In Another Time
New member
איך יודעים אם לסלוח?
ָָָ**לא לראשי**
שלום לכם, יש נושא מסוים שרציתי לשתף. אני מזהירה מראש, מדובר בחפירה. אודה לכם על תגובה כלשהי למרות זאת.
קצת רקע - אני בת 22, יש לי חבר 4 שנים. עם השנים (סיום תיכון, צבא, שחרור, עבודה, לימודים), לאט לאט עזבתי את ה"חבורה" של הבנות שהיינו בתיכון. רוב היציאות שלנו הסתכמו בפאבים ומועדונים, הן חיפשו בחור נחמד להעביר איתו את הלילה, וזה בדיוק ההפך ממה שאני חיפשתי (כי לי היה חבר). תחומי העניין שלנו היו שונים. השאיפות שלנו היו שונות. המסגרות שלנו היו שונות.
ניתקתי קשר עם רוב החברות שלי. הקשר האינטנסיבי שלי ושל חבר שלי הספיק לי. יצא לי להתראות עם רוב החברות שלי פעם בחצי שנה, במקרה הטוב. חוץ ממני רוב חבורת הבנות בתיכון עדיין שמרה על קשר טוב זו עם זו עד עצם היום הזה.
רק שתי חברות השארתי לעצמי, והחלטתי שעדיף איכות על פני כמות. שתי הבנות האלה הן חברות טובות שלי כבר לפחות עשר שנים, ולמרות הפערים בינינו, החלטתי שלא אתן לשנים לקטוע את החברות בינינו. החלטתי שהן חשובות לי מידי. הקפדתי להפגש איתן בתדירות גבוהה, לדבר איתן לפחות פעמייםבשבוע, להתעניין בשלומן ולשתף אותן במה שקורה בחיים שלי...
יום אחד היה יומולדת לחברה ותיקה שאני בקשר רעוע איתה, יצאנו כולנו ביחד, היה כיף. יום למחרת אחת מהחברות הטובות, פנתה אלי ואמרה שהיא לא נהנתה בגללי, בגלל הנוכחות שלי. אמרה שהיא לא רגילה שאני יוצאת איתן, נפגשת איתן, ושהיה לה מוזר ולא כיף שבאתי. אני נפגעתי מאוד. אני לא יוצאת איתן הרבה מאותן סיבות שפירטתי למעלה, אבל למרות זאת היה לי חשוב לנכוח ביומולדת ההיא. חברה שלי אמרה לי שזה כבר לא אותו דבר, שזה לא כמו פעם. שהיא מרגישה שלצאת איתי זה כמו לצאת עם אמא שלה. שאנחנו שונות מידי, ותחומי העניין שלנו שונים מידי, שהיא חושבת ככה כבר יותר מידי זמן... שהיא יודעת שהיא פוגעת, ושהיא מצטערת שהיא כנה כל כך, אבל שהקשר בינינו לא בריא לנו.
אני נפגעתי נורא, כי הרי השתדלתי להשקיע בקשר שלנו מאוד, לנסות לשלב בין המשפחה, לחבר, לחברות, לעבודה.
3 חודשים לא דיברנו. עד שיום אחד היא ביקשה להפגש איתי.
נפגשנו, היא בעיקר שתקה ואמרה שהיא מצטערת. אמרתי לה שאני לא מבינה למה היא רוצה לראות אותי. היא אמרה שאני מתגעגעת. אמרתי לה שהיא פגעה בי מאוד ושאני לא מבינה מה היא רוצה, מה השתנה במשך שלושת החודשים האלה - האם היא מצטערת על מה שהיא אמרה אבל עדיין חושבת אותו דבר? האם היא שינתה את צורת המחשבה שלה, הבינה שטעתה?
היא אמרה שהיא מצטערת שהיא העלתה את הנושא ושהיא מתגעגעת אליי, שהיא רוצה שנחזור להיות חברות. אמרתי לה שאני לא מבינה, שהיא פגעה בי נורא, אם היא עדיין חושבת ככה, אז מה ימנע ממנה לפגוע בי עוד יומיים שוב?
היא אמרה שהיא לא יודעת, שנראה לה שהיא לא תעשה זאת שוב. היא אמרה לה שקשה לה עם השינויים. אמרתי לה שאין מה לעשות, אני לא אותו אדם שהיא הכירה בכיתה ג', אין לי את אותו האופי, וצריך לחשוב אם הסיבה שגרמה לנו להיות חברות בכיתה ג' עדיין קיימת, או שצריך סיבה חדשה, או שאין סיבה בכלל...
היא אמרה לי שקשה לה לערב אותי בכל מיני תחומים בחיים שלה, אני אמרתי שהיא לא חייבת לערב אותי בכל תחום ושזה הגיוני מאוד, אבל שזו לא סיבה לנתק קשר ככה.
היא אמרה שהיא הבינה במשך 3 החודשים האלה שלמרות השינויים היא מתגעגעת אליי בתור בנאדם, ושלמרות השינויים היא מקבלת אותי בתור חברה.
השיחה איתה הייתה קשה ונוקבת... אני לא החלטתי מה היא רוצה, האם היא שינתה את דעתה לגבי מה שאמרה בהתחלה או שהיא מצטערת שהיא העלתה את הנושא? אם שווה לסלוח לה ולחזור להיות בקשר הדוק? או שאין לי כבר מה לדבר איתה?
חשוב לציין, שבמהלך שלושת החודשים האלה הרגשתי נורא בודדה. היה חסר לי את המגע הנשי של החברות שלי, את השטויות שאני עושה איתן, את השופינג, הציפורניים, הסיפורים המצחיקים שלהן על הבנים...
בעבודה אין לי חברים בני גילי. כולם מבוגרים ממני עם משפחות משל עצמם, ולכן אין לי נושא משותף איתם. לימודים אני מתחילה רק באוקטובר.
חשוב לציין, שלמרות שיש לי את חבר שלי, אני מרגישה מאוד בודדה... אבל. אני לא רוצה לצאת פראיירית ולהיות חברה של אנשים שלא מעריכים אותי ומכבדים אותי.
ָָָ**לא לראשי**
שלום לכם, יש נושא מסוים שרציתי לשתף. אני מזהירה מראש, מדובר בחפירה. אודה לכם על תגובה כלשהי למרות זאת.
קצת רקע - אני בת 22, יש לי חבר 4 שנים. עם השנים (סיום תיכון, צבא, שחרור, עבודה, לימודים), לאט לאט עזבתי את ה"חבורה" של הבנות שהיינו בתיכון. רוב היציאות שלנו הסתכמו בפאבים ומועדונים, הן חיפשו בחור נחמד להעביר איתו את הלילה, וזה בדיוק ההפך ממה שאני חיפשתי (כי לי היה חבר). תחומי העניין שלנו היו שונים. השאיפות שלנו היו שונות. המסגרות שלנו היו שונות.
ניתקתי קשר עם רוב החברות שלי. הקשר האינטנסיבי שלי ושל חבר שלי הספיק לי. יצא לי להתראות עם רוב החברות שלי פעם בחצי שנה, במקרה הטוב. חוץ ממני רוב חבורת הבנות בתיכון עדיין שמרה על קשר טוב זו עם זו עד עצם היום הזה.
רק שתי חברות השארתי לעצמי, והחלטתי שעדיף איכות על פני כמות. שתי הבנות האלה הן חברות טובות שלי כבר לפחות עשר שנים, ולמרות הפערים בינינו, החלטתי שלא אתן לשנים לקטוע את החברות בינינו. החלטתי שהן חשובות לי מידי. הקפדתי להפגש איתן בתדירות גבוהה, לדבר איתן לפחות פעמייםבשבוע, להתעניין בשלומן ולשתף אותן במה שקורה בחיים שלי...
יום אחד היה יומולדת לחברה ותיקה שאני בקשר רעוע איתה, יצאנו כולנו ביחד, היה כיף. יום למחרת אחת מהחברות הטובות, פנתה אלי ואמרה שהיא לא נהנתה בגללי, בגלל הנוכחות שלי. אמרה שהיא לא רגילה שאני יוצאת איתן, נפגשת איתן, ושהיה לה מוזר ולא כיף שבאתי. אני נפגעתי מאוד. אני לא יוצאת איתן הרבה מאותן סיבות שפירטתי למעלה, אבל למרות זאת היה לי חשוב לנכוח ביומולדת ההיא. חברה שלי אמרה לי שזה כבר לא אותו דבר, שזה לא כמו פעם. שהיא מרגישה שלצאת איתי זה כמו לצאת עם אמא שלה. שאנחנו שונות מידי, ותחומי העניין שלנו שונים מידי, שהיא חושבת ככה כבר יותר מידי זמן... שהיא יודעת שהיא פוגעת, ושהיא מצטערת שהיא כנה כל כך, אבל שהקשר בינינו לא בריא לנו.
אני נפגעתי נורא, כי הרי השתדלתי להשקיע בקשר שלנו מאוד, לנסות לשלב בין המשפחה, לחבר, לחברות, לעבודה.
3 חודשים לא דיברנו. עד שיום אחד היא ביקשה להפגש איתי.
נפגשנו, היא בעיקר שתקה ואמרה שהיא מצטערת. אמרתי לה שאני לא מבינה למה היא רוצה לראות אותי. היא אמרה שאני מתגעגעת. אמרתי לה שהיא פגעה בי מאוד ושאני לא מבינה מה היא רוצה, מה השתנה במשך שלושת החודשים האלה - האם היא מצטערת על מה שהיא אמרה אבל עדיין חושבת אותו דבר? האם היא שינתה את צורת המחשבה שלה, הבינה שטעתה?
היא אמרה שהיא מצטערת שהיא העלתה את הנושא ושהיא מתגעגעת אליי, שהיא רוצה שנחזור להיות חברות. אמרתי לה שאני לא מבינה, שהיא פגעה בי נורא, אם היא עדיין חושבת ככה, אז מה ימנע ממנה לפגוע בי עוד יומיים שוב?
היא אמרה שהיא לא יודעת, שנראה לה שהיא לא תעשה זאת שוב. היא אמרה לה שקשה לה עם השינויים. אמרתי לה שאין מה לעשות, אני לא אותו אדם שהיא הכירה בכיתה ג', אין לי את אותו האופי, וצריך לחשוב אם הסיבה שגרמה לנו להיות חברות בכיתה ג' עדיין קיימת, או שצריך סיבה חדשה, או שאין סיבה בכלל...
היא אמרה לי שקשה לה לערב אותי בכל מיני תחומים בחיים שלה, אני אמרתי שהיא לא חייבת לערב אותי בכל תחום ושזה הגיוני מאוד, אבל שזו לא סיבה לנתק קשר ככה.
היא אמרה שהיא הבינה במשך 3 החודשים האלה שלמרות השינויים היא מתגעגעת אליי בתור בנאדם, ושלמרות השינויים היא מקבלת אותי בתור חברה.
השיחה איתה הייתה קשה ונוקבת... אני לא החלטתי מה היא רוצה, האם היא שינתה את דעתה לגבי מה שאמרה בהתחלה או שהיא מצטערת שהיא העלתה את הנושא? אם שווה לסלוח לה ולחזור להיות בקשר הדוק? או שאין לי כבר מה לדבר איתה?
חשוב לציין, שבמהלך שלושת החודשים האלה הרגשתי נורא בודדה. היה חסר לי את המגע הנשי של החברות שלי, את השטויות שאני עושה איתן, את השופינג, הציפורניים, הסיפורים המצחיקים שלהן על הבנים...
בעבודה אין לי חברים בני גילי. כולם מבוגרים ממני עם משפחות משל עצמם, ולכן אין לי נושא משותף איתם. לימודים אני מתחילה רק באוקטובר.
חשוב לציין, שלמרות שיש לי את חבר שלי, אני מרגישה מאוד בודדה... אבל. אני לא רוצה לצאת פראיירית ולהיות חברה של אנשים שלא מעריכים אותי ומכבדים אותי.
