איך יוצאים מזה?
אני קוראת סמויה בפורום הזה, והחלטתי לשתף. אל מקום העבודה שלי מגיע בחור. אחרי תקופה ארוכה של הכרות שטחית (שלום, שלום, ורק בגלל שאני עובדת שם) ביקשתי ממנו עזרה במשהו שקשור למקצוע שלו. מאז שביקשתי ממנו את העזרה התפתחו בינינו "יחסים" של חתול ועכבר. הוא יורד עלי, אני יורדת עליו בחזרה, הוא מציק לי ואני מחזירה לו הוא מאשים אותי בכל דבר שאפשר ואני זורקת לו את האמת בפנים. הכל ברוח טובה ובסבבה. בין לבין הוא זורק לי מחמאות וכל מיני משפטים שאפשר לחשוב שיש מאחוריהם משהו, הוא מחפש הזדמנויות למגע איתי (בגבול הטעם הטוב) וכשאני שואלת אותו למה הוא מתנהג אלי לא יפה, אז הוא אומר לי שזה הכל מאהבה ושהוא אוהב אותי. עבור המתבונן מהצד זה נראה כאילו הבחור מעוניין בי עד מעל הראש. אני בתוכי יודעת שזה לא נכון, אבל אני נהנית מתשומת הלב, אז מה איכפת לי. תשאלו למה אני יודעת שזה לא נכון...
או
כי הבנאדם לא רציני. הוא לא אמין ונראה לי שהוא די אגוצנטרי. אני מכירה אותו רק ממקום העבודה, אין לי שום קשר איתו מעבר לפעמיים שלוש בשבוע שהוא מגיע לשעתיים בערך. אבל ממה שהספקתי להבין הוא אחד כזה שאי אפשר לסמוך עליו והמילה שלו לא שווה הרבה. פעם, כשאמרתי לו את זה (במילים אחרות) הוא אמר שיש דברים פחות חשובים שהוא באמת לא משקיע בהם, אבל בדברים החשובים הוא רציני ביותר. והיה נדמה לי שהוא מנסה לשדר לי מסר כלשהו, אבל עזבתי את זה ככה. אם הוא היה רציני לגביי הוא כבר היה עושה או אומר משהו עם כוונה. לפני כמה זמן, בתוקף עבודתי, שוחחתי עם בחור אחד. אז האדון ניגש אלינו ושאל את הבחור: "אתה מתחיל איתה?" ואז היו כמה חילופי דברים ובסופם הוא אמר לבחור "שאני לא אתפוס אתכם מדברים שוב". חשוב לציין שהכל ברוח צחוק וזה ברור לכל הצדדים. אחרי כמה זמן הוא עשה את אותו עניין עם בחור אחר ועכשיו כל פעם שהוא נפגש עם אחד הבחורים האלה הם מחליפים ביניהם עקיצות ומתגרים אחד בשני (זה בא לדבר איתי בכוונה וההוא מאיים עליו וכו'). עם הזמן העימותים בין הבחורים הולכים ועולים מדרגה. עכשיו הגענו לשלב שהם ממציאים דייטים אחד לשני. בחור אחד צועק לי (בכוונה שההוא ישמע) "אז אני אתקשר בערב ונצא" (כשאין בכלל תיכנון כזה, אין לאף אחד את הטלפון שלי...) אז האדון עונה לו "איך בדיוק? אני לוקח אותה לארוחת ערב". האמת, שכל הקטעים האלה די מצחיקים. למרות שזה עניין לכאורה בין שני בחורים הם מנהלים אותו בקולי קולות שכל הנוכחים ישמעו. וכולם באמת נקרעים מצחוק, גם אני. כולם יודעים שהכל בצחוק. ואני שמחה לראות שכולם מבסוטים ושהם נהנים ממשחקי הכוח כמו שני (שלושה) טווסים. אבל ככל שהמשחק הזה נמשך, זה רק מוכיח לי שוב ושוב שאף אחד, אף פעם לא לוקח אותי ברצינות. אני בשבילם כלי משחק ולא יותר. הייתי רוצה שפעם אחת מישהו יעמוד מאחורי הדברים שהוא אומר לי ולא רק יזרוק אותם לאויר למטרות שעשוע. הסיפור הזה שהבאתי פה הוא רק דוגמה אחת. אני מוקפת באנשים שאומרים לי דברים שאין להם בסיס והם נאמרים ללא כוונה. אני לא מבקשת עיצות, רק רציתי לשתף. אבל אם יש תגובות, אשמח לקבל.
אני קוראת סמויה בפורום הזה, והחלטתי לשתף. אל מקום העבודה שלי מגיע בחור. אחרי תקופה ארוכה של הכרות שטחית (שלום, שלום, ורק בגלל שאני עובדת שם) ביקשתי ממנו עזרה במשהו שקשור למקצוע שלו. מאז שביקשתי ממנו את העזרה התפתחו בינינו "יחסים" של חתול ועכבר. הוא יורד עלי, אני יורדת עליו בחזרה, הוא מציק לי ואני מחזירה לו הוא מאשים אותי בכל דבר שאפשר ואני זורקת לו את האמת בפנים. הכל ברוח טובה ובסבבה. בין לבין הוא זורק לי מחמאות וכל מיני משפטים שאפשר לחשוב שיש מאחוריהם משהו, הוא מחפש הזדמנויות למגע איתי (בגבול הטעם הטוב) וכשאני שואלת אותו למה הוא מתנהג אלי לא יפה, אז הוא אומר לי שזה הכל מאהבה ושהוא אוהב אותי. עבור המתבונן מהצד זה נראה כאילו הבחור מעוניין בי עד מעל הראש. אני בתוכי יודעת שזה לא נכון, אבל אני נהנית מתשומת הלב, אז מה איכפת לי. תשאלו למה אני יודעת שזה לא נכון...