איך המצב הבטחוני משפיע עליכם

[אתי@]

איך המצב הבטחוני משפיע עליכם ../images/Emo35.gif../images/Emo58.gif

שאלת היום שלי... מעניין אותי לדעת איך המצב הבטחוני משפיע עליכם (עליכן ועל הבעלים שלכן כמובן). אני לא מתכוונת לזה שיש מצב רוח רע והרגשה קשה של חוסר בטחון. אני מתכוונת ל- מה אתם עושים עם ההרגשה הזאת. האם זה משפיע על מה שאתם עושים/לא עושים, כלומר האם אתם נמנעים מלצאת למקומות סואנים וכדומה...? האם פעם נסעתם באוטובוסים והיום לא? אנחנו כבר הרבה זמן לא מסתובבים בקניונים למשל. על פניו לא בגלל שאנחנו מפחדים, אבל האמת היא שאני לא בטוחה אם הסיבה היא מצב הרוח הירוד, או שבמעמקי ליבנו אנחנו כן חוששים. אני מניחה שזה נובע משתי הסיבו. אני די חוששת לנסוע לטיולים בארץ, לא בטוחה שהחשש מוצדק, אבל אני מניחה שגם כאן מתערבבים להם תחושות חוסר ביטחון ומצב רוח רע... מה איתכם בעניין?

 

[תמרה*]

בתור אחת שנסעה הבוקר מעפולה

ההורים של ירון גרים במושב ליד עפולה, ובכל בוקר כשאני נוסעת משם בשבע בבוקר אני נכנסת לואדי ערה. הבוקר היה לי קשה לקום ויצאתי רבע שעה מאוחר יותר. בכניסה לואדי ערה שמעתי על הפיגוע ונסעתי במקום דרך ואדי מילק (לקח לי שעתיים וחצי להגיע לנתניה) כרגע ניתקתי שיחה עם ירון בה דיברנו על הנושא. ירון כרגע מובטל (לומד לבחינות לשכת עו"ד) והיום הלך לחתום אבטלה בפעם הראשונה. כיון שהכתובת שלו עדין אצל הוריו הוא אמור לחתום בעפולה. אז בשיחת הטלפון הוא הודיע לי שעכשיו כל שבוע ביום שני הוא יקום בבוקר ויסע באוטובוס לעפולה. כמובן שמיד נלחצתי. כללית מנסים לשמור על שפיות ולא להיכנס לחרדות, אבל לאחרונה מצאתי את עצמי הולכת בעזריאלי למשל ומדמיינת אותי נשכבת על הריצפה כי יורים. מנסים לא לפגוע בשגרת החיים, אבל ביום חמישי יצאנו עם חברים למסעדה והיה ממש ריק

 

[אתי@]

ואני כל הזמן מסתכלת על אנשים ומנסה

לזהות מישהו חשוד - זה ממש חולני, אה?

 

[שביב שני]

זה אמנם לא נורמלי אבל גם אני ככה.

פעם לא הייתי היסטרית בכלל. אבל לאחרונה ירדתי פעמיים מהאוטובוס בגלל שמיהשהו נראה לי חשוד שם (אחר היה לדעתי מילואימניק חסיד ברסלב והיה לי לא נעים שחשדתי בו, אבל היה לו זקן שחור, מדים, נעלי התעמלות לבנות ותיק גדול...). וחוץ מזה, אני גרה בירושלים, אז אנחנו בכלל לא הולכים כבר לבתי קפה, ולא רוצים להסתובב במרכז העיר.

 

[fila]

............

אנחנו גם כבר לא יוצאים בסופי שבוע לפאבים שאנחנו כ"כ אוהבים גם לא לקניונים בזמנים עמוסים כמו מוצ"ש כשלפני שבוע כשהיתה חדירת המחבלים לאזור שלנו והרגו אנשים שאנחנו מכירים בכביש שאנחנו נוסעים כל יום אז כבר החרדות גדולות יותר ועכשיו הוא במילואים בשכם והפחד גדול מתמיד אני חושבת שהמצב הזה מקרב ביננו כי גם אם לא אומרים מפורשות אז הדאגה האחד לשני וחוסר הידיעה מה יהיה מחר שמביא איתו את הרצון לנצל כל רגע בחיים- הכל מקרב. אולי אני נשמעת קצת היסטרית אבל אני פשוט דואגת לו מאוד ואני אמשיך לדאוג עד שיחזור הביתה בשלום

 

[יעלי2]

בעלי עובד צמוד לסי פוד מרקט

ואוכל קבוע במפגש הסטייק בצמוד לו (אז כשהבנתי שהוא לא מתכוון להפסיק לאכול שם, בקשתי ממנו לשבת במקום לא מרכזי במסעדה). אני עשיתי עם אמא שלי תירגולת בתיאוריה, מה היא עושה אם מישהו נכנס לסניף שהיא עובדת במכבי ומתחיל לירות. חברה שלי הזמינה לבית קפה מאוד מבוקש 14 מקומות וכשהגיעה הן היו היחידות שישבו בו (ביום שישי בבוקר). כבר מזמן אני לא משוטטת בקניונים, למרות שאם אני צריכה אז אני הולכת. בשבת אנחנו טסים לריח דבש, ומצאתי את עצמי חושבת איזה כיף לו שנטייל במקומות הומי אדם בלי חשש. ואז התגנב החשש. אבל לסיכומו של דבר אנחנו כן יוצאים למסעדות, וכן אוכלים טוב. רק בכל מקום אני בודקת מתוך מודע או שלא במודע, אם אין איזה אופנוען שמתקרב עם תת מקלע לכיוון חלון הזכוכית. אה! במשרד נסיעות, ציידו אותנו בעטיפות אטומות בצבע שחור לדרכון שאין עליהם שום לוגו שמזהה את ישראל מבחוץ! על כך מקרה שלא יהיה!!! החיים כרגיל.

 

[יעלי2]

ועוד דבר מהותי

בן דוד שלי מתחתן. השבוע שמעתי גם ממנו וגם מדודתי שהם שוקלים להינשא בקיבוף שעל דרך וואדי ערא (אם כך מאייתים). שאלתי אותם בזהירות אם אין מקומות אחרים פחות מסוכנים (המרחק לא ישנה כי הם בני דודים ונבוא גם אם זה יהיה באילת) והם ענו לי שזה מקום בטוח. הבוקר היה שם הפיגוע ובן של חברה של דודתי נהרג. אז אנימקווה שהם יסגרו על מקום שנותן הרגשה של ביטחון לאורחים. כי אנחנו נבוא אבל נחשוש.

 

[אתי@]

קראתי היום ב YNET על מסעדה איטלקית

שנמצאת פה בסביבה ששמה שקי חול סביב המסעדה

והתקינה פעמון שרק אם מצלצלים בו ניתן להיכנס למסעדה, באופן סלקטיבי כמובן...

אולי עמית יסכים להעביר את ארוחותיו לשם

 

[יעלי2]

הוא כנראה לא יסכים../images/Emo5.gifואת ?

 

[אתי@]

אני לא אוכלת שם ממילא...

 

[רויטל ולירון]

אז כמובן שיש חששות מסוימות

אבל אי אפשר להסתגר בבית. לירון כל הזמן אומר לי שאם זה צריך לקרוא זה יקרה ולא משנה איפה אתה. למשל שבוע שעבר לקחו אותם ליום גיבוש בירושלים , נורא נלחצתי, מה פתאום ירושלים במצב של היום, אבל ברוך השם הוא חזר בשלום, והנה זה קורה במועדונים, ובאולמות שמחה, אז מה לא נלך לארועים. יום שישי היינו בשבת אצל ההורים של לירון ויצאנו כמה חברה לאשקלון לשחק באולינג, תמיד היינו רגילים לחכות בתור, ואילו הפעם היה ממש ריק, לא להאמין. אפילו זוג חברים שלנו לא בא איתנו כי אמרו שהם חוששים. אין מה לעשות חייבים להמשיך לחיות, אומנם צריכים להיות יותר זהירים וערים למתרחש סביבנו , אבל אי אפשר להפסיק את החיים.

 

[אתי@]

גם אני תמיד "מנחמת" את עצמי בידיעה

שאם זה צריך לקרות, זה יקרה בכל מקרה - גם אם לא נצא מהבית... אבל זו ממש ממש מחשבה פסימית, לא?

 

[kisses]

הי אתי אולי בתור אחת שלא גרה בארץ

כרגע אין לי זכות דיבור על המצב אבל אולי בכל אופן אני אתן את ההרגשה שאנו פה הישראלים מרגישים לגבי המצב בארץ. כל פעם שאנחנו שומעים שיש פיגוע ויש הרוגים ליבנו כואב יחד עם משפחות ההרוגים אישית לגבי אין יותר ציונית ממני עזבתי את הארץ בשביל האהבה אבל אני יודעת עצוק בלב שיום אחד אני עוד אחזור. כשהייתי עכשיו בארץ הרגשנו את הפחד הינו בקניונים והסתובבנו בלב ת"א ובקושי יש אנשים וכמוך אתי אני כשאני בארץ משתדלת לא ללכת למקומות ציבוריים כי מי יודע. ובאמת נימאס כבר מהמצב הזה ואני יום יום מתפללת לשלום. מקווה שיום אחד באמת יהיה שלום.

 

[nikit1]

... ../images/Emo4.gif

האמת שאנחנו מסתובבים עכשיו פחות בת"א, וגם לא זכור לי מתי יצאנו לאנשהו בירושלים (אנחנו נמצאים הרבה בירושלים בגלל המשפחה של אסף ובגלל שרוב חבריו עדיין גרים שם)...לאף אחד אין חשק. בשבוע שעבר היתי בקניון כי פשוט היתי חייבת לקנות בגדים ונדהמתי לראות שהמקום כמעט ריק...התחושה היתה מאד לא נעימה והסתלקתי משם מהר ככל האפשר כי זה פשוט הכניס אותי לדיכאון, עד שלא ראיתי בעצמי לא תיארתי עד כמה האנשים חוששים/ לא במצב רוח לבלות. עצוב...

 

[שמופית]

כמוני כמוכן....

המצב מבאס, אין מה להגיד. יש מין תחושה כזאת שזה לא ייגמר בטוב, וקשה להמשיך ולחיות בפחד מתמיד. אני משתדלת שלא לתת לזה להפריע למהלך החיים ומטיילת בקניונים (לדעתי זה הרבה יותר בטוח מאשר לטייל ברחוב), אבל מסתכלת על כל אחד בחשדנות כאילו שהוא מתאבד פוטנציאלי. פעם גם אהבתי מאוד לטייל בארץ, אבל היום נעשה מסוכן לסוע כמעט לכל מקום. זוג חברים שלנו רוצים לסוע בפסח לכנרת, ואני אמרתי לתמיר שנראה לי שדווקא מצפה רמון הוא המקום הבטוח ביותר (אם קיים כזה) בארץ. כמובן שהמצב פוגע במצב הרוח, וזה לא רק המצב הבטחוני, אלא גם העובדה שאני מובטלת ולא מוצאת עבודה. לרוב אני מנסה להיות אופטימית, אבל כששומעים חדשות וקוראים עיתונים, קשה מאוד לשמור על אופטימיות...

 

[אופה3]

המצב משפיע ככה ככה

המצב הבטחוני לא משפיע על שנינו מאוד, היות ואני אומרת תמיד מה שצריך להיות יהיה, אם אני צריכה למות זה יקרה ולא חשוב איך הכל כתוב למעלה, והאמת שזה הדבר היחיד שמחזיק אותי שפויה עדיין. אני עובדת במרכז העיר שלנו וזה מאוד מלחיץ לפעמים, אני מסתכלת המון מסביב בוחנת אנשים חדשים שנכנסים למאפיה שלי, ולא עובר כמעט שבוע בלי שאני מתקשרת למשטרה להתריע על חפץ חשוד או מכונית חשודה אבל אני מאוד משתדלת לא לתת לזה לפגוע לי בחיים ולא לחיות בפחד. במוצ"ש הלכנו למסעדת דגים ביפו בני הדייג למי שמכיר, בכניסה למסעדות היה מאבטח וזה היה מאוד נחמד נותן הרגשה יחסית בטוחה, אבל המסעדה הייתה מאוד ריקה , מה שמוכיח את הפחד של הציבור. חוץ מזה אני חושבת שכדאי לנו לחיות את הרגע ואת היום כי אי אפשר לדעת מה יקרה עוד שעה, ועם כל הלחצים שיש לי מסביב, אני באמת משתדלת להוריד קצת את הפחדים מהמצב הבטחוני. מה שבאמת מלחיץ זה היריות והמסוקים שאנחנו שומעים בלילות מכיוון קלקיליה ממש מרגישים כאילו זה בתוך הבית, אבל חוץ מזה משתדלת לשמור על רגיעה. שיהיה המשך שבוע שקט וללא פיגועים

 

[שמופית]

כל הכבוד לך ../images/Emo45.gif

אני חושבת שאם הייתי שומעת כל הזמן יריות, המצב הנפשי שלי היה מתערער לחלוטין... מספיק היה לי במלחמת המפרץ, כשבמשך שנה-שנתיים אחרי זה, כל אופנוע כבד שהיה נותן גז בכביש המהיר, היה מקפיץ לי את הלב (נחש-צפע ?...).

 

[נופר30]

אצלנו החיים ממשיכים

אנחנו חיים בדיוק על קו התפר ויריות וחילופי אש זה דבר שבשיגרה ולכן התרגלנו ( דברים שהיו מעירים אותנו פעם לא מעירים היום ) אבל עדיין כאשר אני צריכה לנסוע באוטובוס ( לעתים נדירות ) אז אני משתדלת לא לעמוד היכן שכולם ולדאוג להיות תמיד עם עניים פקוחות אבל כמו שאמרה אופה אין מה לעושת כשהמוות יגיע הוא יגיע הרי הבחורה אתמול בפיגוע המחבל הסתכל לה בעניים היא ידעה שהוא עומד להתפוצץ ולא היה לה מה לעשות נגד זה וזהו שיהיה סוף שבוע שקט ומלא אהבה

 

[shir001]

השפיע עד כדי כך שהחלטתי ל-../images/Emo160.gif

אני מודה, יש לי קצת "מחסור" בכוחות נפש לשמוע מידי יום על הרוגי הפיגועים וכל פעם זה מתקרב אליך יותר ויותר. מידי פעם אתה שומע שהחבר של הדוד של השכן של... נהרג/נפצע/היה במקום, וזה כמעט נוגע בך, וזה מפחיד! החלטתי לטוס לארה"ב (לביקור בלבד, אני לא בורחת). שם כשיש פיגוע הוא בגדול, אבל משום מה, אני חושבת ששם יותר בטוח (וסליחה מכל הפטריוטים שחושבים אחרת, זה לגיטימי).

 

[rozar]

אנחנו גרים בירושלים

וזה לא נעים בכלל. אין לי רשיון ואני הולכת לעבודה ברגל (למזלי זה רק 30 דקות הליכה). כמה שעות שחזרנו מהחתונה שלנו בקפריסין שמענו את הפיצוץ במומנט 0אנחנו גרים ממש קרוב). זה החזיר אותנו מהר מאוד למציאות.מאז אנו לא יוצאים אפילו למסעדה היחידה בירושלים שכן הינו יוצאים עד לפני הפיגוע ב"מומנט"