ובמינון מדויק: קונטרסט של טעמים (חמוץ ומתוק), קונטרסט של טקסטורות (פריך ונימוח), קונטרסט של טמפרטורות (חום וקור) ועוד (כמו בפרפה שרטרוז בסירופ פירות אדומים ובוז'ולה. זאת הפעם האחרונה שאני מזכיר את המנה... מבטיח). לצורת ההגשה על הצלחת חשיבות רבה ב"ארטיקטורה" של קינוח. קינוח נכון בעיני אינו רק כזה המוגש אסתטית (אסתטיקה זה עניין של הגדרה), אלא גם כזה שמשאיר בך טעם של עוד: לי באופן אישי, יש בעייה עם עוגת שוקולד ששוחה בקערת קרם אנגלייז בין שלושה כדורי גלידה (בדיוק כמו שיש לי בעייה עם מנה עיקרית של 500 גר' בשר שמתחבא מתחת לערימת צ'יפס). למרות כל מה שאמרתי, ובדומה לכל תחום, תמיד יהיה איזה "ילד רע" אחד שייעשה דווקא הכל הפוך וייצא לו אחלא. אבל אם תבדקו למה הוא מצליח, תבינו שהוא יודע טוב מאד מה שהוא עושה - הוא מודע לעקרונות הקלאסיים ומכיר אותם על בוריים... הרבה יותר טוב ממי שהמציא אותם. אני עצמי אורתודוקס בדרך-כלל...