בעיניי
זה תהליך שלוקח זמן וצריך ממש לנסות. דבר ראשון לדעתי זה להקיף את עצמך באנשים שאין להם אובססיות עם מראה. שלא מעירים על איך שהם (או הן בעיקר) נראים, וגם לא על אנשים אחרים. אפילו אם זה לא מופנה אלייך, כשאת יושבת עם חברות ורואה סרט והן מחטטות בכל פרט של הפרצוף של השחקנית כדי למצוא מה יפה או לא יפה בה, זה משפיע על הצורת חשיבה שלך. ובואי נגיד שכשחברות שלי מעבירות ביקורת על הגוף של עצמן, זה עושה את זה ברור מה הן חושבות עלי. כשאת מוקפת באנשים שזה בכלל לא אישיו בשבילם... אז זה לא משנה וכולם יודעים שכולם יפים וזהו. ובצורה דומה, לנסות להיות כמה שפחות ביקורתית על מראה של אחרים. זה לא כזה קשה האמת. כשאת מסתכלת על אנשים ברחוב תנסי למצוא משהו אחד לפחות שאת אוהבת אצל כל בנאדם. ולא בקטע של לקנא "למה היא ככה ואני ככה", אלא באמת לפרגן ולנסות לראות גם בכאלה שהם לא מלכי ומלכות יופי את מה שמוצא חן בעינייך בהם. כי נראה לי שבסופו של דבר זה באמת לא רק איך האף שלך נראה ואיך העיניים, אלא לאנשים יש איזושהי אנרגיה שלפעמים היא פשוט מאוד "יפה"... לא יודעת. וכשאנחנו פחות אכזריות לאחרים יותר קל להיות פחות אכזריות לעצמנו. ובאמת לנסות להפעיל את אותו דבר על עצמנו ולדעת שאם היינו רואות אותנו ברחוב בחיים לא היינו חושבות שאנחנו לא יפות. לזכור שעיניים ואף ופה ומשקל זה לא מה שאת. שאלת על לאהוב את עצמך וזה הרבה יותר כללי מלאהוב את המראה שלך... וזה חשוב כי כשמתרכזים יותר מדי במראה זה לא משנה גם אם את דוגמנית המאה, זה תמיד יוביל לאיזשהי תחושה שלילית. כי זה לא באמת מה שאנחנו וזה לא באמת מה שמשנה. את צריכה לאהוב את המראה שלך כי את אוהבת את עצמך ולא להפך. למצוא דברים שגורמים לך להרגיש טוב. יש כאלה שמרגישות טוב כשהן עושות ספורט, כשהן רוקדות, כשהן מנגנות, כשהן מתווכחות... וקל להרגיש טוב עם עצמך כשאת עושה משהו שאת אוהבת. אני אחשוב עוד, אבל זו שאלה באמת טובה.
