איך ידעתם שאתם מספיק טובים/מתאימים ללימודים?

[p i t e r פן]

איך ידעתם שאתם מספיק טובים/מתאימים ללימודים?

למי שאינו יודע, אני לקראת סיומו של ה-BA וחושב להמשיך ללימודים גבוהים. כעקרון, יש נושא שמעניין אותי מאד, אני בקיא בו בעיקר מלימוד עצמי וגם מכך שנגעתי בו, בעקיפין, דרך כמה וכמה קורסים שלמדתי בתואר. כעת, בסמסטר הלפני אחרון שלי לקחתי קורס שעיקר עיסוקו הוא בתחום המדובר. ומה אגיד, דווקא בקורס הזה אני מצליח פחות מאשר באחרים. זה לא שאני נכשל, ציוניי עד עתה היו סבירים (מעל 85), אבל זה לחלוטין לא טווח הציונים שהתרגלתי אליו, מה גם שציפיתי לכך שאצליח בקורס זה אף יותר מאשר באחרים. מעבר לכך שאני מאוכזב מעצמי, עולה השאלה הבלתי נמנעת - האם אני באמת מספיק טוב כדי ללכת ולעסוק בתחום הזה? הרי על פניו, מי שיראה את הציון הממוצע לגמרי שלי, לא יבין מדוע אני מתעקש לעסוק דווקא בזה. הרי מה יש לי לחפש שם, אם לא הצלחתי להצטיין מעל ומעבר לרגיל? יתרה מכך, איך אני אגיש את הציונים שלי לקראת קבלה לתואר מתקדם, ודווקא בקורס היחיד שהכותרת שלו מסגירה את קרבתו לתחום הרלוונטי אני אציג ציון טוב וזהו. לא טוב מאד ולא מצוין. אולי השלתי את עצמי, וזה אינו התחום שלי? איך אדע שאני מספיק טוב ומתאים, אם בכלל? השבוע יש לי בחינה מסכמת בקורס, ואני כ"כ שבוז ומאוכזב שאיני מצליח ללמוד היטב. אני רגיל לעבוד קשה, אך גם לקצור פירות, וכעת נראה שאולי זה פשוט לא זה, ואין למה לעבוד קשה ו"לקפוץ מעל הפופיק". בקיצור, תובנות מניסיון אישי (ובכלל) יתקבלו בברכה ובהכרת תודה.

 

[tulkin]

אני עד היום לא יודע את זה.

אבל אני מאמין שזה ככה. למזלי אמונה זה מסוג הדברים שציונים לא משפיעים עליו לשום כיוון. אף פעם לא בחרתי משהו בגלל איזשהו מדד הצלחה אובייקטיבי, ואף פעם לא נמנעתי מלעשות משהו בגלל מה שנראה כמו מגבלות אובייקטיביות. כשלמדתי פעם קומפוזיציה אמר לי המורה שלי שאם אני חושב שאני יכול לעשות משהו אחר בחיים, אז כדאי שאני אעשה אותו. הלחנה כמו הרבה מאד מקצועות אחרים, בעיקר באקדמיה, זה סוג עיסוק שאם הוא לא בדמך, קשה מאד להצליח ולהגיע למיצוי. חדל ברבורים... אם לחזור לשאלתך, מה מתאים לך ובמה אתה טוב אלה שאלות שהתשובות שלהן נמצאות אצלך. בפסיכולוגיה יש לזה אפילו שם יפה: "חוללות עצמית". ומילה אחרונה - להתאכזב מציון 85? רגע רגע... למדת כמו שצריך בקורס? הפקת ממנו ערך לעצמך? אז מה אכפת לך מה הציון שלך? מילא שאחרים מודדים אותך באמצעות ציונים, אבל שאתה תמדוד את עצמך כך?

 

[מאי261]

מסכימה עם הכל (ובעיקר עם הכותרת...)

 

[נועה לביא]

ציונים זה מדד עלוב ביותר, לכאן ולכאן

לפחות אצלנו.

 

[פלפל אנגלי]

תמיד? ומה האלטרטיבות?

כי אם כעקרון ציונים אצלכם במחלקה הם מדד לא מתאים, איזה מדדים אחרים קיימים? והאם הבעיה עם הציונים לא מצביעה על בעייתיות אחרת, שהציונים רק משקפים (למשל, ששיטות הלימוד ו/או הבחן בעייתיות)? דיסקליימר - אני לא חושבת שציונים הם מדד גאוני, ובוודאי לא משקפים כל דבר (לרבות יכולת), אבל אם הציונים באופן עקבי לא משקפים מצב קיים, הבעיה היא מערכתית יותר.

 

[נועה לביא]

את לא רוצה שאתחיל בכלל ../images/Emo6.gif

המצב הנורמאלי במתמטיקה מבחינת ציונים הוא פעמון הפוך. לדעתי זה גם אמור להיות המצב הנורמאלי בכל מסלול מחקרי, ציונים כמסננת סף כזאת, כל שקל יהיה להבחין אם יש או אין פוטנציאל. אני לא חושבת שמעבר לזה ציונים בכלל יכולים לתרום משהו לניבוי עד כמה מאן דהו יהיה טוב כחוקר בתחום, לפחות לא היכן שאני מכירה. בין 65 ל95 קל להבחין, אבל בין 92 ל88 כל הבדל הוא מקרי. מדדים אחרים? כמו בכל מקום - המלצות, סיכום מראש עם מנחה, מאמרים (אם יש)...

 

[יעל אפריל]

קורס אחד לא מעיד על הכל

הרבה סיבות יכולות להיות להצלחה מוגבלת (כי זה לא שאתה נכשל, אתה לא מצטיין בו) בקורס. יכול להיות ששיטות ההוראה של המרצה המסויים חדשות לך או שמשהו במבנה הקורס הזה לא מסתדר לך. בעיני התשובה לשאלה שלך צריכה להתבסס לא על קורס אחד אלא על המכלול. האם אתה מצטיין בלימודים - גם הצטיינות אבסולוטית וגם ביחס לסטודנטים האחרים. כיצד המרצים שלך מעריכים אותך. ביקשת תובנות מנסיון אישי. לי היה קל. מסוף השנה הראשונה התברר לי שבניגוד לתיכון, באוניברסיטה הולך לי טוב. הציונים שלי בלטו מההתחלה. בשנה ג' הפרופ' שהנחה אותי אח"כ לתואר שני הציע לי פרוייקט אצלו, שסופו היה בכתיבת מאמר משותף. בסוף התואר הראשון כבר היתה לי הצעה לתואר שני (נושא ומנחה). מתוך מעט המלגות בתחום שלי, קיבלתי את כל מה שיכולתי לקבל. האם אני טובה מספיק? אני טובה מהסטודנטים שסובבים אותי. אני עומדת יפה גם בתחרות העולמית. זה לא יעזור לי ביום שאחרי סיום הדוקטורט, כשכמו כולם אחפש משרה. זה לא עוזר לי עכשיו, כשהדיסרטציה לא נכתבת.

 

[נועה לביא]

למה שזה לא יעזור לך?

שליליות ליתר בטחון?

 

[Unicorn98]

שאלה קשה וטובה.

אין תשובה טובה, למען האמת. יש רמזים אפשריים. קודם כל, הדבר החשוב ביותר במערכת ההחלטה הזו הוא ראשית הרצון העז. אם יש לך רצון אמיתי וכן לעסוק בתחום (מחקר, בנושא מסוים) אז זה מקדם הכרחי להצלחה, אם כי בהחלט לא מספיק כשלעצמו. אחרי הרצון, אם תעבוד מספיק קשה, סביר שתצליח להגיע מרמה ממוצעת לרמה שמעל הממוצעת. זה כמובן לא מבטיח שתהפוך למצליחן בקנה מידה בינלאומי, אבל בינינו, רוב החוקרים בישראל אינם כאלו, למרות הדימוי שהם מנסים ליצור לעצמם. אחרי המוטיבציה, העניין והחריצות, יש את עניין המזל והקשרים. צריך הרבה (מאוד) מזל כדי להתברג באקדמיה ולזכות לעבוד בתחום שבו עברת הכשרה לעסוק, וכמובן צריך המון קשרים ונטוורקינג. אתה רואה בשרשור הגדול בדף הזה בדיוק באיזה מסכת תלאות בלתי אפשריות מדובר. רבים (ואני מרשה לעצמי לומר וטובים) נוטשים את התהליך הזה באמצע, בגלל התוחלות החלשות לסים אותו בהצלחה, במשרה עם קביעות. בקיצור, אני לא בפנים, אני בחוץ, אבל ממה שאני מדבר עם חברים, מדבר עם מרצים בכירים ורואה מה קורה "בפנים", אני בהחלט יכול לומר שמניסיונם של אחרים, אי הוודאות בתהליך היא עצומה, וזה גם משהו שצריך להתכונן אליו מראש. אבל נדמה לי שאפשר לומר שאלו שצולחים בהצלחה הם אלה שהיה להם מספיק מוטיבציה ותשוקה, יכולת מספקת (שכמו שאמרתי, אני מכיר כמה חוקרים שמפצים על יכולת ממוצעת באמצעות עבודה קשה) והמון מזל בדרך. שורה תחתונה - אם אתה אוהב את מה שיש בקצה הדרך, אל תתן לממוצע ציונים כזה או אחר למנוע ממך לנסות להגיע לשם.

 

[מממאיה35]

למה לצאת מתוך נקודת הנחה

שמי שהולך ללמוד תארים מתקדמים רוצה להישאר באקדמיה? אני רואה את זה הרבה פה בשרשורים וזה לא תמיד ככה.. אז רק רציתי להאיר לעניין הפסקה שלך על ההרבה מזל להשתלב אחכ באקדמיה וכו'.

 

[MissScotland2004]

../images/Emo45.gif

 

[Unicorn98]

את צודקת לחלוטין... ../images/Emo13.gif

לא יודע למה חשבתי רק על דוקטורט (וגם שם זה לא תמיד נכון). פשוט אני מגיע מעולם ה-MA המחקרי, שלמרות שיש לו כמובן הכשרות מעשיות, התואר עצמו מתמקד במחקר. לכן אני קושר את ההצלחה ב-MA ביכולות מחקריות של האדם, ולאחר מכן גם שאיפות טבעיות לעסוק במחקר בעיקר באקדמיה. אני מקבל את התיקון שלך שלא מדובר בקשרים חד-חד ערכיים, ולא צריך לרצות להשאר באקדמיה כדי ללמוד MA (בטח לא בתחומים הפחות מחקריים), ובטח לא כדי להיות ממש טוב ב-MA. בנוגע לדוקטורט הדיון הוא יותר מורכב, מן הסתם.

 

[מממאיה35]

חצי מסכימה

אני קושרת את ההצלחה בדוק' ליכולות מחקריות של האדם (ולא רק מחקריות, מן הסתם). בתואר השני, לפחות אצלנו (מדעים) זה פחות בולט, כי סהכ המסטר זה עבודת מחקר של המנחה והכוון והעבודה היא יותר בהנחיותו הצמודה ולפי מה שהוא רוצה. יש פחות מקום ליוזמה עצמית (שוב - לפחות אצלנו זה ככה) מאשר בדוק', בו מצפים מאיתנו לחשיבה עצמאית ולעבודה עצמאית. לדעתי במסטר זה פחות מצופה. ושוב - גם אם אני בשיא המחקר במסטר ובדוק', זה עדין לא אומר שאשתלב באקדמיה. אולי באמת כאן ההבדל הגדול בין אפשרויות התעסוקה למדעי הרוח/חברה לעומת מדעים מדויקים. עבורי המסטר והדוק' הם סוג של "שדרוג" המעמד שלי, תקופה בה אני רוכשת כלים מחקרייםואחרים שאוכל להשתמש בהם בהמשך (למשל - להשתלב בחברות פיתוח, לעמוד בראש צוות פיתוח שכולל מחקר, יישום וכו'. זו לפחות השאיפה שלי בסיום הדוק'

).

 

[LastFlowers]

אז ככה

1. ציונים הם לא הכל. רוב המרצים שאני נתקלתי בהם נטו יותר להסתכל על הממוצע הכללי, במקום לפרוט אותו לחלקיו. אל תשכח שרוב המקצועות בתואר ראשון הם יותר בכיוון של 'מבואות' שלעיתים לא קל ללמוד אותם או להוציא בהם ממוצע ציונים סביר. בתואר שני הקורסים ממוקדים יותר וניתן לחלקם לשניים - מתודולוגיים, ומקצועיים. אני משערת שאם יש לך כיוון שמרתק אותך, אין סיבה שלא תצליח בקורסים המקצועיים. יתרה מכך: גם שיטת הלימוד והערכת הסטודנט שונה בתארים מתקדמים, ואני אישית פרחתי בשל כך. 2. תחום הלימוד: אין לי מושג מהו תחום הלימוד שלך, אבל דע לך שיש הבדל בין לימודים תיאורטיים למעשיים. זאת הסיבה שכדאי מאד לנסות להשיג איזה פרוייקט מחקר קיצי בתחום שאתה שוקל להתמחות בו, אבל לא רק. אתה יודע, כיוונים אחרים עשויים להפתיע אותך גם לטובה. 3. לא חייבים להתחיל ללמוד מיד לאחר סיום התואר הראשון (מה שנקרא 'כוח האינרציה'). אפשר לקחת הפסקה של שנה, לטעון מצברים, לחסוך קצת כסף, ולגבש את ההחלטה שלך עם מינימום לחץ. לך תדע? יתכן שבפרק הזמן הזה תגלה משהו שמעניין אותך יותר, או לחלופין רק תחזק את מחשבותיך ותגבש החלטה בלב שלם. שיהיה בהצלחה, L.F

 

[מממאיה35]

מממ

תמיד אהבתי ללמוד. בתואר הראשון כמה שהיה קשה

אהבתי ללמוד והצלחתי די יפה.. ידעתי שאני רוצה להמשיך באקדמיה אבל היה חשוב לי ללכת לראות תכלס והלתנסות בעבודה ב"שטח". אז עבדתי שנתיים ואחרי שראיתי שהתחום מתאים לי, האנשים, השפה, העבודה, האפשרויות ומה שעושים - החלטתי להמשיך ללמוד, על מנת "לשדרג" אותי מקצועית. במהלך התואר השני הוצע לי להמשיך בישיר לדוק', ומכוון שגם הרעיון לעשות דוק' תמיד היה אי שם במוחי - הלכתי על זה. וכל זה - כי אני אוהבת ללמוד וכיף לי ללמוד ולחקור (מעבר לסביבת הלימודים - החבר'ה וכו' שהיא ממש כיפית), ואם משלמים לי על זה אז למה לא?

 

[p i t e r פן]

תודה לכולם!

בינתיים הצלחתי להתעודד קצת. חרשתי לבחינה, ניגשתי אתמול והיה לא רע. מקווה שלא אתאכזב.