איך יודעים שמשהו לא בסדר?
בחוץ רוב האנשים חושבים שאנחנו סוטים, פתולוגיים, עם הפרעות נפשיות חמורות. בפנים, בפורומים ובפגישות, אנחנו נוטים לאמץ יחס הפוך. אולי כמו ההומואים ה "גאים"- כי אם לא הייתה בושה בחוץ, לא היה צורך בגאווה בפנים. אני לא חושבת שיש בעצם הצורך להיות שולט ונשלט משהו פתולוגי. הבעייתיות היא שלפעמים ה"בריא" מתערבב עם ה "לא בריא". מרוב רצון לפרגן ולתת יחס קצת שונה ממה שהתרגלנו אליו בחוץ, אנחנו נעשים עיוורים. איך יודעים להפריד בין ה "בריא" ל "חולה" באדם? ומי אנחנו בכלל שנחליט? דיון ישן, שכנראה לעולם לא יגיע אל סופו, אבל אני מוטרדת. לפעמים- אותן תופעות באות ממניעים שונים. אותה התנהגות יכולה לבוא ממקום טוב וממקום "רע". מבלבל, ומסוכן...
בחוץ רוב האנשים חושבים שאנחנו סוטים, פתולוגיים, עם הפרעות נפשיות חמורות. בפנים, בפורומים ובפגישות, אנחנו נוטים לאמץ יחס הפוך. אולי כמו ההומואים ה "גאים"- כי אם לא הייתה בושה בחוץ, לא היה צורך בגאווה בפנים. אני לא חושבת שיש בעצם הצורך להיות שולט ונשלט משהו פתולוגי. הבעייתיות היא שלפעמים ה"בריא" מתערבב עם ה "לא בריא". מרוב רצון לפרגן ולתת יחס קצת שונה ממה שהתרגלנו אליו בחוץ, אנחנו נעשים עיוורים. איך יודעים להפריד בין ה "בריא" ל "חולה" באדם? ומי אנחנו בכלל שנחליט? דיון ישן, שכנראה לעולם לא יגיע אל סופו, אבל אני מוטרדת. לפעמים- אותן תופעות באות ממניעים שונים. אותה התנהגות יכולה לבוא ממקום טוב וממקום "רע". מבלבל, ומסוכן...