מבלי להיות יותר מדי דרמטי
אני לא חושב שלמדתי מאבא שלי יותר מדי איך זה להיות אבא. זה לא שהיה כל כך נורא (במובן של מכות, התעללות וכו') אלא הוא פשוט לא היה. הוא גם עבד מאד קשה (וגם למד בתור סטודנט 3 תארים) וגם לא היה מהאבות שלקחו חלק בגידול הילדים (מן הסתם גם העובדה שלהורים שלי לא היה טוב כזוג כמה שנים טובות תרמה לתחושה הזאת). מה שאומר שכל מה שהוא לא היה אני מאד משתדל להיות כאבא: נוכח, משתתף, פעיל בכל מובן אפשרי. דווקא כבן אדם למדתי ממנו הרבה ואני מאד מעריך אותו: הוא הבן אדם הכי ישר והגון בעסקים שאני מכיר, ועוד בתחום שהוא לא הכי טוב בדברים האלה (קבלן בנין). הוא ד"ר להנדסה כשלאף במשפחה שלו אין תואר אקדמאי. אולי בגרות מלאה. תיכון נורמלי הוא אף פעם לא השלים. הוא עובד קשה והשיג (כמעט) את כל מה שיש לו בעסק לבד. הכמעט הוא בגלל שזה עסק שסבא שלי התחיל לפני 50 שנה לפחות, ככה שהיה בסיס כלשהו לעסקים
