איך ומתי מתמודדים עם לחץ ההורים\משפחה?

[מ ו פ ת ע ת]

לספר אחרי הלידה או לפני - זה מאוד תלוי במשפחה

אני העדפתי לספר לפני, כי אחרת הייתי טרודה כל הזמן במחשבות של מה יהיה אחרי הלידה. לא רציתי שהעניין הזה יהיה תלוי לי מעל הראש ויפריע לי להנות מחווית ההיריון, רציתי להגיע ללידה כשהדבר היחיד שאני צריכה להתמקד בו זה התינוק שלי. היות והבן שלי נולד אחרי שתי בנות אני גם מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאחרי לידה אני לא אוכל לנהל את הקטע עם המשפחה באופן סביר וזה היה רק מעלה את הסיכויים לפיצוץ רציני. בסופו של דבר רק לצד אחד סיפרנו לפני מיוזמתנו והצד השני פשוט ניחשו זמן קצר לפני הלידה. עד היום אין לי מושג איך הם ידעו אגב.

עוד אופציה היא לספר לפני הלידה אבל לחכות לקראת סוף ההיירון אם אתם לא רוצים לסבול מהצקות כל התקופה. ויכוחים ודיונים - לדעתי לאפשר רק במידה וכשאתם מרגישים שמיציתם, לא לאפשר המשך דיון בנושא. לדעתי חשוב להבהיר מה הגבולות ולא לבוא ממקום שאתם צריכים לשכנע אותם, לקבל אישור שלהם להחלטה שלכם או להצטדק - כי אתם לא. אחרי הכל, אתם ההורים של הילד הזה ודודות/סבים/סבתות כבודם במקומחם מונח אך אינם יכולים להיות שותפים בהחלטות הוריות.

 

[trilliane]

יש כאן אין ספור התמודדויות דומות, דפדף לאחור

ותמצא בארכיון שלל דיונים דומים מלאים בתובנות ובסיפורים אישיים.

אפשר כמובן גם להיעזר במנגנון החיפוש (בסרגל הכחול למעלה משמאל).

בקצרה: להיות בטוחים בעצמכם ולהבהיר שזו החלטה הורית שלכם וזהו. אתם יכולים (לפי העדפתכם) להחליט אם אתם מאפשרים להם לשחרר את הכול בשיחה אחת ולהבהיר להם שאתם מקשיבים להם ומסבירים, או לוותר ולומר שהנושא סגור ולא יהיה בו דיון. שתי הגישות קיימות ושתיהן לגיטימיות ושתיהן מתאימות לאנשים שונים, כל אחד לפי דרכו.

בסופו של דבר בכל המשפחות נרגעים ומקבלים את הנכדים וכולם עוברים לעסוק בדברים הרבה יותר חשובים מקצה הבולבול.

 

[אבאוט]

בהריון תגידו שתעשו ברית

מה אתם צריכים מלחמות בהריון ?
תגידו להם שאתם עושים ברית ורק ביום החמישי
תתחילו בתירוצים

אחרי הלידה תתפסו "רופא" שיסביר ל"סבתא" בטלפון, שהתינוק נולד עם
או "בולבול ממש קטן" ו"עורלה בעובי שערה" ושהברית מאוד מסוכנת לו עד שהוא קצת יגדל

אין בזה שום שקר, לכל תינוק יש בולבול ממש קטן
וכל רופא לזכויות אדם יסכים לכתוב לכם אפילו את העובדה הרפואית הזאת

 

[אפונה וגבר]

לא הייתי משקרת

אבל בהחלט אפשר להגיד שלא רוצים לדבר על זה.

 

[הירושלמית מירושלים]

אני נגד דיונים באופן אישי.

אי אפשר להגיע לפשרה - "אבל נחתוך ממש קצת" או משהו כזה.
אפשר או לכרות או לא לכרות. לכן על מה יש להתדיין?
הדיון יהיה בעצם הניסיון שלכם לשכנע אותן / אותם שלילד צפוי עתיד נורמלי גם עם עורלה.
אבל הנושא שהוא באמת יהיה עליו, זה על השאלה - 'מי מחליט בבית הזה'. כוונתי לבית שאתה ואשתך הקמתם.
בנוסף, הוא גם באמת יהיה על השאלה 'האם אשתך היא עדין הבת והאחות של' ולכן סוג של נתונה למרותן, אישורן והחלטותיהן של אימה ואחותה, או שהיא בעצם 'אמא של' ומחליטה על עצמה ועל התינוק.
סוגיה שלישית שהדיון באמת יהיה עליה הוא גם למי שייך התינוק. האם הדודה והסבתא מחזיקות מניות בקונצרן ועל כן בעלות זכות הצבעה על גורלו או שאתם המחליטים הבלעדיים.

מדובר במשבר אמיתי שהורים חווים כשהילדים שלהם מתחילים להחליט על עצמם. ברית מילה היא מעין סדק לגיטימי לשחרר את העוצמות הרגשיות שגם ככה מציפות את ההורים. יש הרבה אזכורים באגדות למוות הסמלי ו/או גלגול הצורה שעובר ילד שיוצא ממרות הוריו והורים שצריכים לשחרר ילד לחיים עצמאיים ומדובר בתופעה שאולי לא מדוברת המון אבל מאוד-מאוד קיימת. אי אפשר להכין אותם רגשית לזה.

למה אני מספרת לך את כל זה? כדי להגיד שמול הכוחות הבראשיתיים העוצמתיים האלה אין שום הסבר הגיוני שיכול להתמודד מולם. הן יכנסו להסטריה ולא ייצאו ממנה עד שיהיה תינוק אמיתי בידיים. הדיון יהיה מיותר לחלוטין, רוב הסיכויים שהוא יגרום לסטרס רב אצלכם ולא יתרום שום דבר. תזכו לשמוע משפטים קיצונים עד טירוף שלא האמנתם שמסוגלים לצאת מהפה שלהן ושהן לא באמת מתכוונות אליהם, אבל אח"כ יעמדו ביניכם ושום פשרה או הבנה לא תתקבל עד אחרי הלידה.

ברגע שיש תינוק אמיתי בידיים, קורה תהליך עוצמתי אחר של התאהבות בו והבנה מהבטן, לא מהראש, שהבת או הבן שלך יצאו מחזקתך באופן סופי ומוחלט והם אנשים בפני עצמם שאחראים על אדם שלישי.

התהליכים האלו של היפרדות הם לא פשוטים וזה שאשתך כל כך מפחדת ממה שיעשו אחותה והסבתא אומר שגם מבחינתה כנראה שהענין בעייתי.
בהריון תמיד דואגים על משהו למיטב זכרוני. אין סיבה מיוחדת להעלות דווקא את זה ולהפסיד את התמיכה המשפחתית כרגע.
יש לכם את כל החיים לריב והיות ומריבות עם התינוק בידיים בניגוד למריבות על תינוק תאורטי נוטות להיות הרבה יותר מוגבלות בהיקפן - עדיף לחכות עם זה.
מול המשפחה הייתי אומרת אחרי הלידה שלא יהיה וזהו.

 

[מ ו פ ת ע ת]

שמת את האצבע בדיוק על הנקודה העיקרית, יפה!

 

[trilliane]

נאה דרשת

מצד שני, אני יכולה להבין גם את הגישה של הכנת הקרקע, כדי לא להתמודד עם זה בבום דווקא בימים הראשונים הקשים לאחר הלידה. יש כאלה שזה עזר להם... לפעמים זה רק יוצר יותר מתיחות, לפעמים פחות... אי אפשר לדעת בלי להכיר את הנפשות הפועלות, זה משתנה בין משפחות.

 

[רונית מקהל]

נכון

 

[אבאוט]

זה כל כך נכון, ומצחיק

הכי הורג אותי חברים שמספרים על איך ההורים שלהם נודניקים
ורגע אחרי זה הם עצמם מתנהגים באותה צורה לילדים שלהם

חשוב לצאת מנקודת הנחה שאכן אלו לא הורים "רעים"
כמו שהם עדיין מרגישים שאתם התינוקות שלהם

אז לא לכעוס, פשוט תנסו להבטיח לעצמכם שאתם לא תהיו כאלו לילדים שלכם,
רק כדי לצחוק בעוד כמה שנים, שגם הילדים שלכם יחשבו את אותו דבר

זה טבע האדם, צריך להבין את זה, לא להיבהל, לקבל אותם כמו שהם,
לתת להם את החיבוק שהם צריכים, להסביר להורים שאתם אוהבים אותם, מקבלים את דעתם,
אבל בנושא הזה, הדור הצעיר פשוט מתנהג אחרת, והם צריכים להשתחרר מזה שהם
שהם עדיין מתייחסים לילדים שלהם כתינוקות

תסבירו להם שהרבה דברים השתנו
פעם ברית מילה היתה האירוע שבו כל המשפחה נפגשת
וכולם מגיעים מכל קצוות הארץ

היום הזמנה לברית מילה זה כמו לשלוח לאנשים קנס

אגב, בדקתי הרגע בפייסבוק, אין הגבלה עלא מאפשרת לעשות "לייק"
על תינוק שלא עבר ברית מילה

תסבירו להם שזה כבר לא מעניין אף אחד, שגם ככה אף אחד
לא באמת רוצה לבוא, אז למה לכפות גם על התינוק וגם על החברים שהם
כל כך בטוחים שישמחו לקבל הזמנה לברית - לחפש תירוצים למה הם לא באים

זה אמיתי, בדיוק לפני 12 שעות שמעתי חבר ששואל את אשתו:
"דודה שלך היתה בברית שלנו ?" היא "לא זוכרת"
"מה שבטוח הם לא הביאו צ'ק - כי הם לא ברשימות!"

 

[marx04]

 

[האלזה]

אפשר לפתוח את הנושא בהתכתבות במקום בע"פ

בנוסף על התגובות החכמות שכבר קיבלת, אני מציעה רעיון לפתוח את הנושא בכתב, תוך שאתם מבהירים שאתם רק מעדכנים את המשפחה וגם מוכנים להסביר את הנושא אם הוא לא מובן, אבל אין פה שכנוע או משא ומתן.
כתיבה יכולה לעזור לנטרל טונים שיכולים להחריב דיון אמוציונלי ונפיץ כל כך.
בנוסף, כל צד יכול לחשוב טוב על מה הוא אומר ולא לשלוף מילים באימפולסיביות שאח"כ יתחרטו עליהם.
וגם תוכלו להתייעץ כאן לגבי המענה.
דעתי היא שכדאי לפתוח את הנושא בהקדם, נראה ששמירת ה"סוד" מעיקה עליכם ויקל עליכם לשתף ולהתמודד עם התגובה, חריפה ככל שתהיה.
בהצלחה

 

[רוקד עם שבלולים]

דעתי דווקא הפוכה.

כתיבה יכולה להיות דווקא האופציה היותר בעייתית. אנשים נוטים לקרוא טקסט כתוב בטונים יותר ביקורתייים ומתעמתים מאשר אילו המילים היו נאמרות בלוויית טון פייסני ובמיוחד הבעות פנים.
אם הייתי צריך לספר להוריי, או לכל אחד אחר, משהו שעלול ליצור מתחים, הייתי משתדל לעשות זאת פנים מול פנים, או לפחות בטלפון. בוודאי לא בכתב.
(ושאלה: האם ההודעה הזו נראית לך ביקורתית מדי? ....)

והנה תימצות של כל זה:
http://xkcd.com/438/

 

[האלזה]

נתחיל מהסוף:

ההודעה שלך ממש לא נראית לי ביקורתית מדי או בכלל, פשוט דיעה שונה משלי. מה גם שאני מאוד אוהבת לקרוא את ההודעות שלך באופן כללי, אז תגובה ממך כבר נפתחת אצלי עם חיוך

אני מניחה שאין פה נכון או לא נכון (כתיבה/ בע"פ), אני יודעת לגבי עצמי שבנושאים טעונים זה דווקא עוזר לי וגם לצד השני לעכל את מה שנכתב ולא להגיב באימפולסיביות שבמקרים רבים מדרדרת את הדיון.
בשיחה בע"פ אין לנו ממש זמן לחשוב על הדברים ששמענו כרגע לעומק,
והתגובה בהתאם היא במקרים רבים רגשית.
לפעמים בקריאה ראשונה יש מן העלבות ושוק שדוהים עד שמעכלים את הדברים וכותבים תגובה.
מה גם שאפשר לגגל תוך כדי, ופחות לזרוק שטויות לאוויר.

 

[רוקד עם שבלולים]

מקובל עליי.

 

[החתולה השחורה]

לדעתי ה"מתי" פחות חשוב מה"איך".

איך התמודדתם עד היום עם לחצים מצד המשפחה?
בוודאי היו לחצים, אולי חלשים יותר, אולי בנושאים אחרים. מה עשיתם? בטח נקבע סט כלשהו של "תקדימים".
אם בעבר נתתם לאמא ולאחות לקבוע את צבע הספה או הסכמתם להתפשר באמצע הדרך, אז יש מצב שהפעם המלחמה תהיה קצת קשה יותר.
אם בעבר נלחמתם עד הסוף ומרות מכבש החצים כיום עומדת בסלון ספה בדיוק בצבע שאתם אוהבים, אז פשוט תדעו להמשיך באותו הנתיב.
המלחמה הזו תהיה החשובה ביותר, לא מפני שהיא תואמת את ה"אידאולוגיה" של הפורום, אלא מפני שהיא תקבע את טיב ההורות העתידית שלכם ואת "אחוז המניות" שיהיו לכם בילד הזה.
אני לא אשכח איך פעם אמא שלי רצתה שהאחיינית שלי תגרוב גרביים. האחיינית לא רצתה. אחותי אמרה :"אמא, די, לא חשוב, תעזבי אותה, לא צריך גרביים" ואז אמא שלי אמרה משפט שלא יוצא לי מהראש:"אני קובעת. לא את!" ואתם יודעים מה אחותי עשתה??? היא ויתרה....
פשוט איום ונורא לדעתי.

 

[kagome10]

גיהנום רגשי יכול לקרות רק למי שמאפשר אותו.

מה יקרה אם האישה תסביר פעם אחת, ואחר כך תחזור כמו מנטרה על " זו ההחלטה ההורית שלנו ואנחנו לא מצעוניינים לדון עליה", ולנתק את הטלפון/לשנות נושא/להתעלם/ללכת למקום אחר, אם ממשיכיםא ת השיחה בנושא?

אם ההורים שלי היו מנסים לעשות לי "מכבש רגשי" הייתי מסננת שיחות טלפון שלהם.
הצקות מתקיימות רק אם מאפשרים אותן.

 

[אבאוט]

איך להתמודד עם הלחצים

מידי פעם עולה כאן בפורום השאלה איך להתמודד עם הלחצים ?

אז החלטתי להכין את ההורים הטריים, איך להתמודד עם סדרת
הלחצים האמיתיים שמחכים להם

ואלו הם:

"רק אל תבנו עלינו בתור בייביסיטר!"
[ הבהרה: זאת אינה סנקציה עם קשר לזה שאנחנו לא עושים ברית,
סתם זוג חברים שאנחנו מאוד עזרנו להם, ושהבהירו לנו בקריצה
שכל עוד התינוק שלהם לא נותן להם לישון בלילה, שלא נבנה עליהם ]

"שלא תתקשרו אליה יותר!"
אותם חברים, מודיעים לנו ולכולם, להפסיק להתקשר עד להודעה חדשה,
עד שסוף סוף היא נרדמת בין הנקות

טוב, הרבה דברים משתנים שאתם הופכים להורים, ויש דברים
שרק הורים מרגישים ומבינים

מסעות הלחצים בהם עמדנו עד כה בגבורה הם למשל של קרוב משפחה
שהשכן שלו מעוצבן מעגלת התינוקות שתקועה זמן רב מידי במקלט,
ועל כן ניסה לדחוף לנו בחצי חינם "עגלה יפייפייה כחדשה"
כשהוא הבין שאין סיכוי לתשלום, הוא הציע בחינם, וגם סירבנו
[ הוא לא הבין כנראה שאם חסכנו מוהל ואולם, יש כסף לעגלה ]

טוב, היו עוד המון מסעות לחצים, ואיך שהבנתי רגע אחרי שהראש של
התינוק בחוץ, יגיעו אליכם גם נציגים ממגוון חברות, החל מחברות טיטולים,
משחות לטוסיק, ועד כאלו שינסו לשכנע אתכם להתחיל לחסוך לו לאוניברסיטה

אז הורים יקרים, לצערינו יש לא מעט אנשים בעולמינו, שרואים בלידה
של תינוק חדש, הזדמנות להרוויח כסף מהיר על הגב של הורים טריים ומתלהבים,
זה לא רק דתיים, זה גם אפיקרוסים גמורים, ואפילו קרובי משפחה, שבמקום לחסוך
כסף למתנה, מנסים להיפטר ולעשות כסף מהעגלה של הבן שלהם שעוד מעט
כבר בר מצווה, אבל העגלה שלו עדיין שמורה כחדשה [ נכון, קורי עכביש יורדים בכביסה ]

הרבה מאוד אנשים ינסו ללמד אתכם איך לגדל תינוק, יהיו כאלו שיטיפו על הנקה,
ויש גם כאלו שיטיפו לכם נגד, [ כן כן, מיד אחרי הלידה, תבקשי את הכדורים, למה
את צריכה את כל הבלאגן הזה של ההנקות, ולא, לא מדובר בנציגה של תחליפי חלב אם
אלא סתם כנראה במישהי שלא באמת יודעת מה ההבדלים בין הנקה לבין תחליפים: רמז:
זה דווקא יכול לחסוך לה לילות ללא שינה, מה לעשות, תינוק מחלב אם מחוסן יותר ]

יש גם כאלו שיטיפו לכם נגד לידה בבית חולים, ובעד לידה מתחת לעץ הקרוב
לבית שלכם, אתם תיפגשו אין ספור אנשים, וכידוע 3 יהודים, זה לפחות 4 דעות

אז תקשיבו לכולם בנימוס, זה אף פעם לא מזיק להקשיב, ואז פשוט תסבירו
שבהריון לידה ותינוק יש אלפי החלטות, [ שברית מילה היא באמת לא ההחלטה הכי חשובה ]
ושלכל הורה יש את הדרך שלו

אתם לא חייבים להסביר ולהבהיר מה בדיוק הדרך שלכם, בדיוק כמו שלא בטוח שיעזור
אם תגידו משהו למישהי שהחליטה שהנקה תהפוך את הציצים שלה לשקי חלב בלי צורה
[ נניח שזה נכון, רוב החברים הגברים שלי לא נראה לי חיפשו מישהי על פי מידת החזיה שלה
ואפילו אנחנו הגברים מבינים ששווה לוותר בשביל התינוק, ושהתפקיד המרכזי שלהם אינו ליופי ]

אז תודה לנציגים של תחליפי חלב האם, המשחות לטוסיק, וכמובן גם לאלו שקיבלו
ישר מאלוהים, את "חוברת ההוראות" לדגמי היצור של תינוקות משנת 2013, לפני הספירה

לנו תהיה דולה, יועצת הנקה, ועוד לא מעט אנשי מקצוע, כולל טיפת חלב,
ולפי מה שאנחנו יודעים יצא להם כבר לראות כמה תינוקות שלא חתכו להם,
ומהם למדנו שגם תינוקות שלא חתכו להם יכולים להתקבל לאוניברסיטה

אז תודה לכל המטיפים, אנחנו לא הולכים להשתמש כנראה לא בחיתולי בד,
ולחזור לשנות ה70, לא הולכים ללדת מתחת לעץ, אלא במחלקת יולדות,
ובין שאר ההחלטות שקיבלנו, זה להשאיר לקטן, להחליט מה הוא רוצה לעשות
שהוא יהיה גדול, עם הבולבול שלו, מצטערים חברים, זה באמת הבולבול שלו
זה לא שלנו, ואנחנו לא הולכים לקבל את ההחלטה במקומו ולחתוך לו
לא עם מוהל שלא למד רפואה, ואפילו לא אצל רופא שלא למד תורה

 

[RonspotNL]

מזל טוב

אני התלבטתי אם להגיב(וזה קורה לי לא מעט)כי אני יותר בעד קביעת עובדה ולהיות נחרצים זה הבן שלכם ואם אתם רוצים שיהיה שלם כך יהיה נקודה יש להם בעיה עם זה? אז שזו תישאר הבעיה שלהם !

 

[שונצו]

אנחנו חיכינו ללידה

הוא נולד בבוקר, ובצהריים באו לבקר אותי, וכמובן עלתה שאלת הברית, ואמרנו שאנחנו לא עושים.

היה כעס, היו עצבים, היו טינה ונסיונות מסוגים שונים לשכנע אותנו כן לעשות, ובסופו של דבר עמדנו על שלנו, והבן שלנו עוד פחות מחודש בן שנתיים והבולבול שלו עדיין שלם.

וכ-ל המשפחה שלי, לרבות ההורים שלי שבקושי הצליחו לדבר איתי בשבועות הראשונים, מאוהבים קשות בילדון המתוק - בלונדי עם עיניים כחולות ירוקות שאי אפשר לא לאהוב.