שפירא מאיר
New member
איך הגלגל מסתובב לו.....
אני מכיר את רבקה רם במסגרת המחקר על רכבת העמק.
היא אחת ממספר גדול של זקנים , מלח הארץ, שראיינתי וחקרתי לצורך המחקר, התמונה מ-2007 אני צילמתי אותה. ישבנו יחד עם תולה (גם הוא בן גילה) ודיברתי על העמק והאנשים, כאשר צעירים בני-20-30 עברו לידנו והודו שאין להם מושג על מה דיברנו.
היא תמהה שהם לא יודעים שליליה בסביץ (סופרת) היא דודה של עזה צבי (שנולדה ברכבת העמק) ואשתו של מוניה (מזכיר עין חרוד) שיש לו עוד בת עזה רונן (ציירת/עיתונאית), וכו וכו.
ואז היא אמרה לי שכאשר אני אוסף חומר לתעד, זה מעשה קדוש (הסמקתי) כי אסור לשכוח את ההיסטוריה של מדינת ישראל והחלוצים.
נכון לגמרי, וזה מה שמניע אותי.
זה גם מה שגרם לזקנים רבים להיפתח אלי ולספר דברים רבים.
תולה סיפר בין היתר על שמעון פרסקי (פרס) שהדריך ילדים ונסעו לטיול בחיפה, אבל לא היה לו בשבילם מספיק כסף לכרטיסים בחזרה ובמה שהיה לו קנה סוכריות (הדור הנוכחי לא יבין שסוכריה בזמננו היתה משולה לזהב...) וכאשר הקונדוקטור הגיע, אחד הילדים חבט בידו של פרס בחוזקה וכל הכמות הגדולה של הסוכריות התפזרו בקרון וכולם , מבוגרים וילדים רדפו אחורי הסוכריות, וכך הקונדוקטור לא יכול היה לבדוק כרטיסים (שלא היו).....
אחד הסיפורים של רבקה היה, שהיא הגיעה ליגור בת 18 שלא ידעה שום דבר מהחיים שלה. בקיבוץ היו תאומות שילדו באותה עת אבל אחת היתה שופעת חלב והשניה לא.
ואחרי שבמשק ליגלגו עליה שהיא "פגומה", היא עזבה ועברה לקרית חיים.
הם הבינו שעשו רע, ולכן הטילו על רבקה, ילדה בת 18 עם צמות וכובע טמבל, מכנסיים קצרים וסנדלים, כל יום לקחת שני בקבוקי חלב-אם ולנסוע ברכבת העמק המלאה ערבים מיגור לחיפה ומחיפה לקרית חיים להביא לאחות השניה חלב לתינוק.
בחזרה זה כבר לא היה דחוף, אז היא חזרה ברגל...
היא ידעה שחיי התינוק תלויים בה ושום עויינות לא מנעה ממנה לעשות זאת יום יום עד שהתינוק נגמל.....
אני מכיר את רבקה רם במסגרת המחקר על רכבת העמק.
היא אחת ממספר גדול של זקנים , מלח הארץ, שראיינתי וחקרתי לצורך המחקר, התמונה מ-2007 אני צילמתי אותה. ישבנו יחד עם תולה (גם הוא בן גילה) ודיברתי על העמק והאנשים, כאשר צעירים בני-20-30 עברו לידנו והודו שאין להם מושג על מה דיברנו.
היא תמהה שהם לא יודעים שליליה בסביץ (סופרת) היא דודה של עזה צבי (שנולדה ברכבת העמק) ואשתו של מוניה (מזכיר עין חרוד) שיש לו עוד בת עזה רונן (ציירת/עיתונאית), וכו וכו.
ואז היא אמרה לי שכאשר אני אוסף חומר לתעד, זה מעשה קדוש (הסמקתי) כי אסור לשכוח את ההיסטוריה של מדינת ישראל והחלוצים.
נכון לגמרי, וזה מה שמניע אותי.
זה גם מה שגרם לזקנים רבים להיפתח אלי ולספר דברים רבים.
תולה סיפר בין היתר על שמעון פרסקי (פרס) שהדריך ילדים ונסעו לטיול בחיפה, אבל לא היה לו בשבילם מספיק כסף לכרטיסים בחזרה ובמה שהיה לו קנה סוכריות (הדור הנוכחי לא יבין שסוכריה בזמננו היתה משולה לזהב...) וכאשר הקונדוקטור הגיע, אחד הילדים חבט בידו של פרס בחוזקה וכל הכמות הגדולה של הסוכריות התפזרו בקרון וכולם , מבוגרים וילדים רדפו אחורי הסוכריות, וכך הקונדוקטור לא יכול היה לבדוק כרטיסים (שלא היו).....
אחד הסיפורים של רבקה היה, שהיא הגיעה ליגור בת 18 שלא ידעה שום דבר מהחיים שלה. בקיבוץ היו תאומות שילדו באותה עת אבל אחת היתה שופעת חלב והשניה לא.
ואחרי שבמשק ליגלגו עליה שהיא "פגומה", היא עזבה ועברה לקרית חיים.
הם הבינו שעשו רע, ולכן הטילו על רבקה, ילדה בת 18 עם צמות וכובע טמבל, מכנסיים קצרים וסנדלים, כל יום לקחת שני בקבוקי חלב-אם ולנסוע ברכבת העמק המלאה ערבים מיגור לחיפה ומחיפה לקרית חיים להביא לאחות השניה חלב לתינוק.
בחזרה זה כבר לא היה דחוף, אז היא חזרה ברגל...
היא ידעה שחיי התינוק תלויים בה ושום עויינות לא מנעה ממנה לעשות זאת יום יום עד שהתינוק נגמל.....