הייתי סוג שך פוטנציאל שלא התמשמש
לא אהבתי ללמוד. הייתי טובה רק במה שהיה קל: לשון, תנך, אזרחות, והמקצועות בחירה שלי: ביולוגיה ואמנות...באנגלית עשיתי 5+2 תרגום, אבל לא חשבתי לרגע שאני טובה. עד היום אני מלכה בדקדוק, אבל האוצר מלים שלי יכול עוד להשתפר. בהסטוריה היו לי טובי המורים, ובכל זאת נכשלתי בכל מבחן, ובבגרות הימרתי כל כך מצויין על החומר _למדתי אולי שליש וקצת)- אז קיבלתי 80, והייתי מאושרת. בספרות הייתה לי מורה נוראית, שנתנה ציון לפי שם, וקטלה כל דעה שהיא לא שלה, או כל דעה שלה שנוסחה במלים שלא שלה...החלטתי פשוט לגשת לבגרות בלי ללמוד אפילו דקה. על ניתוח של שני שירים, אנסין וקצת בלבולי ביצים על 'חפץ' ו'אדיפוס' קיבלתי 75 בבקרות, ו-80 בסופי. בסופו של דבר- 80% מהזמן העברתי בסטודיו לאמנות (עבדתי על הפרוייקט שלי. עשיתי את עסקת חיי- נהניתי מכל רגע, ובסוף עוד נתנו לי על זה ציון 100) התחלתי ב-5 יח' מתמטיקה וירדתי ל-4, פרשתי מ-5 פיזיקה, כי פשוט לא הייתה לי סבלנות לשבת ולפתור וללמוד. 6 שנים אח"כ הבנתי מה הבעיה, ולמען האמת- הייתי מוכנה לחזור לתיכון כדי להיות תלמידה טובה יותר. אולי הייתי מקבלת מלגות עוד יותר שוות באוניברסיטה, ואולי הייתי מרגישה פחות מתוסכלת על הקורסים ששנאתי. ואולי גם היה לי יותר מעניין. בסופו של דבר די השתעממתי בתיכון. מזל שזה היה בקיבוץ
מבחינה חברתית- אף אחד לא שנא אותי, אבל גם לא הייתי המלכה. הייתי על תקן השרוטה המצחיקה, שתמיד נופלת, הורסת, מספרת בדיחות עם חיקויים וכל השטויות האלה.
חביב.
