איך הגעתם להחלטה על עתידכם לאחר השרות הצבאי?

[Tsachi89]

איך הגעתם להחלטה על עתידכם לאחר השרות הצבאי?

האם בחרתם בעתיד אקדמאי, או מקצועי? או שמה בחרתם לחזור לקבע ולנסות ולפצוח בקריירה צבאית מרשימה? האם בחרתם להילחם על האפשרות ללמוד רפואה בארץ לא משנה כמה זמן זה ייגזול ובכמה מכשולים תתקלו בדרך? האם הלכתם על הנדסת חשמל? משפטים? הוראה? מחשבים? וכו'
האם חשבתם שמצאתם את האור , התחלתם ללמוד והבנתם לבסוף שזה לא זה ושוב נשארתם בחוסר כיוון מייאש?
אולי הלכתם על תואר רק לשם התואר, כך לבינתיים, מבלי באמת שאתם מעוניינים בו, כמקצוע אמיתי לחיים?
האם תמיד האמנתם שיש לכם ידיים טובות לרתכות, אינסטלציה או רכב, והגעתם למסקנה המתבקשת שמסלול ארוך לתואר אולי יהייה מיותר עבורכם? או שאולי תמיד הייתם פלפלים ובעלי יכולת שכנוע מעולים, ובחרתם לפסוח על לימודים ולהיות סוכני מכירות מהשורה הראשונה?

אשמח לשמוע איך הגעתם להחלטה, כל החלטה. כמה זמן זה לקח, ולמה דווקא בתחום זה.

 

[Tsachi89]

אנסה להתחיל בי

שמי צחי,מאזור השפלה. חדש ישן פה - נעים להכיר.
אני בן 25, משוחרר כשלוש שנים, ורק לאחרונה הצלחתי, אני מקווה, לגבש דעה לגבי עתידי.

כרגע קורס פסיכומטרי ביואל גבע, שואף להוציא מכך את המיטב. החלטתי להירשם לאוניברסיטת תל אביב ולהתחיל ללמוד באוק' 15, עוד קצת פחות משנה וחצי. אהייה בגיל 26 וחצי בדיוק שאתחיל ללמוד לתואר. פחות או יותר הממוצע הארצי לפי הבנתי.
תחום הלימודים: סיעוד. המטרה לצאת לאחר ארבע שנים לא קלות אח מוסמך ולעבוד בחדרי מיון, לפחות בשנים הראשונות בבתי החולים בארץ, ומשם אם נרצה להתקדם, נגיע לגשר ונראה כיצד כבר נבחר לחצות ואיפה. עשיתי, אני מקווה, את כל החושבין, כל המינוסים והפלוסים שמתלווים לעבוד כאח. אם פספסתי משהו אשמח לשמוע ממכם.

לדעתי, זו עבודה מאוד בטוחה, שבה תואר ראשון מספיק בהחלט. לא צריך לחפש מודעות בעיתון, אין אינפלציה לתוארואין מצב למצוא עצמך עם תואר ביד ומחוסר עבודה. אם מחר ייפול משבר כלכלי כמו שראינו ב2009 ואף גרוע ממנו, העבודה שלי ובתקווה גם המשכורת שלי, לא ייפגעו כתוצאה מכך. חולים לצערי, תמיד יהיו וכך גם בתי חולים לקבל אותם. כך שאוכל לחיות בשקט ודאי שעבודה תמיד תהייה לי ומנקודה בטוחה זו, אהיה הרבה יותר נח להחליט להקים משפחה ולבנות עבורי עתיד יציב.

זוהי שליחות. מבלי חלילה לזלזל בתארים אחרים שלא בתחום הרפואה, אני אישית, מרגיש שאני זקוק למשהו נוסף, משהו מעבר לעשות את העבודה שלי, להחתים כרטיס, ולחזור הביתה עם תלוש משכורת. זה חשוב שלעצמו, ואם אנשים אוהבים את עבודתם ואת החברה סביבם זה חשוב אף יותר. אך לי אישית, זה פשוט לא מרגיש מספיק.

רפואה מבחינתי זה תחום מרתק שבו תמיד יש מה ללמוד ולהתקדם. תחום שבו כל יום עבודה שונה, לא שגרתי ומאתגר בצורה אחרת מקודמו. מלבד זאת, לעזור לאנשים, לדעת שתהייה שם בשבילם, תיתן יד איפה שהם הכי זקוקים לך, זו חייבת להיות תחושה נפלאה וממלאת. שאדם עובר תאונה, ומגיע למיון במצב לא סימפטי, לדעת שהחיוך שלך, הגישה שלך למטופל והטיפול בו, יהיו כל כך משמעותיים עבורו, יהיו נקודת אור משמעותית ביום הנורא שבו הוא מוצא עצמו במיון ולא יודע איך ייצא משם, מבחינתי זה בונוס רציני לעבודה שלי. להציל חיים ולשפר אותם, יום ביומו.

אני רוצה לעזור לאנשים. אני באמת רוצה להיות שם בשבילם.
כמובן שלהיות רופא וללמוד שבע שנים רפואה עם תואר דוקטור היה יכול להיות אף נחמד עוד יותר, אך אני ריאלי , ולנסות להיות מאותם מעטים שמתקבלים זה מבחינתי פשוט בזבוז אנרגיה וזמן שאני יכול לעבוד בתחום לא פחות מספק, עם קווי דמיון רבים, ולא פחות מועיל לחולים.

למה לא משהו אחר? ובכן, ניסיתי למצוא משהו אחר כבר שלוש שנים מאז גזירת החוגר בבקו"ם, אך שום דבר לא עניין מספיק, לא גרם לי להרגיש שזה זה.
כמו שמלש"ב בוחר ללכת לקרבי, כי הוא מחפש ערך מוסף , משהו מעבר, כך גם אני רציתי, ומצאתי סיעוד.

ישר אחרי הפסיכומטרי אני חושב ברצינות לקחת קורס משולב של חובש- נהג אמבולנס במד"א. קורס קצר אך אינטנסיבי של חודש וחצי ,שש פעמים בשבוע , ולעבוד בתחום עד תחילת התואר ובמהלכו. זה ייתן לי, אני מאמין, סיפוק אדיר, קצת הכנה רצינית לפני התואר, וגם יפרנס אותי לפני תחילת הלימודים ואולי אף במהלכם אם לא יגזול ממני יותר מדי.

זה אני . אשמח לשמוע את דעתם על הבחירה ואשמח לשמוע את הכיוון בו בחרתם או את ההתלבטויות אם יש לכם, בגיבוש הבחירה.

 

[ebi83]

קודם כל- שיהיה לך בהצלחה

אני אנסה לתאר את התהליך שאני עברתי.

אז אחרי השחרור עשיתי פסיכומטרי והתלבטתי בין שני תארים שעניינו אותי, הראשון היה לימודי ארץ ישראל (כולל תעודת מורה דרך) בבר אילן והשני היה פסיכולוגיה בעדיפות למדעי ההתנהגות בבן גוריון.

ידעתי שאני רוצה ללמוד באוניברסיטה, וידעתי שאני רוצה משהו שיעניין אותי.
אחרי התלבטויות בין הפרקטי (תעודת מורה דרך) לזה עם האופק התפתחותי החלטתי על השני והתחלתי ללמוד תואר במדעי ההתנהגות בבן גוריון.
כבר בשנה הראשונה של התואר נמשכתי יותר לצד של הסוציולוגיה-אנתרופולוגיה של התואר מאשר לצד הפסיכולוגי. בשנה ב' של התואר כבר ידעתי שאני בפסיכולוגיה לא ממשיך לתואר מתקדם והתחלתי לכוון לדרכים שיקדמו אותי לתואר שני בסוציולוגיה או אנתרופולוגיה.
כרגע אני במהלך לימודי תואר שני בסוציולוגיה ארגונית- תחום שעניין אותי גם בפסיכולוגיה אך הצלחתי לגשת אליו מהכיוון הסוציולוגי שמעניין אותי יותר.

כמובן שהיו הרבה משברים, שברים, כאפות והתחבטויות בדרך... אבל עם מחשבה עמוקה וניסיון לא להתחמק מקבלת החלטות קשות לעיתים הגעתי למקום שאני שמח שהגעתי אליו.

 

[בוזוקיא]

דעתי על הבחירה שלך

לדעתי עשית בחירה מצויינת...ואני שופט לפי קריטריון אחד בלבד, הקריטריון היחיד שרלוונטי והוא עד כמה אתה אוהב את מה שאתה עושה.
נשמע מההודעה שלך שיש לך תשוקה לתחום וזה סוגר את העניין לדעתי...עשית בחירה נכונה.
אני מאמין גדול בעובדה שקודם צריך ללכת לפי הלב, אחרי זה נסתדר כבר עם הכסף/עבודה (אני לא מדבר ספציפית על סיעוד, אין לי מושג כמה כסף יש בתחום הזה). אני גם מאמין גדול בעובדה שמלא אנשים לא הולכים לפי הלב, ולכן לאלו שכן הולכים לפי הלב יש סיכויים מאוד טובים להגיע לצמרת בתחום שהם בחרו ולהתעלות מעל כל אלו שהגיעו לשם סתם בשביל הכסף או סתם בשביל שיוכלו להוסיף לקורות חיים שלהם איזה תואר נחמד.
בהצלחה!

 

[בוזוקיא]

רק סייג קטן

לפעמים קורה שאתה חושב שאתה באמת אוהב תחום מסויים, סתם כי אתה לא מכיר מבפנים את המקצוע. אין מה לעשות, אנשים משנים את הדעה שלהם לגבי דברים מסויימים...כך או כך מנקודת המבט הנוכחית לפחות עשית את הבחירה שלך מהשיקולים הנכונים. אם תגלה שטעית, גם זה קורה, אז כמו שאמרת- נגיע לגשר נחצה אותו.

 

[h a j b i]

עבדתי במשמרות לילה במשך שנתיים

והשקעתי לא מעט זמן בקריאת חומר על מקצועות שונים עד שקבלתי החלטה.

 

[spaysi8]

אוו כיף

אני יודעת שאני רוצה לעסוק בתחום העיצוב/אמנות מגיל מאוד צעיר- יש לי כשרון לזה וזה מעניין אותי.
בתיכון החלטתי על דעת עצמי לעזוב את החטיבה (שהיא גם תיכון) ולעבור לתיכון לאמנויות- שם למדתי ארכיטקטורה. מיותר לציין שמאז התאהבתי במקצוע וזה גם מה שאני לומדת עכשיו.
זה התואר הראשון הכי ארוך בארץ (5 שנים), ועוד 3 שנים סטאז' בתנאים ממש קשים, ואז ממש קשה למצוא עבודה.. אבל לא אכפת לי כי אני לא רואה את עצמי עוסקת במקצוע אחר..

 

[999שקד דגן]

אני אוהבת ללמוד, אז היה לי ברור שאני לא מבזבזת יותר מידי זמן באזרחות ומתחילה ללמוד.
לקראת סוף השירות ננעלתי על תחום העיצוב, אחרי שאמא זרקה איזה משהו בעניין והבנתי שזה מה שמעניין אותי. ניסיתי להתקבל ללימודים בשנה הראשונה אחרי השחרור, לשמחתי זה לא הצליח. ככה גם בשנה שאחריה.
לפני שבוע קיבלתי הודעה שהתקבלתי ללימודים השנה.

בכל מקרה, במהלך הדרך היו לי הרבה פעמים מחשבות על שינוי כיוון.
תחום העיצוב הוא מאוד תחרותי ולהרגשתי, לפחות בשנתיים הראשונות, הקבלה ללימודים התבססה יותר על מי יודע לגזור נייר יותר ישר ופחות על פוטנציאל וכישרון.
השנה החלטתי להירשם לתחום נוסף, חינוך בלתי פורמלי (אני עובדת בתחום בשנתיים האחרונות), אבל אחרי שהתקבלתי לשם וחיכיתי לתשובה בנוגע לעיצוב הבנתי שגם אם לא אתקבל לעיצוב, אני לא באמת רוצה ללכת ללמוד חינוך בלתי פורמלי וויתרתי על המקום שלי.
היום אני שמחה שאמא ישבה לי הראש ואמרה לי לא לוותר, כי אני באמת לא רואה את עצמי לומדת משהו אחר. עם כמה שאני אוהבת ללמוד והייתי להוטה להתחיל כבר, להתפשר היה בזבוז זמן וכסף ואני שמחה שלא עשיתי את זה.

בדיעבד אני יכולה להגיד גם שטוב שלא התקבלתי בשנתיים האחרונות, זה היה לי מהר מידי... בשנתיים האלה יצאתי מהבית, התחלתי לעבוד בעבודה רצינית, קניתי אוטו, סביר להניח שלפחות חלק מהדברים לא היו קורים כל כך מהר אם הייתי מתחילה ללמוד.