איך זה?
איך זה שלפני שבוע היית איתי? לילה שלם. לילה מדהים. לילה של אהבה. אמרת לי שאתה אוהב. אמרת לי שאתה מצטער שעזבת. אבל גם אמרת - אני לא רוצה קשר. היום דיברתי עם החבר הכי טוב שלך. אתה, מסתבר, רק מחפש דרכים לברוח. הבחורה הראשונה שרצתה אותך - יצאת איתה לדייט. ראיתי אתכם היום, ולא במקרה, בכל אופן לא במקרה מצידי. התישבתם על הספסל, בדיוק כשעברתי שם, עם חצי חיוך סתום ועיניים עצובות. לא, אני לא מקנאה, היא לא יפה לדעתי, אפילו לא כוסית, ואני יודעת שהיא סתם בריחה. ולא, אני לא חושבת שיש לכם סיכוי, כי כפי שהבנתי היא לא ממש הטיפוס שלך, אלא סתם סטוץ ללילה. עברתי שם, ואתה תקעת בי כזה מבט. מבט אוהב. היא התגמדה לידך, אוחזת בפרק כף ידך... והמבט שלך כנראה ליווה אותי כשהמשכתי במעלה הרחוב. ראיתי איך היא חשה קטנה לידי כל כך, קטנה בגיל, קטנה בסקס-אפיל, קטנה מבחינתך. מתכווצת לה, כנראה שואלת את עצמה מי אני, ואחר כך הוצאת כנראה חצי משפט נבוב - "אקסית... כן, ההיא". החבר הכי טוב שלך סיפר לה עליי. הוא סיפר לה שאתה מעריץ אותי, הוא סיפר לה שהיינו יחד לפני שבוע והסיפור שלנו לא סגור בכלל. והוא באמת לא סגור. אבל איתך אי אפשר לדבר. אתה יודע רק להראות קינאה, או לברוח, אבל אתה בחיים לא תתמודד עם הבעיות. וגם לא איתי. ואני, יפה כל כך, וחכמה כל כך, וחמודה כל כך, אבל אתה איתה. אפילו אם ללילה אחד, אתה איתה. היא שם בידיים שלך, ואני כאן בפיג'מת סטאן, סקסית כל כך, מחוזרת כל כך, אבל בלב שלי יש מקום רק לך. לא יודעת מה אתם עושים, בעצם גם לא רוצה לדעת. ולא, אני לא מורידה עליך ים של דמעות. ולא, אני לא מושכת את האף בממחטה. ולא, אני גם לא אחלום עליך בלילה. רק מאוכזבת. מאוכזבת ממך. איך הפכת אותי, כך פתאום, לסטוץ השבועי שלך. איך במקום לבוא ולומר לי שאתה אוהב - אתה בורח לידיים זרות. איך במקום ללכת אחרי מה שאתה מרגיש - אתה מקשיב לחבר שאין לו בכלל ניסיון באהבה ולא הולך לו אף פעם בקשרים. איך במקום להיות אמיתי, להיות אתה, האתה שאני מכירה - הפכת להיות איזה דון ג'ואן כביכול, חושב שאם תכבוש עוד ועוד שפתיים ולבבות, בסופו של דבר תשכח ממני. זו לא הדרך. ואתה לא תשכח. ואתה כל כך תצטער כשכבר יהיה לי מישהו חדש. אבל אתה אטום. כל כך אטום וחסר בטחון. אז לך, לך אליה. לך ואל תחזור. אני לא צריכה אותך. אתה לא שווה אותי. סתם עוד אחד שחושב שהוא מבין באהבה, ובעצם לא יודע כלום.
איך זה שלפני שבוע היית איתי? לילה שלם. לילה מדהים. לילה של אהבה. אמרת לי שאתה אוהב. אמרת לי שאתה מצטער שעזבת. אבל גם אמרת - אני לא רוצה קשר. היום דיברתי עם החבר הכי טוב שלך. אתה, מסתבר, רק מחפש דרכים לברוח. הבחורה הראשונה שרצתה אותך - יצאת איתה לדייט. ראיתי אתכם היום, ולא במקרה, בכל אופן לא במקרה מצידי. התישבתם על הספסל, בדיוק כשעברתי שם, עם חצי חיוך סתום ועיניים עצובות. לא, אני לא מקנאה, היא לא יפה לדעתי, אפילו לא כוסית, ואני יודעת שהיא סתם בריחה. ולא, אני לא חושבת שיש לכם סיכוי, כי כפי שהבנתי היא לא ממש הטיפוס שלך, אלא סתם סטוץ ללילה. עברתי שם, ואתה תקעת בי כזה מבט. מבט אוהב. היא התגמדה לידך, אוחזת בפרק כף ידך... והמבט שלך כנראה ליווה אותי כשהמשכתי במעלה הרחוב. ראיתי איך היא חשה קטנה לידי כל כך, קטנה בגיל, קטנה בסקס-אפיל, קטנה מבחינתך. מתכווצת לה, כנראה שואלת את עצמה מי אני, ואחר כך הוצאת כנראה חצי משפט נבוב - "אקסית... כן, ההיא". החבר הכי טוב שלך סיפר לה עליי. הוא סיפר לה שאתה מעריץ אותי, הוא סיפר לה שהיינו יחד לפני שבוע והסיפור שלנו לא סגור בכלל. והוא באמת לא סגור. אבל איתך אי אפשר לדבר. אתה יודע רק להראות קינאה, או לברוח, אבל אתה בחיים לא תתמודד עם הבעיות. וגם לא איתי. ואני, יפה כל כך, וחכמה כל כך, וחמודה כל כך, אבל אתה איתה. אפילו אם ללילה אחד, אתה איתה. היא שם בידיים שלך, ואני כאן בפיג'מת סטאן, סקסית כל כך, מחוזרת כל כך, אבל בלב שלי יש מקום רק לך. לא יודעת מה אתם עושים, בעצם גם לא רוצה לדעת. ולא, אני לא מורידה עליך ים של דמעות. ולא, אני לא מושכת את האף בממחטה. ולא, אני גם לא אחלום עליך בלילה. רק מאוכזבת. מאוכזבת ממך. איך הפכת אותי, כך פתאום, לסטוץ השבועי שלך. איך במקום לבוא ולומר לי שאתה אוהב - אתה בורח לידיים זרות. איך במקום ללכת אחרי מה שאתה מרגיש - אתה מקשיב לחבר שאין לו בכלל ניסיון באהבה ולא הולך לו אף פעם בקשרים. איך במקום להיות אמיתי, להיות אתה, האתה שאני מכירה - הפכת להיות איזה דון ג'ואן כביכול, חושב שאם תכבוש עוד ועוד שפתיים ולבבות, בסופו של דבר תשכח ממני. זו לא הדרך. ואתה לא תשכח. ואתה כל כך תצטער כשכבר יהיה לי מישהו חדש. אבל אתה אטום. כל כך אטום וחסר בטחון. אז לך, לך אליה. לך ואל תחזור. אני לא צריכה אותך. אתה לא שווה אותי. סתם עוד אחד שחושב שהוא מבין באהבה, ובעצם לא יודע כלום.
