חחח...
לכולכם פה יש הרבה מזל עם ספריות בצפר (אני מקצרת את בית ספר לבצפר- למי שתוהה. כן, יש כאלה שתוהים.), בספריה שלי יש בערך... אף אחד לא טרח לספור כמה- מדפים של ספרי פירושים לתנ"ך. אבל- אסור להשאיל אותם. אסור להשתמש בסםר עם פירושים. למה אנחנו צריכים פירושים לתנ"ך? אלוהים יודע! הוא אחראי לספרי תנך, לא? כשאני נכנסת לספריה זה כי אני- א- נואשת. ב- מחפשת להיות קורבן למבטים נועצים של ספרניות חטטניות שמסתכלות עליי במבט מלגלג כשאני לוקחת ספרי פנטזיה *סוג נ"ג* (ומי שלא מאמין לי שאפשר להתדרדר לשפל כזה של ספרות פנטזיה/ מד"ב- יש סוג נ"ג...). ג- כדי לעיין בספר פירושי חלומות וספר צמחים לכשפים. אני שוקלחת לגנוב מהספריה את ספר הכשפים. אני היחידה שקוראת אותו. הספרניות אפילו לא יודעות עליו. הוא ספר מלפני המוון שניםן, מהוצאת ספרים שנסגרה מזמן, הסופרים לא מצויינים, ובאף מקום לא שמעו עליו. יש דבר כזה סכיזופרניה לספרים? אני מדמיינת ספרים? כבר הזכרתי שיש לי נטייה נוראית לסטות מהנושא ולדבר בלי הפסקה? בכל מקרה, ספריית בצפר STINKS, וכך גם הספרניות, במלוא מובן המילה....