Immanuel Goldstein
New member
איך הפכה ישראל למדינת גלעד שליט?
מי שיקרא עיתונים במדינת ישראל יקבל את הרושם שהנושא החשוב ביותר המעסיק את תושביה הוא שחרורו של גלעד שליט. לפני כן היו שתי מהדורות קודמות (את רגב וגולדואסר איני מונה מפני שהם חלק מסאגת שליט): רון ארד ושלושת חטופי הר דב. פרשת רון ארד חשפה את הפוטנציאל המסחרי והפוליטי של השתתפות ב"מאבק" למען שחרור שבוי. ראש עיריה, לא מפורסם במיוחד ביושרו נבחר לקדנציה אחר קדנציה בזכות ארגון צעדות למען שחרור רון ארד. עיתונים פרסמו מדי יום את מספר הימים בהם רון ארד בשבי. חנויות הציעו לקנות ולחתום על עצומות למען שחרור רון ארד. באוניברסיטה בה למדתי אחד המועמדים לאגודת הסטודנטים הציע לדאוג ל"הגברת המאבק למען רון ארד" וכו'. שחרור השבוי היה ענין שבקונצנזוס, איש לא העלה בדעתו לשאול מה המחיר- אולי מפני שהיה כבר ברור שלא יהיה שחרור, וה"מאבק" ממשיך מכח האינרציה והאינטרסים של ה"נאבקים". הפעם הבאה היתה חטופי הר דב. כאן היה ברור כבר לצה"ל ולממשלה שמדובר בהרוגים. הפעם המשפחות זכו לעזרה של קמפיין תקשורתי- אבל לא היה מי שגזר קופון (מלבד העיתונים, כמובן, שניצלו את העסק למען קידום המכירות שלהם). כל הסיפור נגמר כאשר הגופות הוחזרו ביחד עם סוחר סמים אחד. ברקע עמד גם אסיר אחד שכלוא בארה"ב, ג'ונתן פולארד. הקמפיין בענינו לא תפס מעולם תאוצה בגלל המחלוקת הפוליטית סביבו. ואז הגיע גלעד שליט. ידוע שהוא חי. הרצון לשחרר אותו הוא קונצנזוס מוחלט. אבל הפעם, חוץ מהעיתונים- נראה שכל המעורבים האחרים עושים זאת שלא על מנת לקבל פרס. אבל אולי יש כאן אינטרסים זרים, והם הסיבה בגללה הנושא נמצא כל כך הרבה בכותרות? כמובן שיש. לשמאל יש סיבה לרצות בשחרור אסירים. לא, איני חושד שהשמאל רוצה בטרור. הרי גם אני שמאלני. אבל חלק מהפוליטיקאים בשמאל רואים באסיר מסוים שמועמד להשתחרר בעסקת שליט פרטנר מועדף לתהליך השלום (שלום בנוסח מלון פארק בנתניה). שחרור גלעד שליט יניב ערך מוסף נכבד- שחרור מרואן ברגותי. גם בימין יש מי שיפיקו ערך מוסף משחרור שליט. חנוך דאום, שכבר זמן רב קורא בעיתונו "ידיעות אחרונות" לשחרור שליט בכל מחיר חש כנראה שיש ברכה בעמלו, השחרור קרוב ועכשיו אפשר גם לשחרר אסירים נוספים. ביום שישי לפני שבוע קרא בטורו לשחרר את הטרוריסטים היהודים הכלואים בבתי הכלא, חלקם על רצח ערבים. הרי זה לא פר שאלף מחבלים ערבים ישתחררו ושלושים ואחד מחבלים יהודים ישארו בכלא. יש לחשב מחדש את ערכו של כל אסיר- שלושים ואחד מחבלים יהודים פלוס גלעד שליט ישוחררו תמורת אלף מחבלים פלסטינים. כל אחד מהיהודים שוה שלושים ערבים. וכמובן, אסור לשכוח את הניגוח הפוליטי ההדדי. "לא עשית כלום למען שליט" זו אחלה סיסמא לניגוח פוליטיקאי שאינך חפץ ביקרו. עוד לא ראיתי פוליטיקאי המעז לומר "אני מעדיף את חייהם של קרבנות הפיגוע הבא שחלילה יקרה על חייו של שליט".
מי שיקרא עיתונים במדינת ישראל יקבל את הרושם שהנושא החשוב ביותר המעסיק את תושביה הוא שחרורו של גלעד שליט. לפני כן היו שתי מהדורות קודמות (את רגב וגולדואסר איני מונה מפני שהם חלק מסאגת שליט): רון ארד ושלושת חטופי הר דב. פרשת רון ארד חשפה את הפוטנציאל המסחרי והפוליטי של השתתפות ב"מאבק" למען שחרור שבוי. ראש עיריה, לא מפורסם במיוחד ביושרו נבחר לקדנציה אחר קדנציה בזכות ארגון צעדות למען שחרור רון ארד. עיתונים פרסמו מדי יום את מספר הימים בהם רון ארד בשבי. חנויות הציעו לקנות ולחתום על עצומות למען שחרור רון ארד. באוניברסיטה בה למדתי אחד המועמדים לאגודת הסטודנטים הציע לדאוג ל"הגברת המאבק למען רון ארד" וכו'. שחרור השבוי היה ענין שבקונצנזוס, איש לא העלה בדעתו לשאול מה המחיר- אולי מפני שהיה כבר ברור שלא יהיה שחרור, וה"מאבק" ממשיך מכח האינרציה והאינטרסים של ה"נאבקים". הפעם הבאה היתה חטופי הר דב. כאן היה ברור כבר לצה"ל ולממשלה שמדובר בהרוגים. הפעם המשפחות זכו לעזרה של קמפיין תקשורתי- אבל לא היה מי שגזר קופון (מלבד העיתונים, כמובן, שניצלו את העסק למען קידום המכירות שלהם). כל הסיפור נגמר כאשר הגופות הוחזרו ביחד עם סוחר סמים אחד. ברקע עמד גם אסיר אחד שכלוא בארה"ב, ג'ונתן פולארד. הקמפיין בענינו לא תפס מעולם תאוצה בגלל המחלוקת הפוליטית סביבו. ואז הגיע גלעד שליט. ידוע שהוא חי. הרצון לשחרר אותו הוא קונצנזוס מוחלט. אבל הפעם, חוץ מהעיתונים- נראה שכל המעורבים האחרים עושים זאת שלא על מנת לקבל פרס. אבל אולי יש כאן אינטרסים זרים, והם הסיבה בגללה הנושא נמצא כל כך הרבה בכותרות? כמובן שיש. לשמאל יש סיבה לרצות בשחרור אסירים. לא, איני חושד שהשמאל רוצה בטרור. הרי גם אני שמאלני. אבל חלק מהפוליטיקאים בשמאל רואים באסיר מסוים שמועמד להשתחרר בעסקת שליט פרטנר מועדף לתהליך השלום (שלום בנוסח מלון פארק בנתניה). שחרור גלעד שליט יניב ערך מוסף נכבד- שחרור מרואן ברגותי. גם בימין יש מי שיפיקו ערך מוסף משחרור שליט. חנוך דאום, שכבר זמן רב קורא בעיתונו "ידיעות אחרונות" לשחרור שליט בכל מחיר חש כנראה שיש ברכה בעמלו, השחרור קרוב ועכשיו אפשר גם לשחרר אסירים נוספים. ביום שישי לפני שבוע קרא בטורו לשחרר את הטרוריסטים היהודים הכלואים בבתי הכלא, חלקם על רצח ערבים. הרי זה לא פר שאלף מחבלים ערבים ישתחררו ושלושים ואחד מחבלים יהודים ישארו בכלא. יש לחשב מחדש את ערכו של כל אסיר- שלושים ואחד מחבלים יהודים פלוס גלעד שליט ישוחררו תמורת אלף מחבלים פלסטינים. כל אחד מהיהודים שוה שלושים ערבים. וכמובן, אסור לשכוח את הניגוח הפוליטי ההדדי. "לא עשית כלום למען שליט" זו אחלה סיסמא לניגוח פוליטיקאי שאינך חפץ ביקרו. עוד לא ראיתי פוליטיקאי המעז לומר "אני מעדיף את חייהם של קרבנות הפיגוע הבא שחלילה יקרה על חייו של שליט".
אז מספיק עם הפארנויה... החזירו את גלעד מיד!!!