איך כותבים נכון סיפרייה?

[מיריגוי]

איך כותבים נכון סיפרייה?

אנא עזרו לי לישב מחלוקת: איך כותבים נכון את המילה סיפרייה? ספרייה? ספריה? אודה על הסבר מתאים

 

[שקט מאוד]

הנכון: ספרייה (הסבר בפנים)

היו"ד הראשון נובע מתנועת ה-i של האות רי"ש, שכן על פי כללי הכתיב חסר הניקוד מסמנים ביו"ד כל תנועת i שאין אחריה שווא נח. היו"ד השני מקורו בהברה יה שבסוף המילה. יש מילים רבות הנוהגות על פי כלל זה ובהן: שתייה, שמשייה, כנסייה ועוד ועוד. באמצעות כלל זה קל להבדיל למשל בין ראיה (ראָיָה) לראייה (ראִיָּה).

 

[הכימאית]

../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif

 

[shlomitss]

הכפלת היו"ד בכתיב

המלא נובעת מן הדגש באות זו, לא? זו הסיבה לכתיב ספרייה, ראייה וכיו"ב בניגוד לראיה, בדיה וכו'.

 

[or99]

עפ"י הכללים של האקדמיה...

הסיבה היא החיריק. יכול להיות שהסיבה האמיתית היא הדגש, אלא שהכללים לא באים לתת סיבה, והכלל עם החיריק גם הוא מתאים למקרה.

 

[שקט מאוד]

הכפלת היו"ד בכתיב חסר הניקוד

אינה קשורה רק לקיומו או אי קיומו של דגש. אתייחס בהסבר לשני מקרים: המקרה הראשון סימון תנועת i ביו"ד. זה המקרה שדנו בו כאן (ספרייה). בדוגמה זו אכן יש דגש אחרי החיריק ולכאורה אפשר לומר שיש קשר בין הדגש לבין הוספת היו"ד, אבל יש מקרים שקיים חיריק ואחריו דגש ושבהם לא מוסיפים יו"ד לציון תנועת i. לדוגמה: לבי (ולא ליבי), צדי (ולא צידי), מגנים (ולא מגינים) וכך גם בכל שאר המילים שתנועת ה-i לא קיימת בצורתן הבסיסית (בדוגמאות שנתתי צורות הבסיס הן לב, צד, מגן בהתאמה). המקרה השני הכפלת יו"ד המציינת עיצור. כאן הכלל הוא זה: בראש מילה לא מכפילים את היו"ד (ילד, ילקוט וכו') גם אם לפני המילה מופיעות אותיות מש"ה וכל"ב הילד, בילקוט וכו'). לעומת זאת, באמצע המילה או בסופה מכפילים את העיצור y. לדוגמה: עניין, הייתה (אף על פי שלרבים זה צורם), חייט, חצייה (החצי שלה), בגדייך, ברכיים, ילדיי (הילדים שלי לעומת ילדי הילד שלי), עליי, אליי ועוד. ובשולי העניין הזה: הידעתם שאת המילה די צריך לכתוב דיי (על פי הכלל הנ"ל). אבל אפשר להירגע. מותר לכתוב גם די ואפילו דאי (מכירים את המילה כדאי?).

 

[shlomitss]

שקט, אלה הכללים הטכניים שמובאים

כמעט כלשונם גם באתר של האקדמיה ללשון. אבל, מאחורי הדברים עומדים חוקים לשוניים, שאינם מוצאים שם ביטוי, אולי מקוצר היריעה ואולי מתוך נטייה לא לפרט באתר. על כל פנים, אחד הכללים היסודיים בכתיב המלא הוא מתן ביטוי לדגשים המצויים בכתיב החסר (המנוקד). הדגשים אמורים להופיע בכתיב המלא בצורת יו"ד. הדוגמאות שהצגת: לבי, מגנים ודומיהם הם יוצאי דופן והם נעוצים בצורת היחיד: לב, מגן. דין הדגשים חל גם במלה חייט. הכפלת היו"ד במילים האחרות שהצגת היא בעיקר לצורך בידול (ילדיי, אליי וכו'). קיצורו של דבר, לכל כלל טכני קיים כלל מהותי. חייבת לומר, שאלמלא הכרתי את כללי הכתיב החסר והמלא, הייתי מתקשה להבין את ההסברים שניתנים באתר של האקדמיה. שלומית