איך הופכים מבת למטפלת פיליפינית??
כשאת אמא לתינוק שמנמן עם עיניים כחולות, המחייך אליך זורח כולו, מושיט אליך ידיים ואת מגלה, וגם מריחה שהוא עשה את צרכיו, ומרח הכל, זה לא נעים, אבל, את מרימה אותו ומכניסה לאמבטיה, סבון גונסון והוא זורח ומריח טוב עד לפעם הבאה. אבל , כשאת אמא לאמא שלך, והיא נחה במיטתה ואת מריחה שהיא " בישלה" לך הפתעה ואת נכנסת לחדר ואבוי, הכל מרוח. היא רואה אותך בוכה ובאינסטינקט אימהי היר מושיטה לך ידיים לחבק אותך, כי היא לא מבינה למהאת בוכה, וידיה מרוחות עד שאת חשה את ארוחת הצהריים מטפסת אל גרונך ואת פותחת חלונות כי את רוצה אוויר תח.אז כמובן שבכיתי, תוך כדי ניקוי. בכיתי מרה עם דמעות. וזעקתי כלפי מעלה לאלוהים. רציתי למות.הרגשתי שהגיהנום פה עלי אדמות גרוע הרבה יותר מזה של מעלה. כמובן שאמא הגיבה בהתכנסות והתנגדות שהקשתה עלי וגרמה לי לדבר אליה בצורה קשה, ואחרי, כמובן שנתמאליתי ברגשי ייסורים. אחותי, אליה התקשרתי בסערת רגשות לגבי איך מכבשים שמיכה מלאה צואה, הסבירה לי ואמרה לי שאני חייבת ללבוש את מסכת העובדת הפיליפינית. המקצועית. שמתייחסת לזה כחלק מהתפקיד, ניקוי לא נעים של זקנה.לא עם רגשות עלבון אישי של בת המנקה את אמה. כמו עובדי הזבל, או עובדות משק בבתי החולים. רק עבודה פיזית לא נעימה עבודה שחורה. אבל אני לא יכולה. זה לא רק החלק בפיזי שמגעיל ולא נעים, זה הכאב הזה שקורע אותי לגזרים כשאני רואה לאן הדרדרה האישה אצילת הנפש הזו. גם אם היתה איתי עובדת ששוטפת ישבן לא נקי, מכבסת סדין או שוטפת ריצפה, הייתי נקרעת לגזרים. איך ?? איך הופכים מבת כואבת למטפלת פיליפינית??????????????????????..
כשאת אמא לתינוק שמנמן עם עיניים כחולות, המחייך אליך זורח כולו, מושיט אליך ידיים ואת מגלה, וגם מריחה שהוא עשה את צרכיו, ומרח הכל, זה לא נעים, אבל, את מרימה אותו ומכניסה לאמבטיה, סבון גונסון והוא זורח ומריח טוב עד לפעם הבאה. אבל , כשאת אמא לאמא שלך, והיא נחה במיטתה ואת מריחה שהיא " בישלה" לך הפתעה ואת נכנסת לחדר ואבוי, הכל מרוח. היא רואה אותך בוכה ובאינסטינקט אימהי היר מושיטה לך ידיים לחבק אותך, כי היא לא מבינה למהאת בוכה, וידיה מרוחות עד שאת חשה את ארוחת הצהריים מטפסת אל גרונך ואת פותחת חלונות כי את רוצה אוויר תח.אז כמובן שבכיתי, תוך כדי ניקוי. בכיתי מרה עם דמעות. וזעקתי כלפי מעלה לאלוהים. רציתי למות.הרגשתי שהגיהנום פה עלי אדמות גרוע הרבה יותר מזה של מעלה. כמובן שאמא הגיבה בהתכנסות והתנגדות שהקשתה עלי וגרמה לי לדבר אליה בצורה קשה, ואחרי, כמובן שנתמאליתי ברגשי ייסורים. אחותי, אליה התקשרתי בסערת רגשות לגבי איך מכבשים שמיכה מלאה צואה, הסבירה לי ואמרה לי שאני חייבת ללבוש את מסכת העובדת הפיליפינית. המקצועית. שמתייחסת לזה כחלק מהתפקיד, ניקוי לא נעים של זקנה.לא עם רגשות עלבון אישי של בת המנקה את אמה. כמו עובדי הזבל, או עובדות משק בבתי החולים. רק עבודה פיזית לא נעימה עבודה שחורה. אבל אני לא יכולה. זה לא רק החלק בפיזי שמגעיל ולא נעים, זה הכאב הזה שקורע אותי לגזרים כשאני רואה לאן הדרדרה האישה אצילת הנפש הזו. גם אם היתה איתי עובדת ששוטפת ישבן לא נקי, מכבסת סדין או שוטפת ריצפה, הייתי נקרעת לגזרים. איך ?? איך הופכים מבת כואבת למטפלת פיליפינית??????????????????????..
