איך זה יכול להיות

[seaגל]

איך זה יכול להיות

שאחרי כל כך הרבה זמן הצורך מתעורר עד כאב בגוף....... מתי זה כבר יעבור הצורך הזה? הרצון לברוח להכאיב לנתק.... מתי יהיה לזה סוף? ופגשתי את אלוהים ודברתי איתו ופגשתי רוחניות ונגעתי בה ועדיין עדיין חללים חללים בגופי שמלאים בכאב ששורף וממבקש ממני שאני אטשטש אותו.

 

[צופית היחידה1]

כן, גם לי זה קורה....

יודעת כל כך הרבה, חווה חויות רוחניות, ופתאום- כלום. הכל נעלם. אין בשביל מה להמשיך... היום בבקר קיבלתי תשובה במדיטציה: אני בתקופת לימוד. הכל שייך ללימוד הזה. להיות עם הבת שלי, סבלנות לסובבים אותי, כל דבר מלמד. פשוט להסכים להיות כאן ועכשיו ולהיות ערה לכל מה שקורה בתוכי כל רגע. זה הלימוד הכי גדול!

 

[zoro3]

רק להיום של מכורים אנונימים

"אני מצטער" "הדבר העיקרי שהצעד השמיני עושה הוא שהוא עוזר לנו לפתח מודעות, כך שלאט לאט, אנו זוכים בגישה חדשה לעצמנו ובהתייחסותנו אל אנשים אחרים." רובנו רגילים לומר "אני מצטער". בימי ההתמכרות הפעילה שלנו, זה כנרה היה משפט שכיח למדי. אנו תמיד אמרנו לאנשים כמה שאנו מצטערים, וכנרה שמאוד הופתענו כאשר מישהו, שההתנצלויות חסרות-השחר שלנו נמאסו עליו, היה אומר "בטח שכן. אין ספק שאתה מצטער אבל זה לא עוזר הרבה..." יתכן שרבים מאתנו חשבו כי "אני מצטער" לא משנה בכלל לאלה שבהם פגענו, במיוחד כשידענו כי שוב נעשה את אותם הדברים בדיוק. רבים מאתנו חשבו כי כפרה על המעשים שלנו תהייה עוד "אני מצטער" אחד. אבל מה שאנו עושים בצעדים אלה שונה לגמרי. לכפר על מעשינו זה להשתנות, ומעל הכל לתקן. אם גנבנו כסף, אנו לא סתם אומרים "אני מצטער, אני לעולם לא אעשה את זה שוב, עכשיו אני נקי." אנו מחזירים את הכסף. אם אנו הזנחנו או התעללנו בבני המשפחה שלנו, אנו לא מסתפקים בהתנצלות. אנו מתחילים להתייחס אליהם בכבוד. שינוי ההתנהגות ואופן ההתייחסות שלנו אל עצמנו ואל אחרים, הוא המטרה העיקרית של עשיית הצעדים. אנו לא סתם אומרים עכשיו "אני מצטער"; אנו אחראים. רק להיום: אקבל אחריות על עצמי ועל ההחלמה שלי. היום אני אכפר על דבר מסוים שאני מצטער שעשיתי אותו.

 

[OA ענת]

רק להיום

כל יום אנחנו בוחרים להיות בהחלמה... ורק להיום למשך 24 שעות מתמודדים עד ליום הבא... אין קיצורי דרך.

 

[יעל :-)]

אין לי תשובות

אבל רציתי לכתוב לך

נראה לי שלכל אחד יש רגעים מסויימים בהם פתאום הצורך הזה מתעורר (כל אחד והצרכים שלו כמובן). כאילו שזה תמיד מלווה לאורך הדרך. ברגעים של סערה פנימית הצורך הזה מתעורר, השדון פתאום יוצא. רק אל תתני לו את מה שהוא מבקש, את יכולה גם בלעדיו.