איך גורמים לאנשים להתייחס אליי ברצינות?

[on and on]

איך גורמים לאנשים להתייחס אליי ברצינות?

אני בת 22.
לפני 3 חודשים מצאתי עבודה ממש טובה - מבחינת המשכורת, התנאים והעבודה.
אבל מה? החברה קצת זרה לי... כל האנשים בעבודה גדולים ממני במינימום עשור, כולם בני 35-55.
בהתחלה הרגשתי קצת זרה. לא היו לי ולהם תחומי עניין משותפים. הדברים שבעיקר העסיקו אותם היו הילדים שלהם, המשכנתא, הגנים, שיפוצים בבית... ודברים נוספים שלא נוגעים לי ומעולם לא חוויתי.

אומנם אני נמצאת שם רק 3 חודשים, אבל אני טובה בעבודה שלי. המנהלים מאוד מעריכים אותי. הם נותנים לי לבצע כל מיני מטלות שונות, שלשאר העובדים הם נתנו לבצע לאחר לפחות חצי שנה של עבודה; והם גם אמרו לי שהם סומכים עליי ובגלל זה הם נותנים לי לבצע את המטלות האלה.

ולמרות המקצועיות היחסית שלי, שאר העובדים לא מתיחסים אלי ברצינות. הם מתיחסים אלי בזלזול... כמו אל ילדה קטנה, ולא כמו אל בחורה בוגרת.
בנושאי שיחה שגם אני מרגישה שאני יכולה לקחת בהן חלק - למשל דיאטה ותזונה (תחום שמרתק אותי), מערכות יחסים (אני בזוגיות כבר 4 שנים), חינוך וילדים (יש לי 3 אחים צעירים ממני)... הם לא מעוניינים לשתף אותי או לשמוע את הדיעה שלי. כשהם יושבים וצוחקים ולמשל מספרים בדיחה בעלת אופי מיני הם זורקים הערות ציניות "לא ליד הילדה..."
הם לא מתיחסים אליי כאל שווה אליהם, אלא כאל ילדה שעודנה התבגרה, וזה ממש פוגע.

ממש לא נוח לי בחברתם בגלל ההתנהגות שלהם.
להם יש כאילו מן מחסום רגשי, הם לא מרגישים נינוחים לידי.
ואני לא יכולה לומר שום דבר, או להתפרץ משום מקום ולהגיד שהם לא מכבדים אותי...
זו תחושה ממש מעיקה...

בסך הכל זו עבודה באמת בסדר, ואני בהחלט לא מעדיפה למלצר עם בני גילי...
אבל אני פשוט רוצה שיקחו אותי ברצינות!
איך עושים את זה?

 

[פשוט בחורה]

ישנם כאלה שיגידו לך שזה בטח עניין של בטחון..

שזה די נכון..אבל אני אישית חושבת שזה עניין של מראה ויחס כלפי האנשים ..

אני לעומתך הייתי במקום כזה בגיל 21 ..והיה לי נורא קשה גם להתחבר אבל עם הזמן למדו להכיר אותי ...

כשמישהו אומר לך לא "לפני הילדה" ..אז תביני כבר שהוא ילד בעצמו ואין לך ממה להתרגש...

 

[BloodyRose]

תלמדי איך ומתי להגיב

למשפט כמו "לא ליד הילדה" יש אינספור דרכים להגיב בשביל להעמיד את הצד השני במקום (פרצוף נבוך בקטע "משתף פעולה", גלגול עיניים בקטע של "זלזול", תגובה צינית נוסח "יש פה ילדים ולא סיפרו לי?"/"ילדה? איפה?" ועוד כהנה וכהנה).
עם הזמן הם יבינו שאפשר לדבר איתך, לצחוק ביחד איתך, ולראות בך שווה בין שווים.
בנוסף - תנסי את ליזום שיחות בעצמך. תספרי על עצמך, על מה שמעניין אותך, על מה עשית בסופ"ש. תחומי העניין המשותפים יצוצו מעצמם. אולי הם לא יודעים שאת מתעניינת בתזונה ולכן חושבים שאין לך מה לתרום לשיחה? אולי הם לא יודעים שאת בזוגיות לכן לא מדברים איתך על זה?
והכי חשוב - תוכיחי את עצמך בתחום המקצועי, ועם הזמן זה כבר יוביל להכרה והוקרה.

עוד נקודה - האם זו משרה זמנית שמתחלפים בה העובדים בתדירות גבוהה? (ישנן עבודות שידוע שהן מיועדות לשנה שבין הצבא ללימודים/טיול, למשל). אם כן - יכול להיות שהם יודעים שאת זמנית והם כבר עברו את הרוטציה הזו עם צעירים אחרים, אז הם לא טורחים להכיר ולשתף יותר מדי.

דבר אחרון - תנסי לראות את זה מנקודת המבט שלהם. כמו שאמרת - העניינים שמעסיקים אותם ביום יום (ילדים, משכנתא, שיפוצים...) הם עניינים שלא נוגעים אלייך. באיזו קלות את תצליחי להתחבר עכשיו לנערה בת 16 נאמר? יקח לך זמן למצוא משהו משותף איתה. היא לא בהכרח תתעניין בעבודה שלך או מה עשית בצבא ואם את לומדת, כמו שאת לא בהכרח תתענייני במה היא לומדת בבית ספר ומה היא עושה בשעות הפנאי שלה. כמובן שיש עוד דברים רבים שיכולים להיות משותפים, אבל לוקח זמן להגיע אליהם, וכן, צריך גם לרצות להגיע אליהם. לכן את צריכה ללמוד להתערב בשיחה, להגיד את דעתך, להגיב בצורה ראוייה אם מנסים "להקטין" אותך. עם הזמן הם יראו שאת יותר מ"ילדה בת 22".
(אבל גם את בתגובה צריכה להפסיק לראות אותם "מבוגרים שמתעסקים רק במשכנתא ובילדים שלהם". זה דו כיווני)

 

[לשבור את בנימין]

אם את שם 3 חודשים

אולי כבר הכרת גם קצת כל בן אדם בפני עצמו,
ואת יודעת איפה אפשר לצחוק על כל אחד כזה
בגין זקנתו. להבהיר להם שאת חדה ומהירת תפיסה מהם
וגם אם לא לצחוק עליהם שהם עם חצי רגל בקבר.

במדינה שלנו כולם חושבים שזה בסדר ורצוי לבקר ולהשמיע את דעתם,
את לא חייבת להוכיח שאת מבינה משהו בדיונים שלהם, אפשר פשוט
לבקש עיצה רצינית ולא כשהם כולם ביחד באווירת הפסקת בית ספר
אלא מול אחד או שניים בפרטיות.

זה יכול להיות בנושאים כמו תזונה
או כבדים יותר כמו זוגיות. ואז אולי תקבלי במה להציג את מצבך
והשאלה מנקודת המבט הבוגרת שאת רוצה להוכיח.
את יכולה לשאול את אלו שנראים נשואים באושר איך הם עושים זאת.
את יכולה לשאול את הגרושים/ות איך הם מבלים ולהשוות
תחומי עניין בכלליות. לשאול אותם אם הם זוכרים איך זה היה בגילך
בצחוק או לא...

 

[Delice]

אני מבין אותך כי גם בעבודה של יש מבוגרים

אין אפילו עובד אחד שהוא פחות או יותר בטווח גילאים שלך?
אני אומר לך אישית, בעבודה שלי יש גם קבוצה לא קטנה של אנשים שנושקים לגיל ה-30 ונמצאים לפני חתונה/נשואים.
גם כשיש הזדמנות אני לא משתתף בשיחות האלה בגלל שאני לא מתחבר לזה וזה משעמם אותי. אין לי מה להוסיף לשיחות שלהם ואני לא מבין בגידול ילדים וכל השאר העניינים שלהם.
במקומך, הייתי מנסה להתחבר שם(שוב אם יש) לאנשים באותו טווח/ משלים עם המצב/ לא נשאר שם.

 

[נוסעת בזמן אחר]

יש מצב שהם מפחדים מההשתלבות המהירה שלך?