אובדתעצות1
New member
איך המציאות משתנה כהרף עין
יש בזה משהו שפשוט לא נתפס.
אני עוד זוכרת את יום ראשון, לפני שנכנסתי לסקירה, שאלו אותי מה אני יכולה להביא לפורים ואמרתי שאביא סלט תפוחי אדמה. כי חשבתי לעצמי למה יהיה הכי פחות רייח שיגרום לי להקאות....
עוד הקאתי שוב ונכנסתי לסקירה.
אחרי שלושה בנים, ברגע שהוא הניח את המתמר על הבטן שלי, ידעתי שזאת בת, ואכן הרופא שאל מה יש בבית בחיוך....ועניתי שלושה בנים. והתחלתי להתרגש. אבל הרופא באופן מוזר כבר לא ענה.... אז שאלתי, אם זה עוד בן? והוא ענה לא.....וזהו.... זאת היתה שיחה נורא מוזרה ואני מבינה את זה עכשיו, אבל איכשהו באותו רגע פשוט שמחתי נורא.....
בשלב הזה הרופא התחיל לעבור על כל האברים, ולהגיד תקין תקין, וכל הדברים שפחדתי מהם, שהיו לחברות בשנים האחרונות, לא היו, מה שחששתי ממנו היו כל מיני סימנים רכים, שעוקבים אחריהם, מודה שלא חשבתי בכלל על האפשרות שפשוט יוצאים עם פרוגנוזה שחורה משחור...
טוב, אז אני כולי בשמחה ואושר בטוחה שהסקירה נגמרה והכל בסדר ואני הולכת הביתה עם הבת הראשונה שלי! כבר דמיינתי את ההודעה למשפחה, שכל הנכדים אצלנו בנים.... ואמא שלי ממש רוצה נכדה לקנות לה שמלות....
ואז הרופא פונה אלי ואמר לי ככה- ״ ראיתי ביחד איתך שזאת בת, אבל ישר ראיתי שיש לה מום קשה, ורציתי לבדוק הכל..... ועכשיו אני חייב עוד זמן לבדוק בדיוק את המום עצמו שאוכל להגיד לכם מה לעשות....״
וזהו..... מאיגרא רמה לבירקא עמיקתא.... במהירות של 1000 קמ״ש
עוד שכבתי שם איזה רבע שעה בזמן שהוא מצלם מעוד זוויות.... עוד כשיצאנו משם הוא כבר אמר לנו שזה מום חמור שדורש הפסקת הריון אבל ניסינו עוד להאמין והלכנו לעוד התייעצויות.... שבסופו של דבר אמרו לנו שאין בכלל אופציה חוץ מסיום ההריון כי הילדה לא תחיה בכלל.
4 ימים הזויים , ללא אוכל ושינה, ובסופם חזרתי הביתה עם בטן רייקה. ולב שסוע.
ואני אמרה להכין סלט תפוחי אדמה לפורים.
יש בזה משהו שפשוט לא נתפס.
אני עוד זוכרת את יום ראשון, לפני שנכנסתי לסקירה, שאלו אותי מה אני יכולה להביא לפורים ואמרתי שאביא סלט תפוחי אדמה. כי חשבתי לעצמי למה יהיה הכי פחות רייח שיגרום לי להקאות....
עוד הקאתי שוב ונכנסתי לסקירה.
אחרי שלושה בנים, ברגע שהוא הניח את המתמר על הבטן שלי, ידעתי שזאת בת, ואכן הרופא שאל מה יש בבית בחיוך....ועניתי שלושה בנים. והתחלתי להתרגש. אבל הרופא באופן מוזר כבר לא ענה.... אז שאלתי, אם זה עוד בן? והוא ענה לא.....וזהו.... זאת היתה שיחה נורא מוזרה ואני מבינה את זה עכשיו, אבל איכשהו באותו רגע פשוט שמחתי נורא.....
בשלב הזה הרופא התחיל לעבור על כל האברים, ולהגיד תקין תקין, וכל הדברים שפחדתי מהם, שהיו לחברות בשנים האחרונות, לא היו, מה שחששתי ממנו היו כל מיני סימנים רכים, שעוקבים אחריהם, מודה שלא חשבתי בכלל על האפשרות שפשוט יוצאים עם פרוגנוזה שחורה משחור...
טוב, אז אני כולי בשמחה ואושר בטוחה שהסקירה נגמרה והכל בסדר ואני הולכת הביתה עם הבת הראשונה שלי! כבר דמיינתי את ההודעה למשפחה, שכל הנכדים אצלנו בנים.... ואמא שלי ממש רוצה נכדה לקנות לה שמלות....
ואז הרופא פונה אלי ואמר לי ככה- ״ ראיתי ביחד איתך שזאת בת, אבל ישר ראיתי שיש לה מום קשה, ורציתי לבדוק הכל..... ועכשיו אני חייב עוד זמן לבדוק בדיוק את המום עצמו שאוכל להגיד לכם מה לעשות....״
וזהו..... מאיגרא רמה לבירקא עמיקתא.... במהירות של 1000 קמ״ש
עוד שכבתי שם איזה רבע שעה בזמן שהוא מצלם מעוד זוויות.... עוד כשיצאנו משם הוא כבר אמר לנו שזה מום חמור שדורש הפסקת הריון אבל ניסינו עוד להאמין והלכנו לעוד התייעצויות.... שבסופו של דבר אמרו לנו שאין בכלל אופציה חוץ מסיום ההריון כי הילדה לא תחיה בכלל.
4 ימים הזויים , ללא אוכל ושינה, ובסופם חזרתי הביתה עם בטן רייקה. ולב שסוע.
ואני אמרה להכין סלט תפוחי אדמה לפורים.
