איך יוצאים מהבית אחרי הפסקת הריון מאוחרת?

[addr]

איך יוצאים מהבית אחרי הפסקת הריון מאוחרת?

אתמול יצאתי פעם ראשונה בתוך איזור מגוריי הקטן (יישוב קטן) לאחר הגרידה המאוחרת שעברתי. כולם כבר יודעים שהייתי בהריון כי הייתי בשבוע 20 עם בטן גדולה. מאוד חששתי לשמוע הערות מאנשים שלא יודעים מה עברתי.
ואכן כך היה- מישהו שלא ממש מקורב אלי שאל איפה התינוק הקטן.. חשב שילדתי.
עניתי בקול רועד שאין תינוק, עברתי הפלה וברחתי משם. כמובן שהתפרקתי בבית לאחר מכן. אני מניחה שמצפות לי עוד לא מעט התמודדויות כאלו
איך מצליחים לעמוד בזה? מה אומרים? איך מצליחים לא להתפרק בבכי מול אנשים?

 

[Eco12li]

משתתפת בצערך על האובדן.. מבינה לגמרי

אם קשה לך אל תצאי..
זה בדיוק מה שאני עשיתי בהתחלה. נשארתי בבית.
בהמשך כשכבר יצאתי זה היה למטרה מוגדרת כמו סופר או איסוף מהגן, תחום בזמן.. ועם משקפי שמש.. להסתרת העיניים, הרגשות..
בנוסף, ניסחתי לי משפט תשובה למקרה ומישהו יישאל. עשיתי עליו חזרות כדי להצליח עם נשימה עמוקה לענות בלי להתפרק.
האמת שגיליתי שרוב האנשים לא שואלים..

עברתי לידה שקטה בשבוע 24 לפני חודש וחצי..
תהיי חזקה..

 

[addr]

זה בדיוק מה שעשיתי יצאתי למטרה מוגדרת..לקחת ילד לחוג

זה בלתי נמנע כשיש ילדים בבית.. ושבוע הבא כבר מתכננת לחזור לעבודה.
יודעת שזה מחסום שחייבים לעבור כי זה יגיע מתי שהוא, אבל באמת מרגישה שאין לי את הכוחות עדיין לעמוד בזה
כמה עצוב בשביל כולנו.. נראה שזה פצע שורף שלא יחלים

 

[מרעישה בשקט]

מסכימה עם העצה של להתכונן ולשנן

זה לא פותר את הבעיה ולא מעלים אותה, אבל כן הופך את ההתמודדות בזמן אמת לקצת פחות מורכבת.

מתייחסת גם לשורה האחרונה שלך לגבי הפצע השורף.
את ההפלה האחרונה עברתי לפני 3.5 חודשים ואני מרשה לעצמי לומר ממרום 7 שנות אובדן שבהן עברתי 7 הפלות - 4 הפסקות דופק בשבועות 7-10, 2 הפסקות הריון בשבוע 13 ולידה שקטה יזומה בשבוע 21: הפצע לא נעלם אף פעם, אבל הוא כן מגליד ולא שורף כמו בהתחלה.
הכאב משתנה לאורך השנים, מקבל צורה שונה ואופי שונה.

אז בינתיים לתרגל בראש ואולי גם בקול רם בבוקר בשעות שבהן את לבד.
לתרגל את המילים שמרגישות לך הכי נוחות ונכונות.

 

[אובדתעצות1]

קשה מאוד

מבינה כל כך את הכאב האדיר שלך.
יש אולי אפשרות לבקש מחברות בישוב להפיץ את הבשורה? ואז נקווה שאנשים יבינו לסתום ולא לשאול שאלות...

לאט לאט מצליחים לעמוד בזה ולא להתפרק בבכי. מנסיון. בהתחלה הכל ממש נכנס מתחת לעור, וכל כולך מוצפת בתחושת האובדן הקושי. לאט לאט זה מקבל מימד אחר. אבל בשבילי לפחות זה כן משהו שנשאר נקודה כואבת בהחלט. אולי קשור אצלי לזה שלא זכיתי ליידים מלאות.
אולי אם זוכים לידיים מלאות אפשר ממש להתרפא אפילו ולהמשיך הלאה.

מאחלת לך שהסערה תחלוף ותרגישי יותר מחוזקת ואסופה.

חיבוק. אנחנו פה איתך.

 

[addr]

תודה אובדת עצות

זה היה הדבר הראשון שביקשתי מחברה..שתספר למי שהיא יכולה, כדי שלא אצטרך להתמודד עם המבטים המרחמים, השאלות והתשובות הקשות. ובכל זאת..יש חוגים, יש גנים. ואתמול זה תפס אותי בדרך הכי אכזרית וישירה שיכולה להיות ובפעם הראשונה שהעזתי לצאת
אני יודעת שהזמן מקהה את הכאב אבל גם אצלי ככל הנראה כבר לא יהיה פרי בטן חדש. עברנו כל כך הרבה בתחום של פוריות, שנים של הזרקות, שאיבות, ותקוות. חיכינו כל כך הרבה וכשזה הגיע כבר היה צריך להפסיק אותו.
עבר כבר שבוע וחצי מאז הגרידה שהתכוננו אליה כמעט חודש (בגלל החגים)
והנפש והגוף ממאנים להאמין שאני כבר לא בהריון.
אתן בטח כבר מכירות את המשפטים שחוזרים מאחת לאחת, אבל החלומות שמתנפצים, הזכרון הצורב מהזמן שעוד הייתי בהריון ולא ידעתי שישנה בעיה. הילדים שחיכו כל כך והאכזבה המרה.
כואב כואב.

 

[אובדתעצות1]

המשפטים חוזרים כי זאת האמת.... זה כואב, צורב ולא נתפס

אבל הזכרון לאט לאט מתעמעם ולא צף ועולה כל הזמן. הילדים הם סתגלתנים ולמרות האכזבה הנוראה הם ימשיכו הלאה לשגרת חייהם.

מצטערת מאוד מאוד לשמוע שעברת כל כך הרבה ויצאת בידיים ריקות.
מורכב מאוד להשלים עם זה שלא יהיו מספר הילדים שחלמנו ורצינו ובמיוחד לסיים עם חלום שבור.
הלוואי שבכל זאת יהיה לך, הלוואי.

מאחלת לך שזיכרונות מתוקים מהילדים שכן זכית לחבוק ימלאו את המקום של הזכרונות הצורבים ושהשמחה תחזור לשכון בליבך במהרה.

 

[שירהד1]

אכן מאוד מאוד קשה. ליבי איתך

קשה לצאת גם בישוב גדול וגם בישוב קטן.
קשה לצאת גם אם כולם כבר יודעים על האובדן, וגם אם אף אחד לא יודע, אבל את בעצמך יודעת וחווה את הכאב האיום.
נתנו לך פה עצות נבונות ורגישות, ואני מצטרפת לכל מה שכתבו.

אין מנוס. חייבים להתמודד וחייבים לצאת מהבית- לצרכים כאלו ואחרים. אפשר לצמצם את מספר היציאות מהבית, אבל אי אפשר ומאוד לא רצוי לא לצאת בכלל ורק להסתגר.

ואגב- גם אם מתפרקים בבכי מול אנשים- בעיניי אין בכך שום חולשה ושום בושה.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028