איך חיים כל יום את אותו יום מחדש?
- פותח הנושא justme007
- פורסם בתאריך
הסבלנות היא קוד המפתח עבורנו בני
המשפחה , עם כל הקושי שבדבר האיפוק והסבלנות וההבנה וגילוי האמפטיה לחולה הם הקוד בנושא התגובות שלנו לחולה. אולי במקום קבלת שבת כל יום ,תציבו לאמא דפי קרטון גדולים עם הימים ותציבו כל יום את היום הנכון ע"ג השולחן, בו תוכל אמא לקרוא את היום הנכון. הרבה יצירתיות ודמיון פורה ומודרך משחקים כאן תפקיד. גרשון
המשפחה , עם כל הקושי שבדבר האיפוק והסבלנות וההבנה וגילוי האמפטיה לחולה הם הקוד בנושא התגובות שלנו לחולה. אולי במקום קבלת שבת כל יום ,תציבו לאמא דפי קרטון גדולים עם הימים ותציבו כל יום את היום הנכון ע"ג השולחן, בו תוכל אמא לקרוא את היום הנכון. הרבה יצירתיות ודמיון פורה ומודרך משחקים כאן תפקיד. גרשון
ניסינו את הקרטון עם הימים
רק בגלל שהקרטון כבר לא עובד אז נכנענו כולנו והחלטנו שלא צריך להלחם עם אמא ולתת לה להדליק נרות ולעשות קבלת שבת - אבל לפעמים זה TOO MUCH TO HANDLE קנינו קרטונים של נרות שבת...שחיים במצב כזה מרגישים שמאבדים את השפיות. אני יודעת שאסור לי להכנע בגלל אבא וכולם כי אני צריכה להיות עמוד השדרה שלהם (אחרי שאחותי הגדולה איכזבה בגדול ונטשה את אמא ואבא והיא בכלל לא טורחת לבוא לפה) הכל נופל עליי, אבל אני מפחדת להשתגע מזה. אני עושה את הכל רק כדי שאמא תהיי רגועה ושגם אבא, אבל מה איתי? אני לא רוצה לאבד את שפיות דעתי
רק בגלל שהקרטון כבר לא עובד אז נכנענו כולנו והחלטנו שלא צריך להלחם עם אמא ולתת לה להדליק נרות ולעשות קבלת שבת - אבל לפעמים זה TOO MUCH TO HANDLE קנינו קרטונים של נרות שבת...שחיים במצב כזה מרגישים שמאבדים את השפיות. אני יודעת שאסור לי להכנע בגלל אבא וכולם כי אני צריכה להיות עמוד השדרה שלהם (אחרי שאחותי הגדולה איכזבה בגדול ונטשה את אמא ואבא והיא בכלל לא טורחת לבוא לפה) הכל נופל עליי, אבל אני מפחדת להשתגע מזה. אני עושה את הכל רק כדי שאמא תהיי רגועה ושגם אבא, אבל מה איתי? אני לא רוצה לאבד את שפיות דעתי
נכון, גרשון צודק,אבי נמצא עכשיו
במוסד לחולי אלצהיימר וגם שם מקפידים לשנות את התאריך כל יום.על הקיר יש לוח גדול ועליו התאריך המלא -יום בשבוע, תאריך עברי ותאריך לועזי, שמתי לב שאבא שלי תמיד קורא את התאריך,כשהוא היה בבית הוא אמר שכל יום זה שבת.אולי באמת תנסו ואימך תדע מתי מגיע יום שישי.
במוסד לחולי אלצהיימר וגם שם מקפידים לשנות את התאריך כל יום.על הקיר יש לוח גדול ועליו התאריך המלא -יום בשבוע, תאריך עברי ותאריך לועזי, שמתי לב שאבא שלי תמיד קורא את התאריך,כשהוא היה בבית הוא אמר שכל יום זה שבת.אולי באמת תנסו ואימך תדע מתי מגיע יום שישי.
אתם כנראה לא מבינים
אמא חולה כבר שנתיים, במשך שנה שלימה כתבנו לה כל יום איזה יום זה, פלקטים גדולים בכל הבית ליד כל דבר "היום יום חמישי" אחכ "היום יום ראשון לא שבת" - לאט לאט זה התדרדר עד שהגענו למצב שהיא כבר לא מגיבה לזה יותר - אז אמרנו: למה להתעקש איתה אם זה רק מערער את האי שקט שלה? אז נתנו לה להדליק נרות ומאז היא רגועה. רק שאנחנו משתגעים מזה, למרות שאנחנו מאוד סובלניים ומנסים שלא להראות לה שום כעס בעניין, זורמים איתה...
אמא חולה כבר שנתיים, במשך שנה שלימה כתבנו לה כל יום איזה יום זה, פלקטים גדולים בכל הבית ליד כל דבר "היום יום חמישי" אחכ "היום יום ראשון לא שבת" - לאט לאט זה התדרדר עד שהגענו למצב שהיא כבר לא מגיבה לזה יותר - אז אמרנו: למה להתעקש איתה אם זה רק מערער את האי שקט שלה? אז נתנו לה להדליק נרות ומאז היא רגועה. רק שאנחנו משתגעים מזה, למרות שאנחנו מאוד סובלניים ומנסים שלא להראות לה שום כעס בעניין, זורמים איתה...
התעקשות גורמת לחוסר שקט
היי justme007 תנו לה להדליק נרות העיקר שתהיה רגועה.אין מה לכעוס עליה, תזרמו אתה, אם זה עושה לה טוב והיא נהנת מזה בכייף. חבל להתעקש ולהסביר לה ,זה לא יעזור ויגזול מכם אנרגיות מיותרות . תשקיעו את האנרגיות בדברים אחרים. אם אתם זורמים אתה תמשיכו לעשות כך. זהבה שחם
היי justme007 תנו לה להדליק נרות העיקר שתהיה רגועה.אין מה לכעוס עליה, תזרמו אתה, אם זה עושה לה טוב והיא נהנת מזה בכייף. חבל להתעקש ולהסביר לה ,זה לא יעזור ויגזול מכם אנרגיות מיותרות . תשקיעו את האנרגיות בדברים אחרים. אם אתם זורמים אתה תמשיכו לעשות כך. זהבה שחם
אני דווקא מבינה אותך מאוד
גם אצלי היה אותו דבר. בתחילה שמתי שלטים עם היום ופתקים איפה אני ואחרי כמה חודשים לא עזר וכל יום היה יום שישי וצריך לרוץ למשה להביא חלות לשבת... אני זרמתי איתה עם זה. וכן חשתי כמוך אבל המשכתי. למזלי או לצערי זה עבר. את עושה נכון. תנשכי שפתיים ותמשיכו לתת לאמא להדליק נרות.שולחת לך חיבוק ענקי
גם אצלי היה אותו דבר. בתחילה שמתי שלטים עם היום ופתקים איפה אני ואחרי כמה חודשים לא עזר וכל יום היה יום שישי וצריך לרוץ למשה להביא חלות לשבת... אני זרמתי איתה עם זה. וכן חשתי כמוך אבל המשכתי. למזלי או לצערי זה עבר. את עושה נכון. תנשכי שפתיים ותמשיכו לתת לאמא להדליק נרות.שולחת לך חיבוק ענקי
תודה ענתי! מה שלום אמא שלך?
מצטערת אם אני כמעט לא פה בפורום, אני בנסיעות חול הרבה ועד שאני בבית אז אני מבלה עם אמא ואבא כמה שאפשר. לא יצא לי לשאול אם השתפר מצבה של אמך (מצטערת על כך) מקווה שהתפילה שהייתה לי בלב עבורכם עבדה קצת. לגבי אמא, כן אני יודעת שאני צריכה לספוג ולהמשיך הלאה, אבל לפעמים זה מאוד קשה כי באמת שאני מרגישה שאני כאילו יוצאת מהגוף ומרחפת לי באוויר כי קשה לי להעמיד פנים שיום שישי כל יום - זה קשה! מסכן אבא, נראה לי שהוא יותר חולה ממנה במחלה הזו. שמישהו ימצא כבר תרופהההההההההההההההההההההההההההההההההה לפני שכולנו נשתגע.
מצטערת אם אני כמעט לא פה בפורום, אני בנסיעות חול הרבה ועד שאני בבית אז אני מבלה עם אמא ואבא כמה שאפשר. לא יצא לי לשאול אם השתפר מצבה של אמך (מצטערת על כך) מקווה שהתפילה שהייתה לי בלב עבורכם עבדה קצת. לגבי אמא, כן אני יודעת שאני צריכה לספוג ולהמשיך הלאה, אבל לפעמים זה מאוד קשה כי באמת שאני מרגישה שאני כאילו יוצאת מהגוף ומרחפת לי באוויר כי קשה לי להעמיד פנים שיום שישי כל יום - זה קשה! מסכן אבא, נראה לי שהוא יותר חולה ממנה במחלה הזו. שמישהו ימצא כבר תרופהההההההההההההההההההההההההההההההההה לפני שכולנו נשתגע.
מה שלום אמא?
היי ענתי, מה שלום אמא? האם יש שיפור במצבה? אני נוסעת מחר לאסיפה של הועד המנהל ולשמוע את הרצאתה של ניצה אייל. חבל מאד שלא נוכל להפגש. חיבוק גדול לך לאמא ונשיקות ממני ודני. תמשיכי להיות אופטימית וחזקה. אנחנו אתך פה לאורך כל הדרך. מתפללים ומחזיקים אצבעות לשלומה של אמא. זהבה שחם
היי ענתי, מה שלום אמא? האם יש שיפור במצבה? אני נוסעת מחר לאסיפה של הועד המנהל ולשמוע את הרצאתה של ניצה אייל. חבל מאד שלא נוכל להפגש. חיבוק גדול לך לאמא ונשיקות ממני ודני. תמשיכי להיות אופטימית וחזקה. אנחנו אתך פה לאורך כל הדרך. מתפללים ומחזיקים אצבעות לשלומה של אמא. זהבה שחם
רגע, מה בעצם כל כך נורא בזה?
אז היא מדליקה נרות ואוכלת אוכל טעים, או משהו בכיוון. אבא שלי, כשהוא החליט שכבר שבת, פשוט יצא החוצה לתפילה לבוש בבגדי שבת, שזה קפוטה ושטריימל. זאת פדיחה, כשהוא מגיע לבית הכנסת ולא רק שכולם לבושים אחרת, אלה הם גם מסתכלים עליו והילדים גם צוחקים. בעקרון, למדנו לתת לו לזרום עם כל ה"שגעונות" שלו כל עוד הוא לא מסכן את עצמו. אחי הגדול, שניסה להתחכם ולהסביר לו איך מניחים תפילין, (הוא מניח תפילין למעלה מ-60 שנה והמחלה הארורה גרמה לו לשכוח איך) בגלל שהוא לא הניח אותם טוב, פשוט חטף מאבא שלי מכות. אין טעם.
אז היא מדליקה נרות ואוכלת אוכל טעים, או משהו בכיוון. אבא שלי, כשהוא החליט שכבר שבת, פשוט יצא החוצה לתפילה לבוש בבגדי שבת, שזה קפוטה ושטריימל. זאת פדיחה, כשהוא מגיע לבית הכנסת ולא רק שכולם לבושים אחרת, אלה הם גם מסתכלים עליו והילדים גם צוחקים. בעקרון, למדנו לתת לו לזרום עם כל ה"שגעונות" שלו כל עוד הוא לא מסכן את עצמו. אחי הגדול, שניסה להתחכם ולהסביר לו איך מניחים תפילין, (הוא מניח תפילין למעלה מ-60 שנה והמחלה הארורה גרמה לו לשכוח איך) בגלל שהוא לא הניח אותם טוב, פשוט חטף מאבא שלי מכות. אין טעם.
את אלוהים הם לא שוכחים !
מה רע בזה? אין בזה כל רע, קנינו לה קרטונים מלאים בנרות, רק שתהיי רגועה. רק דבר אחד לא בסדר בפורמולה הזו, שזה מאוד קשה לאנשים "הבריאים" מסביב שצריכים להעמיד פנים כל יום שזה יום שישי, זה יכול לשגע את הבנאדם! ולא חשוב כמה האדם סובלני. ואני חושבת לעצמי כל הזמן: "זה רק ההתחלה..." אם אמא הייתה רוצה ללכת לבית כנסת כמו אבא שלך אז לא נראה לי שהייתי מספיק חזקה לעמוד בזה...
מה רע בזה? אין בזה כל רע, קנינו לה קרטונים מלאים בנרות, רק שתהיי רגועה. רק דבר אחד לא בסדר בפורמולה הזו, שזה מאוד קשה לאנשים "הבריאים" מסביב שצריכים להעמיד פנים כל יום שזה יום שישי, זה יכול לשגע את הבנאדם! ולא חשוב כמה האדם סובלני. ואני חושבת לעצמי כל הזמן: "זה רק ההתחלה..." אם אמא הייתה רוצה ללכת לבית כנסת כמו אבא שלך אז לא נראה לי שהייתי מספיק חזקה לעמוד בזה...
justme, מצבכם עוד טוב,
כי מצאתם איזו דרך לרצות את אימא. הרבה יותר גרוע שאי אפשר לספק את מה שהם רוצים (למשל לבקר את אבא ואמא שלהם, שנפטרו לפני 40 שנה.. לך תסביר לה שהם מתו, ולעורר כל פעם מחדש את תחושת האובדן.) . אז עושים קבלת שבת כל יום - קחו את זה בקלות. נסו לעזור לאבא למצוא את ההומור שבמצב, תמיד אפשר לצחוק על משהו (או מישהו - גם זה מותר!!). אגב, אצלנו מי שהופך כל "היתקלות" עם אימא לקוריוז זה דווקא הדור הצעיר. נראה לי שזו הדרך הטובה ביותר להישאר שפוי, כי אחרת באמת אפשר להשתגע (כמו שאת כותבת). זה לא "לעשות צחוק מאימא" זה לעשות צחוק "עם" אימא. אגב, אימא שלי, שהיתה תמיד בעלת חוש הומור, נהנית מאוד מהקוריוזים.
כי מצאתם איזו דרך לרצות את אימא. הרבה יותר גרוע שאי אפשר לספק את מה שהם רוצים (למשל לבקר את אבא ואמא שלהם, שנפטרו לפני 40 שנה.. לך תסביר לה שהם מתו, ולעורר כל פעם מחדש את תחושת האובדן.) . אז עושים קבלת שבת כל יום - קחו את זה בקלות. נסו לעזור לאבא למצוא את ההומור שבמצב, תמיד אפשר לצחוק על משהו (או מישהו - גם זה מותר!!). אגב, אצלנו מי שהופך כל "היתקלות" עם אימא לקוריוז זה דווקא הדור הצעיר. נראה לי שזו הדרך הטובה ביותר להישאר שפוי, כי אחרת באמת אפשר להשתגע (כמו שאת כותבת). זה לא "לעשות צחוק מאימא" זה לעשות צחוק "עם" אימא. אגב, אימא שלי, שהיתה תמיד בעלת חוש הומור, נהנית מאוד מהקוריוזים.
Nירי Nסיקה
New member
מסכימה איתך.. בשלבים..
בשלבים הראשונים של המחלה אצל סבתא, אני זוכרת שהיא תמיד היתה מבקשת להתקשר לאמא שלה ולאבא שלה ולדבר איתם. ובאמת לך תסביר להם שהם כבר אינם בחיים עוד ומתו.. היינו מנסים להסביר לה פעם אחר פעם שהם אינם בחיים עוד, ומתו ממזמן,אבל שום דבר לא עזר. לכן לא היתה לנו בררה ונאלצנו פשוט לזרום איתה. כל פעם שהיתה מבקשת להתקשר לאמא שלה או לאבא שלה, היינו מסכימים. היינו מתקשרים לבית שלה עצמה, אומרים לה שתפוס שם ואפילו נותנים לה את הטלפון שתקשיב ותווכח לדעת שאכן באמת תפוס שם ואנחנו לא משקרים לה. ע"י כך, היא היתה אחרי כמה דק' מהר מאוד שוכחת שבכלל דברה עליהם.....
בשלבים הראשונים של המחלה אצל סבתא, אני זוכרת שהיא תמיד היתה מבקשת להתקשר לאמא שלה ולאבא שלה ולדבר איתם. ובאמת לך תסביר להם שהם כבר אינם בחיים עוד ומתו.. היינו מנסים להסביר לה פעם אחר פעם שהם אינם בחיים עוד, ומתו ממזמן,אבל שום דבר לא עזר. לכן לא היתה לנו בררה ונאלצנו פשוט לזרום איתה. כל פעם שהיתה מבקשת להתקשר לאמא שלה או לאבא שלה, היינו מסכימים. היינו מתקשרים לבית שלה עצמה, אומרים לה שתפוס שם ואפילו נותנים לה את הטלפון שתקשיב ותווכח לדעת שאכן באמת תפוס שם ואנחנו לא משקרים לה. ע"י כך, היא היתה אחרי כמה דק' מהר מאוד שוכחת שבכלל דברה עליהם.....
Nירי Nסיקה
New member
ענתי, מה שלום אמך?
מקווה שחל שיפור ומצבה טוב.. מאחלה לה החלמה מהירה!
מקווה שחל שיפור ומצבה טוב.. מאחלה לה החלמה מהירה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.