איך יודעים שזה לא בריחה מאינטימיות?

[avaloka]

איך יודעים שזה לא בריחה מאינטימיות?

מה כואב כלכך? הבדידות? בדידות זה רק תחושה, לא? אני לא מרגישה בודדה. יש לי אותי. אני סוף סוף פה. איתי. ויש אנשים סביבי. נחמדים. עושים לי יום שמח. אז מה כלכך בודד? אורית אמרה לי עכשיו - את צריכה להחליט אם את לא רוצה את הקשר יותר, או שאת רוצה לעבוד על עצמך בתוך הקשר. ואני אמרתי - האם קשר הוא לא בשביל מקום שאני לא אצטרך לעבוד בו, שאני פשוט אוכל להרגיש בבית? הקשר הזה שאני מדברת עליו הוא בכלל לא זוגיות, רגע, גם זה לא מדויק. זה קשר עם חברה, לא עם חבר. זה לא כלכך שונה מזוגיות, אצלנו הבנות. גיליתי שאני מפחדת ממנה. הבחורה, שהיא החברה הכי קרובה אלי בחודשים האחרונים, אוה.. זה רק מראה כמה אני בודדה.. אז אם אני בודדה, איך אפשר לוותר על הקשר? חופשי זה לגמרי לבד.. גיליתי את זה פעם ראשונה בגיל 20. זה כבר היה די מזמן. איך אפשר לוותר על קשר שלפעמים טוב, אם האפשרות השניה זה להשאר לגמרי לבד? אני חושבת שאני לא רוצה להיות יותר בקשר עם מישהי דומיננטית יותר ממני, שבנוסף לזה מאשימה אותי שאני לוקחת את כל המקום בתוך הקשר. אני בהלם עד כמה נפגעתי מהאמירה הזאת. אני זאת שלא יודעת לקחת מקום. היא זאת שהפכה את זה לקריירה. איח, כשאני מדברת עליה ככה, בא לי להקיא עליה. להקיא אותה, מהחיים שלי. אבל איך אני יכולה לדעת שאני לא בורחת מאינטימיות? אני צריכה לסמוך על עצמי קצת יותר. הוצאתי את הערבי מהחיים שלי, עכשיו הגיע הזמן להוציא את השמאלנית.

 

[יופי של גבר]

אחרי השמאלנית

תוציאי את ההומו ואת הנכה, והייל לציון גואל.

 

[ליאתוש כפרה]

תוציאי. SO? הכי טוב לבד.

אולי תהיי יותר בודדה אבל את תחסכי לעצמך הרבה כאב ראש.

 

[טל קר]

אלו שתי שאלות נפרדות.

את שואלת "האם קשר הוא לא בשביל מקום שאני לא אצטרך לעבוד בו" - והתשובה היא 'לא כל כך'. כן יש פנטזיה על קשר בו הכל מסתדר סבבה בלי שום 'לעבוד על הקשר' (יש תאורטיקנים שמרחיקים ומדברים על פנטזיה של נתינה ללא גבול ומשייכים את זה לקשר של הורה-תינוק בו הורה מרגיש ומטפל בכל גחמה בלי צורך להביע במילים), אבל המציאות פעמים רבות שונה בגלל שהיא כוללת יותר מבן אדם אחד ויש אינטראקציה. זה נכון גם לקשר זוגי וגם לקשר חברי קרוב. בנוגע ל'האם את בורחת מאינטימיות'- אולי, ואם כן אז מה? (המבנה הוא של שאלה רטורית, אבל זו לא שאלה רטורית, לאנשים שונים יש 'אז מה' שונה). יש קשרים שאי אפשר לבחור, ויש קשרים שכן אפשר לבחור. גם אם לא מדובר בבינך לבינה כנשים ספציפיות, אלא בבינך לבין קשר קרוב - את לא חייבת, את יכולה כמו שאמרה אורית לבחור. ותוספת בנוגע ל'האפשרות השניה זה לגמרי לבד' - נשמע שיש פער בין הצרכים החברתיים שלך לבין המציאות החברתית שלך, הפער הזה הוא לא מאלוהים, אפשר לעבוד ולשנות אותו.

 

[magenta73]

אני עונה לך, וגם מודיעה לחברי הפורום משהו

חברי הפורום - נא לא להפוך את שרשור זה לשרשורפלצת, ולענות לה בהתאם לצרכיה. בלי ירידות לא במקום. טוב? תודה. ולך - על כל קשר, אפילו לא רק זוגי, אלא כל קשר קרוב, צריך לעבוד. השאלה היא עד כמה. או יותר נכון איך עובדים עליו... אם את מרגישה שאת נעלמת שם, בתוך הקשר, רק בשביל לרצות או לגרום לקשר להצליח, זה לא טוב. תמיד צריכים להיות לך את הגבולות שלך ואת החיים החיצוניים שלך מחוץ לקשר הזוגי. להפוך את בן/בת הזוג לכל חייך זה מתכון לאסון. אם את מרגישה בודדה תנסי ליצור חברים, ידידים, מכרים, עם תחומי עיניין משותפים וכו'. איך את יכולה לדעת שאת לא בורחת מאינטימיות? האמת, לשאול את עצמך את השאלה הזו ולענות עליה בכנות ובמודעות עצמית, אם את יכולה...

 

[Barvazoom]

אני אענה בסיפור

אחת החברות הקרובות והטובות שהיו לי בחיים (משהו כמו 11 שנים כבר) הפכה את הקשר שלנו למשהו לא בריא, לא מוגדר, מחניק, תלותי וכנראה שכמעט הוביל אותנו לנתק סופית. החלטתי לקחת אחורה פנה ממנה ומהקשר, ידעתי להבין שהיא חונקת אותי, שהאנרגיות שלה (זה נשמע פלצני אבל ממש ככה) השליליות גומרות לי את החשק להוציא מילה לידה, שלא בא לי להיות מעורבת יותר בסיפורים שלה כי הם משתלטים על כל חלקה טובה של השיחה (מעולם לא היו שיחות עליי ואם היו הם התחילו וגלשו במיידי אליה...). לא נהיינו "ברוגז" אבל היא הבינה שאני מתרחקת ונתנה לזה לקרות. אני מעריכה את זה האמת, לא כי לא רציתי לומר לה בפנים שהיא גומרת לי את החשק לשמוע אותה אומרת אפילו "היי" בטלפון אלא כי זה מהלך טבעי בין אנשים. יש לפעמים רגעים בחיים שמי שסובב אותנו כבר לא מתאים לנו או לא מסתדר לנו עם מה שעובר עלינו ובאותה מידה זה יכול להשתנות - לכן אני ממליצה לך לא להכניס את עצמך לשאלות נוקבות לגבי פחדים מאינטימיות רק כי הבנת שהיא לא כ"כ מישהי שאת רוצה לידך כרגע. אלא אם את מרגישה שזו כן בעיה באינטימיות ושחוזרת על עצמה או אז דברי עם עצמך כמו שמג'נטה הציעה.

 

[aviavram]

לגמרי לבד זה לא חופשי זה בודד

אי אפשר לדעת החשוב מבחן התוצאה והיא ברורה פסיכולוג היה בונה על זה תילי תילים של למה ומה הוריך עשו לך בילדות אני חושב שאת צריכה להבין שזה המצב ולהחליט מה את רוצה השאר פשוט הפסיקי ליגע מוחך החמוד בדברים שלטעמי שטויות ערבי . ? מה הקטע ? סמכי עלי יהיה בסדר אם רק תרצי

 

[Bוסקסית]

מותר לי להגיד לך משהו?

שמתי לב שקראתי את השרשורים כאן באחד מהם עשית ממש הצפה בתגובות שלך.ושמתי לב שכמעט בכל תגובה שלך יש איזה מידע אישי שאתה מעביר לכל מי שקורא בפורום על מי שאתה מגיב לו.ושמתי לב שמדובר בנשים.אתה בכלל שואל אם הם רוצות שאתה תגיב להם תוך כדי רמז ברור ומתחנף כאילו שיש או היה להם דיבור איתך.תראה אם לא היית מגזים לא הייתי חוצפנית מספיק כדי לזרוק לך את התגובה הזאת בפרצוף.מעניין אותי לכמה נשים בתפוז אתה עושה את הקטע הזה.

 

[cheshire9]

המצחיק

שאני דווקא גיליתי רק לאחרונה שבעצם לא רע לי לבד..... ואפילו טוב לי עם עצמי. פעם אם הייתי רואה שקיעה יפה הייתי אומר : זה נהדר - חבל שאין פה מישהי שאפשר לחלוק איתה את הרגע. עכשיו אני פשוט נהנה. ואולי זו תחילתה של הדרך הנכונה - ליצור פעם זוגיות אמיתית - שמושתתת על רצון והנאה ולא על סיפוק צורך....... ומה אתכם (מפנה שאלה) : מסוגלים ויודעים להנות גם לבד ? או חייבים מישהו על ידכם ? ומה זה אומר על מה שאתם מחפשים בזוגיות ?

 

[באז באז]

זה האופציות?

או להיות מסוגל להיות לבד או חייב להיות בזוגיות? מה עם מסוגל ויודע להנות לבד אבל מעדיף להיות בזוגיות? לא קיים? זה שאתה חושב על זה שהיה נחמד אם היתה לידך מישהי בשקיעה או לא, לא משנה את העובדה שזה היה יותר נחמד. זה בסה"כ אומר אם כן או לא חשבת על זה. אלא אם כן תגיד שאתה כבר מעדיף לראות את השקיעה לבד, זה סיפור אחר.

 

[טיפטיפונת 25]

נכון...

ועוד אופציה, חוץ מ-להנות או לבד או בזוגיות יש גם את האופציה של להנות בחברת אדם אחר- משפחה, ידיד, חברה טובה. אני אישית לא מהמתבודדים וכשאני חווה משהו כמו נוף יפה או סרט טוב בקולנוע או מוזיקה או ים, אני מעדיפה לחלוק את זה עם בן אדם נוסף. לאו דוקא חבר במשמעות הרומנטית. סתם דוגמא להמחשה, נניח שעכשיו כבשתי איזה הר בנפאל, עם מי אני אחלוק את החוויה הזאת אם לא תהיה אף נפש חיה בסביבה? כלומר, אני עדיין אהנה מהנוף והכל, אבל עצם זה שיש לידך עוד מישהו מעשיר את העסק לדעתי. מצד שני, לא לכל דבר צריך מישהו. ולפעמים דוקא כן מתחשק הספייס הזה במקרים מסוימים. קיצור, גלשתי קצת.

 

[Barvazoom]

בדיוק..

אני טיילתי לבד ואהבתי את זה, כשרציתי שיהיו סביבי אנשים לחלוק את זה אז מצאתי אותם והיה לי טוב עם זה. אותו טיול עם בן זוג וודאי היה נראה אחרת. לענות לאישון - אני בעד זוגיות ואהבה אבל כיף לי לבד. מאחלת שתהיה לי זוגיות שתתן לי גם את הספייס כמו שטיפטיפונת אמרה וגם כתף שצריך.

 

[smartblonda]

אני איתך בגישה

יכולה להיות לבד אבל מעדיפה להיות בקשר עם חבר ולחוות את כל החוויות ביחד,כי כך העוצמות הרבה יותר גדולות והמשמעות עמוקה יותר.

 

[באז באז]

אני לא יודע עם החוויות שלי עמוקות יותר

אבל אני חושב שזוגיות זה יותר משלם. זה מעולה להיות שלם עם עצמך, אבל לדעתי אפשר גם יותר.

 

[smartblonda]

מסכימה איתך

תמיד אפשר יותר....

 

[cheshire9]

אולי לא הסברתי את עצמי ......

עד לא מזמן פשוט לא הייתי מסוגל בכלל להנות הנאה אמיתית ומושלמת - בלי לשתף מישהי - בת זוג (לא מדבר על חברים מכרים וכו'). ואם לא היה מישהי לשתף איתה הרגשתי שהנאתי לא מושלמת. עד כדי כך. רק ממש לאחרונה הגעתי למצב שאני מסוגל באמת להנות בלי הסוסים ובלי ספקות ובלי מעצורים - ולבד ..... בת זוג יכולה להוסיף לחוויה - אבל לא להיות תנאי הכרחי לה.

 

[Bוסקסית]

את יודעת?!חברות לפעמים רואות דברים שאנחנו

לא רוצות לשים לב אליו.ולא תמיד הם רוצות להיות הדומיננטיות הם פשוט רוצות שנשים לב כדי שלא נפגע.לי כאב שראיתי את החברה שלי עושה הרבה דברים שדפקו אותה בחיים וכל הזמן היא הייתה באה לבכות לי בכי תמרורים וישבה בדכאונות וזה כאב לי.ואפילו שאנחנו רבות אנחנו תמיד נרגעות איזה יום שוכחות ואז בחזרה אוהבות.ככה זה חברות.

 

[belli80]

גם סיפור וגם אמירה

אמנם לא בת זוג, אבל ממש לא רחוק מזה- היתה לי חברה לאורך כל גיל ההתבגרות, חברות שהתחילה בגיל ארבע. הקשר ביננו היה עם חלוקה ברורה - היא היפה, החכמה, המוכשרת, המוסיקלית. אני- הייתי הנחמדה, שיש לה את כל החברים. היינו שנים ביחד, לאורך כל המשברים הגדולים והשמחות הגדולות. הייתי מוכנה לעשות בשבילה דברים שאת פשוט לא תאמיני. וויתורים מכאן ועד להודעה חדשה. השיא היה שהחבר שלי דאז (דבר קשה להחזיק, כשכל כולך נתונה במערכת יחסים תובענית (וטובענית) אחרת), רצה לפגוע בי- אז הוא התחיל איתה. הייתי שבורה לגמרי, ולא ידעתי מה לעשות. היא מבחינתה, קיבלה אותו בזרועות פתוחות... הסוף היה שגם על החבר ויתרתי, ואמרתי לה שאם זה מה שהיא רוצה, ואם היא תמצא את האושר שלה איתו- אני מוכנה לזוז מדרכה. היא קפצה על זה בשתי ידיים. ואז הבנתי. זו לא היתה חברות. זה היה קשר של ניצול חד צדדי לחלוטין. המשברים שעברנו לא היו אף פעם שלי, אלא שלה. השמחות- אותו כנ"ל. אני מעולם לא הייתי גורם משפיע. ואז- חטפתי התמוטטות עצבים ממשית למדיי, והקשר אט אט התרופף. היום- 11 שנים אחרי - אין לי מושג מה קורה איתה. היום - אני מודה לאלוהים על שני דברים: א. שהיה לי את הקשר הזה- כי היום אני יודעת מה אני לא מסוגלת לקבל. ב. שזה נגמר והשאיר אותי הרבה יותר חזקה, הרבה יותר מגובשת עם עצמי. וכן, צריך לדעת להיות לבד. זה משהו שלומדים וטבעי לגמרי לפחד ממנו, כמו מכל שינוי בחיים. לילה טוב

 

[ufffnick]

בקצרה

כשיש בחילה, כשזה לוחץ לצאת החוצה, כשהתחושה של חוסר אונים מפני הקאה מתקרבת - משתלטת, מומלץ פשוט להקיא. אחרי זה מרגישים הרבה יותר טוב, הקלה. נושמים עמוק, שוטפים פנים ומתרגעים. אח"כ, אחרי התאוששות מגלים שיש מקום למשהו אחר, בריא יותר. כזה שהגוף (והנפש) לא ידחו בגועל. לילה טוב.

 

[smartblonda]

על כל קשר צריך "לעבוד" בכדי לרענן אותו

ולא לתת לשיגרה ולהרגל, לנגוס בקשר. בורחתץ מאינטימיות ,זה את אמורה לדעת עפ"י ההתנהגות שלך במהלך הקשרים שהיו במהלך השנים. בכמה משפטים שכתבת אף אחד לא יכול לאבחן אותך.