איך העולם מתוזמן....כל מה שעלינו להיות זה....

איך העולם מתוזמן....כל מה שעלינו להיות זה....

להיות מסונכרנים איתו.
בפסח דיברנו על חירות, שיחרור וכו'. הוא הזמן בו אנשים יכולים להרהר בחירות האישית שלהם והיות והרבה אנשים עושים זאת באותה העת, יש תמיכה קולקטיבית בתהליך.

עכשיו יום הזכרון לשואה.
ביום חמישי שעבר פנתה אליי מישהי ורצתה טיפול לכאבי ידיים כרוניים שיש לה. היא ביקשה טיפול ליום שישי שלמחרת. לא היה לי זמן ואמרתי לה שנקבע לשישי של השבוע הזה.
איך שאני אומר לה את זה, עלתה בי התחושה שמישהו משישי שלמחרת יבטל והיא תוכל להגיע.
כך היה באמת. לאחר כחצי שעה קיבלתי סמס לביטול שיעור פרטי.
התקשרתי אל האישה והודעתי לה שאפשר מחר. היא שמחה כמובן.
ביום שישי שלמחרת היא הגיעה. יצא בין השאר שהיה לה גלגול של נאצי שקשור לכאבים בידיים שלה.
......יומיים לפני יום השואה.
היא ואני ראינו בזה סימן לטובות, יחד עם כל זה שהתבטל שיעור והיא יכלה לבוא.
הסימנים הקטנים האלו, שמצרפים את הכל לרגע אחד שלם, לרקמה עדינה. כמה צריך לשים לב אליהם...שאם לא כך.....יבוא הגרזן ויכה בגזע העץ
, בשביל שהעץ ייפול ויתחיל וישים לב לעצמו.

יום מתוזמן לכולם....בעצם שיהיו חיים שלמים
 

מיכי 10

Member
מועד הטיפול של אותה אישה לא מפתיע בעיני. :)

יש לי אמונה, שנבנית במשך השנים, שמה שצריך לקרות, הוא אשר יקרֶה. ואמונה זו מתחזקת במשך הזמן.
כי בעבר הייתי קצת נלחצת מדברים שונים שצריכים לקרות בתאריכים לא נוחים, וראיתי שלא צריך להילחץ: הדברים מסתדרים איכשהו.

זה התחיל בגיל צעיר: דוד שלי היה מודיע להורַי שהוא ואשתו מתכוונים להגיע לביקור בתאריך מסויים. התאריך לא התאים להורי, אבל הם לא אמרו כלום. הם סמכו על הדוד שלי שהוא בעצמו ידח את הביקור. ואכן, כעבור יום, יומיים, היה דודי מתקשר ומתנצל על כך שהם לא יכולים לבוא, ודוחים לתאריך אחר.

אחרי שזה קרה פעמים לא מעטות, למדתי את ה"שיעור". וכשגדלתי, ועמדתי בפני דברים דומים, לא התרגשתי. ידעתי שדברים יסתדרו, ואכן, הם הסתדרו, ולא ביוזמתי. כולל גם ביקורים של אותו דוד, שאגב, אהבתי אותו מאד. :)

זה מתאים גם לטיפולים שלפעמים רציתי ולא היה זמן בשבילי, ובהמשך הודיעו לי שאפשר להקדים בכל זאת. כמו שקרה לאישה בסיפור שלך, צחי.

ולהבדיל - יש מישהו שכשהוא ואני נוסעים למקום שאנחנו יודעים שיש בו בעיות חניה לא פשוטות, אנחנו רגועים. כמעט תמיד בדיוק מתפנה בשבילנו מקום, ואפילו קרוב.

וגם אם זה לא קרוב, אנחנו מרוצים, כי בריא ללכת ברגל.
 
נו את רואה, המדריכים שלך איתך
או יותר מכך

האין-סוף איתך, האל, הדאו או איך שאת אוהבת לקרוא לו
.
 

מיכי 10

Member
תודה, לא חשבתי על זה. :)

לאל אני מעדיפה לקרוא ה' או אלוקים או באספרנטו - Dio.


באיזו שפה זה דאו?
 
הי מיכי....

דאו - סינית.
הכוונה לאחד הגדול, האין-סוף, האיין, מקור הדברים.
גדול מהדבר הגדול ביותר ונמצא בדבר הקטן ביותר.
הוא לא אל מבחינת הסינים, אלא מהות הקיום והיצירה.
אפשר לקרא לו - הטבע. לא רק זה שאנו מכירים, אלא עוד לפני שהיה משהו שניתן להכיר.
 

מיכי 10

Member
אהה. ותודה על ההסברים, צחי.

בשנים האחרונות אני לומדת כל הזמן דברים נוספים חדשים. אני לא יודעת אם להסכים עם הכל, אבל שומעת, ומהרהרת בכך לעיתים.
אז למדתי שאלוהים נמצא בכל, כמובן ביקום, ואפילו התת-מודע שלנו זה אלהים. אולי...
כשאני חושבת על האל מבחינה יהודית ודתית, אני חושבת בצורה שונה. אבל מכל מקום, הדברים האלה הם מחוץ להשגתנו. והתרגלתי שזה לא משנה אם אני מבינה את זה או לא. יש אלהים, וזהו. יכול, רוצה להאמין או לא יכול, לא רוצה להאמין - זה עניינו של כל אחד לעצמו.
 
למעלה