איך הפכה הסוכנות היהודית לגוף סחטני ומאיים נגד ההתיישבות.

[הנדלניסט מהבקעה]

איך הפכה הסוכנות היהודית לגוף סחטני ומאיים נגד ההתיישבות.

כולנו יודעים שיש 2 גופים ציבוריים ש"אבד עליהם הקלח" הם פשוט מיותרים , חיוניותם כגופים שפעלו לפני הקמת המדינה הפכה אותם למיותרים אחרי הקמת המדינה, הם הושארו ב"חיים" כחלק מהסכם סמוי של מפלגות השלטון לדורותיהם.

חברות אלה משמשות כלי קיבול לפוליטיקאים פורשים ולחברי מרכז מפלגה, החזקתם של חברות אלה כגוף חי ומיותר הפכה אותם לגופים פרזיטיים המוצצים את משאבי המדינה ואת תרומות יהדות העולם.

התייעלות מערכתית מחייבת את פירוקם לאלתר.

באם טרם ניחשתם אני כמובן מכוון לסוכנות היהודית ולקק"ל, בהמשך מקרה הממחיש עד כמה הסוכנות היהודית כדוגמה , הינו גוף מיותר המשועבד בימים אלה לפנסיונרים של הסוכנות.

אני מביא כאן הליך שהגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון בשנת 2011 ובו דרשה הסוכנות פיצוי בגין הפקעת אדמות הישובים "יגל" ו"צפריה" לצורך הרחבת שדה התעופה בלוד.

פסה"ד במלואו [פבר' 2015] - https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\11\780\083\v14&fileName=11083780_v14.txt&type=4

בפסה"ד בהרכב 3 שופטים בעליון [בינהם הנשיאה שפרשה והנשיאה החדשה] נקבעו אמות מידה שמרמזות בין השורות על מעמדה המיותר של הסוכנות היהודית.

ציטוטים מפסה"ד -

האם קמה לסוכנות היהודית לארץ ישראל ... זכות קניינית או מעין קניינית מכוח "החוזים המשולשים" הנכרתים מעת לעת בינה, בין מנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל – ולהלן: המנהל) ובין היישובים השונים שהוקמו בסיועה, במשבצת הקרקע שהועמדה לרשות הישובים על פי חוזים אלה? האם מכוח הזכות שבידה, ככל שיש כזו, זכאית הסוכנות לפיצויי הפקעה על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943) להלן: פקודת הקרקעות) במקרה של הפקעת חלק מאותה משבצת קרקע? ואם כן מה שיעורם של פיצויים אלה?

המושבים יגל וצפריה הוקמו בראשית ימי המדינה (מושב צפריה הוקם בשנת 1949 ומושב יגל הוקם בשנת 1950) וחבריהם מאוגדים באגודות שיתופיות (המושבים יגל וצפריה יכונו להלן יחד: המושבים או האגודות). באותן השנים פעלה הסוכנות כ"מוסד מיישב", דהיינו, כגוף העוסק ביישוב בני אדם על קרקעות המדינה והקרן הקיימת לישראל וזאת עוד בטרם נחקק חוק "המועמדים להתישבות חקלאית", התשי"ג-1953 שהסדיר באופן סטטוטורי את מעמדה של הסוכנות כ"מוסד מיישב". במסגרת פעילותה זו נטלה הסוכנות חלק בהקמת המושבים הנ"ל [...]

עם הקמת המנהל בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, נתקבעה מתכונת משפטית חדשה במערכת היחסים המשולשת שבין הסוכנות, המושבים והמנהל - כמי שהופקד על ניהול מקרקעי ישראל, ונולד מה שקרוי "החוזה המשולש". המנגנון המשפטי אשר מצא את ביטויו בחוזה המשולש הוא זה:
המנהל מחכיר לסוכנות "משבצת" קרקע לתקופה של שלוש שנים לשם הקמת יישוב חקלאי, והסוכנות מוסרת את המשבצת לאגודה לצורך הגשמתה והוצאתה אל הפועל של מטרה זו. [...]

[...] בשנת 1994 הופקעו 540 דונם מאדמות יגל ו- 640 דונם מאדמות צפריה לצורך הרחבת נמל התעופה בן גוריון ההפקעות בוצעו מכוח פקודת הקרקעות, ובשנת 1996 הגישה צפריה תביעה לבית המשפט המחוזי בה עתרה להורות לשר האוצר (אשר יכונה להלן יחד עם יתר המערערים בע"א 11/9032- המדינה) לשלם לה פיצויים בגין ההפקעה (ה"פ 96/1661 – להלן: תביעת צפריה). לאחר הגשת התביעה שילמה המדינה לצפריה פיצוי ראשוני שחושב על יסוד שווי הקרקע המופקעת לפני שינוי הייעוד.[...]

מושב "יגל" מצדה התחייבה כלפי חברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (כיום בפירוק ) למכור לה את זכויותיה במרבית השטחים שהופקעו מידה וזאת עוד בטרם ההפקעה. הפיצוי ששולם ליגל חושב על יסוד שוויה החקלאי של הקרקע שהופקעה ויגל שלא כצפריה, לא הגישה תביעה לתשלום פיצוי נוסף על זה ששולם לה.

בשנת 2001 ,הגישה הסוכנות שתי תביעות - האחת נגד המדינה ומושב יגל והשניה נגד המדינה ומושב צפריה - בהן טענה כי בהיותה בעלת זכויות בקרקע המופקעת זכאית אף היא לפיצוי בגין הפקעתה (ת"א 01/1697 ות"א 01/1698 ).

הדיונים בשתי התביעות שהגישה הסוכנות, כאמור, עברו גלגולים שונים. בשלב כלשהו אוחד בהן הדיון ולאחר שמיעת ההוכחות ניתן בהן ביום 21 ספט' 2011, פסק הדין נושא הערעורים שבפנינו.[...]

[...] קבע בית המשפט קמא כי זכויותיה של הסוכנות במשבצת נמסרו לה במעין נאמנות לצורך מילוי תפקידה כמסייעת בהקמת המושבים וביסוסם ועל כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, אין מדובר בזכויות שכירות רגילות אלא בזכויות בעלות אופי ייחודי אשר להן "תאריך תפוגה" ואשר שווין הולך ומצטמצם ככל שההתקשרות שמכוחה ניתנו קרובה להגשים את מטרתה.[...]

[...] עוד קבע בית המשפט כי זכויותיה של הסוכנות על פי החוזה המשולש מאפשרות לה לדרוש מהאגודות תשלום תמורת הסכמתה להעברת זכויותיהן במשבצת (להלן: דמי הסכמה) ולכך יש משמעות כלכלית וערך כספי המקימים לסוכנות את הזכות לקבלת פיצוי בגין הפקעת הקרקע.[...]

[...] עוד קבע בית המשפט קמא כי הסוכנות זכאית לפיצוי בשיעור של % 15 בלבד משווי הזכויות המופקעות. תמיכה למסקנה זו מצא בית המשפט קמא בעובדה שמתן פיצוי בשיעור האמור יזכה את הסוכנות למעשה בסכום הקרוב בשיעורו לדמי ההסכמה שאותם הייתה יכולה לגבות אלמלא ההפקעה.[...]

[...]המדינה, יגל וצפריה הגישו ערעורים על פסק דינו זה של בית המשפט.[...]

אחסוך מכם את טענות הצדדים המופיעים בקובץ המצורף

הכרעת הדין :

[..] לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהוצג הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי הסוכנות זכויות במשבצת הקרקע אשר בכוחן לזכותה בפיצוי בגין הפקעה ומכל מקום, כפי שאפרט להלן, אפילו יש מי שיסבור כי הוקנו לסוכנות זכויות במשבצת העשויות לזכות אותה בפיצוי בגין הפקעתן אין מקום לפסוק לה פיצויי הפקעה במקרה דנן.[...]

[...] אכן, ניתן לצפות מבעל דין ועל אחת כמה וכמה מהמדינה כבעלת דין כי לא תעלה טענות משפטיות או עובדתיות סותרות בהליכים שונים בהתאם לאינטרס המיידי שאותו היא רוצה לקדם בכל אחד מן ההליכים. הכלל בדבר השתק שיפוטי נועד לחסום התנהלות כזו על מנת למנוע פגיעה בטוהר ההליך המשפטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן על מנת להניא בעלי דין מניצול לרעה של ההליכים המשפטיים.[...]

[...]בניגוד לבית המשפט קמא אני סבורה כי לא עלה בידי הסוכנות לבסס את טענתה כי היא זכאית לגבות דמי הסכמה מן האגודות במקרה של שינוי ייעוד וכי זכות זו מצמיחה ערך כלכלי לטובת ההנאה הנתונה לה על פי החוזה המשולש.[...]

וכל היתר בקובץ.

 

[הנדלניסט מהבקעה]

סיכום והערות שופטי העליון בפסה"ד. [נזיפה בסוכנות היהודית]

קטעים אקטואליים מפסה"ד :

מן הטעמים שפורטו לעיל אני סבורה כי הסוכנות אינה זכאית לגבות דמי הסכמה מהאגודות במקרה של שינוי ייעוד ולכן אין מקום לבסס על כך חישוב המתייחס לערך הכלכלי של הזכות הנתונה לה לטענתה במקרקעי המשבצת, אפילו הייתה כזו. פיצויי הפקעה מכוח החוזה המשולש או ממקורות אחרים - האמנם ?

בית המשפט קמא [המחוזי] מצא אחיזה לזכותה של הסוכנות לפיצויי הפקעה גם בסעיף 22 לחוזה המשולש, ובלשונו: "זכותה של הסוכנות לפיצוי בשל ההפקעה, עולה בקנה אחד, לטעמי, גם עם סעיף 22ג' לחוזה המשולש. סעיף זה קובע כאמור את זכותם של הסוכנות ושל האגודה לפיצוי בעד "זכויותיהן והשקעותיהן" באותו חלק מהמשבצת בו הסתיימה השכירות" (פסקה 75 לפסק הדין).

דעתי שונה ובניגוד לבית המשפט קמא אני סבורה כי אין למצוא בסעיף 22 אחיזה לזכותה של הסוכנות לפיצויים בשל הפקעה. סעיף 22 התווסף לחוזה המשולש בשנות ה- 80 של המאה הקודמת והוא מופיע בנוסח של החוזה המשולש שהיה בתוקף במועד ההפקעה. סעיף זה קובע כך:

2 .א. אם ישתנה יעודה של המשבצת או של חלק ממנה, על ידי תכנית על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה–1965 או על פי כל דין, יהיה המשכיר [המנהל] רשאי להביא לידי סיום מוקדם את תקופת השכירות של המשבצת או של אותו חלק ממנה אשר לגביו שונה הייעוד, ולהחזיר לעצמו את החזקה במשבצת או באותו חלק ממנה אשר לגביו שונה הייעוד ... [...]
ג. המישבת [הסוכנות] והאגודה תהיינה זכאיות לפיצוי בעד זכויותיהן והשקעותיהן שהיו קיימות במועד סיום השכירות כאמור לעיל, באותו חלק מהמשבצת שלגביו הסתיימה השכירות כאמור, לרבות עבור מחוברים שהושארו באותו חלק. ד. שיעור הפיצוי ייקבע ע"י ועדת הפיצויים המתמנית על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל ... [...]

למען הסר ספק מובהר בזה כי האמור בסעיף זה אינו גורע מהסמכויות בדבר הפקעת המשבצת ו/או קבלת החזקה במשבצת בהתאם לכול דין ולחוקי הפקעה לצרכי ציבור, לרבות פקודת הדרכים ומסילות הברזל, ואינו מונע את הפעלתן של הסמכויות האמורות. מלשונו של הסעיף ובעיקר מסעיף קטן ז' שבו עולה כי הוא מקנה למנהל את הזכות להביא את החוזה המשולש לכלל סיום לגבי המשבצת או כל חלק ממנה במקרה ששונה ייעודם וזאת בשונה מהליך של הפקעה ומבלי לגרוע מהסמכות להפקיע חלקים מהמשבצת על פי כל דין.

במילים אחרות, סעיף 22) בדומה לסעיפים 14 ו- 17 שידונו 36 להלן) בא לייתר את הצורך להפקיע חלקים מהמשבצת שייעודם השתנה, ומכאן שאינו חל במקרה של הפקעה (וראו לעניין זה: עדותו של מר קרישפין בעמ' עמ' 1412 ש' 11- 3 לפרוטוקול הדיון מיום 2009.4.23 .(יתר על כן, כפי שציין בעדותו מר קרישפין, שהיה שותף לדיונים שקדמו להוספתו של סעיף 22 לחוזה המשולש,

הסעיף האמור הוא תולדה של החלטה מספר 343 של מועצת מקרקעי ישראל שעניינה "נוהל הפסקת חכירה בקרקע חקלאית – כללים לקביעת שיעור הפיצויים עבור קרקע חקלאית מוחזרת לחזקת מינהל מקרקעי ישראל" . [...]

[...] במהלך הדיונים שהתקיימו בפנינו הודיעו הצדדים כי הם מוכנים למקד את הדיון בערעורים לשאלה האם הסוכנות זכאית לחלק מפיצויי ההפקעה, ואם כן באיזה שיעור משכך, אין אני רואה להידרש לטענות הנוספות שהעלתה הסוכנות באשר לנישולה מקבלת פיצוי בגין זכויותיה והשקעותיה בעוד שהמנהל והאגודות וכן המתיישבים מתעשרים, כדבריה, שלא בצדק על חשבון כספי התרומות שגייסה והשקיעה בהקמה ובפיתוח המושבים. [...]

[הערת פרל דוד...אתם מבינים ? הסוכנות היא לעמדתה בכלל "בנק השקעות" ולא גוף מיישב כהגדרת תפקידיו]

סוף דבר

מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעורים שהוגשו על ידי [המושבים] יגל, צפריה והמדינה (ע"א 11/8378 ,ע"א 11/9029 ,ע"א 11/9032 (במובן זה שייקבע כי הזכויות שהוקנו לסוכנות על פי החוזה המשולש אינן מקימות לה זכאות לקבלת פיצויים בגין הפקעת קרקעות המשבצת למעט פיצוי בשל השבחת הקרקע, אך השבחה כזו לא הוכחה במקרה דנן. עוד אציע לחבריי לקבוע כי נוכח תוצאה זו מתייתר הערעור של צפריה על החלטת בית המשפט קמא מיום 2012.6.24) ע"א 12/7176 (ודינו להימחק].

נוכח תוצאה זו אוסיף ואציע לחברי להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא, לרבות קביעותיו בכל הנוגע להודעת צד ג' שהגישה המדינה נגד צפריה.

לבסוף אציע לחבריי לחייב את הסוכנות לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 000 ,80 ש"ח, לצפריה וליגל סך של 000 ,30 ש"ח לכל אחת, ולמגדל הזוהר סך של 000 ,15 ש"ח.

השופטת : א' חיות [נשיאת ביהמ"ש העליון דהיום]
ובהסכמת 2 השופטים הנוספים י' עמית והנשיאה [במתן פסה"ד] מ' נאור

ציטוט מהערותיו בתוספת לפסה"ד של השופט י' עמית :

הסוכנות לא התקשרה בחוזה המשולש לעשיית רווחים אלא כדי לשרת את האינטרס הלאומי במפעל ההתיישבות. לא יחסי שותפות יש בין הסוכנות לבין האגודה, אלא יחסי "חונכות". אכן, הסוכנות היהודית תמכה באגודות ובמתיישבים בהלוואות ובמענקים ובמימון תשתיות. אך מקום בו האגודה הגיעה לכלל "ביסוס" היא רשאית לפרוס כנפיים ולהשתחרר מחסותה של הסוכנות היהודית, לאחר שהחזירה או הבטיחה את החזר ההלוואות וההשקעות של הסוכנות באגודה.

סוף דבר,

שאני סבור כי אין לסוכנות מעמד של שוכרת או חוכרת על פי ההסכם המשולש, וכי מעמדה בהסכם זה ניתן בהיותה זרוע מבצעת למשימות קליטה, התיישבות ובניין הארץ,
וכדברי השופט רובינשטיין בעניין ימית (בפסקה ל"ד):
"הסוכנות היהודית היא כאמור גוף דו-מהותי בדרגה עליונה. היא זרוע של העם היהודי, היא מצויה ברמה הגבוהה ביותר של גוף שאינו ממשלתי, ומקבילה מבחינה מהותית בעניינים רבים לגופי ממשל, כפי שכאמור היתה בתקופת המנדט עד לקום המדינה, והמשיכה בצורות אחרות מאז קום המדינה".

מעמד זה, של גוף מיישב, לא בא להקנות לסוכנות זכות במקרקעין או "טובת הנאה" מקום בו משתלמים לאגודה פיצויי הפקעה. זאת, כאמור, להבדיל מזכותה של הסוכנות היהודית לגבות את המגיע לה כהחזר השקעות.

ציטוט מדבריה של נשיאת ביהמ"ש העליון [מ' חיות] בתוספת לפסה"ד :
[...] על אומד דעתם של הצדדים כולם יש ללמוד מכלל נסיבות העניין, ובראשן מעמדה של הסוכנות כגורם מיישב.
צר לי שהסוכנות ראתה לטוב מלפניה לטעון לזכאות לחלק מהפיצוי, וזאת על חשבון המושבים אותם אמורה הייתה לטפח ולהביא לעצמאות. לא כל מה שהוא קו טיעון אפשרי משפטית, הוא גם עמדה ראויה לגבי גוף כמו הסוכנות היהודית.

[הערת פרל דוד...מילים כ"דורבנות"]

 

[rj111]

גם קישון כתב על מועצת יהודים ותורכים ראשית

או בקיצור המיות"ר..
עם קום המדינה הוחלט לא לסגור את המיות"ר כי הוא העסיק אלפי פקידים שצריך לדאוג להם לתעסוקה