איך לא מוותרים לחברת הביטוח |זהירות
שלום לכולם! (פורסם במקור בפורום אופנועים, אך רלוונטי מאד גם כאן) להלן סיפור קצר על איך לא מרימים ידיים ולא נדפקים לגמרי, לכל המעוניין. הפרטים הספציפיים יוותרו עלומים, אך אינם רלוונטיים גם כך. חשתי צורך עז להעלות על הכתב את הסיפור הזה כדי שתוכלו ללמוד, יקיריי, מרעיי וחבריי האופנוענים איך לא לחטוף זבנג טוטאלי מחברת הביטוח שלכם, אפילו אם אתם עצמכם סובלים מטמטום: לפני כשנה נגנב קטנועי היקר (שהיה בן 5 חודשים בלבד), עת שחנה בחניון ביתי. הקטנוע היה מבוטח בביטוח מקיף. בעת שנגנב היה הקטנוע קשור מהגלגל הקדמי לבסיסו (אך לא היה קשור לעמוד או כיו"ב). אינפורמציה זו עשתה דרכה לחברת הביטוח עם היוודע דבר הגניבה, זו כדי לתת תיאור מלא של האירועים שהובילו לגניבה האיומה (סוף מעשה במחשבה תחילה, מיותר להעיד על עצמי כי אני בחור הגון עד כדי קהות-חושים). כמובן שהפקידה שמחה מאד לשמוע את תיאור אירוע הגניבה, בעוד אני מפיל עצמי כשאני מעיד כי האופנוע לא עמד בתנאי המיגון שיאפשרו לי לקבל החזר כלשהו אי-פעם ביובל- שניים הקרובים. נכון, העדות כבר ניתנה, הדברים נאמרו (והוקלטו מן הסתם), ולכאורה אכלתי אותה. למעשה, לאחר התכתבויות לא-מעטות עם חברת הביטוח בעניין, נודע לי כי אין בכוונתם להוציא ולו שקל אחד יחיד ובודד כדי לכסות את המינוס שהלך וטפח בחשבון הבנק הרעוע שלי. בנוסף, הם העירו כי הייתי צריך לקשור את הקטנוע לחפץ המקובע בקרקע (סעיף מוכר, אה?) על מנת שהפוליסה תיכנס לתוקף עם הגשת התביעה הביטוחית ולשם פיצוי כאמור בפוליסה. ולענייננו: ברגע שידידכם הנאמן התעשט והבין שלא יצא מי-יודע-מה אינטלגנט מהסיפור, החל בהשחזת יכולות האילתור המופלאות שלו, שכן אלו כידוע תופסות תאוצה תחת מצוקת אמת בלבד. לפתע התחוור לי שאני הולך לאכול אותה בגדול. ישבתי וחשבתי מה לעזאזל ניתן לעשות כדי לשפר את המצב המתסכל (ויש לומר ההזוי), ולפתע עלה בי הרעיון. אקדים ואומר כי אין לי רקע במשפטים, פן תטעו ותחשבו אחרת. לאחר עיון בספריית האוניברסיטה בחוקים מחוקים שונים, מצאתי להפתעתי הרבה סעיף קטן בודד וערירי שהחל לטפח בי אופטימיות זהירה בנוגע לעניין כולו. מבלי להכנס לפרטים משפטיים שיגרמו סבל רב לקורא היקר, אפנה אתכם לפקודת התעבורה, סעיפים 151(א) 152 (א), ולהלן לשון החוק: 151א: לא יעשה אדם ללא סמכות על פי דין ולא ירשה לאחר לעשות מעשה שיש בו כדי לצמצם, לסכן או למנוע את השימוש הכללי בדרך, להקטין את מהירות הנסיעה המותרת בה ולהפריע את התנועה החופשית. 152א: לא יניח אדם על פני הדרך... כל דבר העלול לסכן, להפריע או להטריד את עוברי הדרך או את כלי רכבם, או לפגוע בהם באופן אחר; ואם עשה כן, או אם דבר כאמור שבהחזקתו או שהונח בשבילו על פני הדרך נמצא על פני הדרך, יסלק אותו מיד מעל פני הדרך. בירור קצר העלה כי "דרך" על פי חוק, מתייחס גם למדרכה. כאן הגיעה ההארה: היכן בדיוק, מסכנים שכמונו, יכולים אנו לחנות את דו"גינו בשמחה ובששון –ועוד למגנו ולקושרו ל-"חפצים העגונים בקרקע" (משמע עמודים ומעקות למניהם) אם לא על גבי המדרכה? מה גם שכל הקמת עמוד או מעקה לצורך עיגון האופנוע דורש אישור של האוטריטה המקומית (להלן העירייה/מועצה)? בנוסף, באותה עת החלה עיריית תל-אביב לחלק דוחות חנייה לאופנועים שחנו על מדרכות. בקיצר, הבנתי שיתכן ויש כאן "בשר", וכמו שאומרים ביידיש – Over Technicality. הוגש כתב תביעה, הוגש כתב הגנה וכו' וכו'. בקיצר – אתמול בשעת בוקר צוהלת התקיים דיון משפטי בבית הדין לתביעות קטנות בסוגייה (לאחר חצי שנה מורטת עצבים). כבוד השופטת הביטה במסמכים הרלוונטיים ולחצה (שלא במפתיע) על הנתבעת (להלן: חברת הביטוח) להגיע לפשרה. ואולם, הפשרה ניתנה והוסכמה על ערך של 40% מערך התביעה כולה. בקיצור, מה אומר לכם חברים- גדול ממש לא יצאתי מהסיפור הזה, אבל גם לא שקרן ודפוק לגמרי. אמנם לא הבסתי את חברת הביטוח בבית המשפט, שכן לא ניתן גזר דין חד-משמעי בנוגע לסוגייה, אך לפחות לא הפסדתי את מלוא ערך הקטנוע החמודי שלי שעושה ספרינטים והרמת גלגלים ברחובותיה המזוהמים של אחת מהערים הפלסטיניות על ידי נער שמתקשה לשמר את ההודנא ברגעים אלו ממש. מסקנותיי מהאירוע המצער (גם כאלו שלא באו לידי ביטוי בסיפור המאלף, אך רלוונטיות וכולן מניסיון אישי), כפי שהתברר לי ע"י משפטנים לאחר האירוע: מה לעשות ולא לעשות כשגונבים לך את האופנוע (וכשאתה מבוטח בביטוח מקיף)? 1. להתיישב על המדרכה ולבכות. אחרי שהדמעות חנקו את הגרון ושטפו את טמטום-החושים, לחשוב בהגיון (אאלץ להשתמש ברמזים בלבד שלא להדיח, חס ושלום, לדבר עבירה). 2.ללכת למשטרה ולהגיש תלונה בדבר הגניבה. 3.לפני שמתקשרים לדווח לחברת הביטוח, חשוב לוודא מהם תנאי הפוליסה (שוב, ללא הדחה לדבר עבירה), ולבדוק האם עמדת בהם או שמא לא! 4.להתקשר לחברת הביטוח. לחמודה שיושבת מן העבר השני של הקו ורוקמת מזימות שטניות בנוגע לאיך לדפוק אותך, במובן הלא-טוב של הביטוי, לא לתת ש-ו-ם אינפורמציה מעבר לדיווח! עו"ד הדגיש בפני כי אין חובה לתת שום פרטים בדבר האירוע, פרט לעצם התרחשותו! פרטים נוספים – שחברת הביטוח תדלה בעצמה! אינך חייב אפילו לציין אם האופנוע היה קשור, מקובע או כל פרט אחר! יש להעביר לחברת הביטוח את דו"ח המשטרה בנוגע לגניבה! 5.במידה ונשלח אליך חוקר ביטוח, אין חובה משפטית לשתף עמו פעולה, שכן הוא לא אוטוריטה משפטית! הוא יכול לבוא לביתך, לשאול שאלות, אתה יכול להחליט על מה אתה רוצה או לא רוצה לענות. חשוב מכל! חוקרי ביטוח מנסים לקחת ממך את הפוליסה וחפצים נוספים הקשורים לאופנוע שנשארו בחזקתך (מפתחות למשל) – לא לתת!! אינך חייב לחוקר כלום מעבר למספר תשובות לאקוניות (רצוי גם לא להגיש לו כוס מים כדי שיתייבש למוות). החוקר בא לדפוק אותך, ואל תשגה באשליות! הוא לא עוזר לך בכלום! החוקר יבקש ממך להראות לו את זירת האירוע ויצלם בה תמונות. 6.חשוב ביותר! כל שיחה שלך עם חברת הביטוח עלולה להיותמוקלטת. אם ניתן, הקלט גם אתה את השיחות עמם (אף אחד לא מושלם). ושוב – ספק כמה שפחות אינפורמציה. 7.דין ודברים עם חברת הביטוח רצוי מאד לנהל בתכתובות דואר-רשום (ולא פחות חשוב – לשמור את נסח המכתבים ואת קבלות הדואר הרשום). יש לשמור גם על מכתבים מטעם חברת הביטוח, לא משנה מה תוכנם! חשוב לזכור כי גם שם לא כולם גאונים, והם עלולים ליפול בפח (אם כי זה נדיר)! 8.וכרגיל – לא לחתום על כלום (!!!) לפני שבדקת היטב על מה מבקשים ממך לחתום! שים לב שחברות הביטוח נוטות לנסות ולהחתים אותך על תצהירים בשבועה למיניהם (שיש להם השלכות משפטיות מרחיקות לכת). בקיצר לא לחתום על כלום עד שלא קיבלת את המגיע לך לפי תנאי הפוליסה. זהו, ביי.
שלום לכולם! (פורסם במקור בפורום אופנועים, אך רלוונטי מאד גם כאן) להלן סיפור קצר על איך לא מרימים ידיים ולא נדפקים לגמרי, לכל המעוניין. הפרטים הספציפיים יוותרו עלומים, אך אינם רלוונטיים גם כך. חשתי צורך עז להעלות על הכתב את הסיפור הזה כדי שתוכלו ללמוד, יקיריי, מרעיי וחבריי האופנוענים איך לא לחטוף זבנג טוטאלי מחברת הביטוח שלכם, אפילו אם אתם עצמכם סובלים מטמטום: לפני כשנה נגנב קטנועי היקר (שהיה בן 5 חודשים בלבד), עת שחנה בחניון ביתי. הקטנוע היה מבוטח בביטוח מקיף. בעת שנגנב היה הקטנוע קשור מהגלגל הקדמי לבסיסו (אך לא היה קשור לעמוד או כיו"ב). אינפורמציה זו עשתה דרכה לחברת הביטוח עם היוודע דבר הגניבה, זו כדי לתת תיאור מלא של האירועים שהובילו לגניבה האיומה (סוף מעשה במחשבה תחילה, מיותר להעיד על עצמי כי אני בחור הגון עד כדי קהות-חושים). כמובן שהפקידה שמחה מאד לשמוע את תיאור אירוע הגניבה, בעוד אני מפיל עצמי כשאני מעיד כי האופנוע לא עמד בתנאי המיגון שיאפשרו לי לקבל החזר כלשהו אי-פעם ביובל- שניים הקרובים. נכון, העדות כבר ניתנה, הדברים נאמרו (והוקלטו מן הסתם), ולכאורה אכלתי אותה. למעשה, לאחר התכתבויות לא-מעטות עם חברת הביטוח בעניין, נודע לי כי אין בכוונתם להוציא ולו שקל אחד יחיד ובודד כדי לכסות את המינוס שהלך וטפח בחשבון הבנק הרעוע שלי. בנוסף, הם העירו כי הייתי צריך לקשור את הקטנוע לחפץ המקובע בקרקע (סעיף מוכר, אה?) על מנת שהפוליסה תיכנס לתוקף עם הגשת התביעה הביטוחית ולשם פיצוי כאמור בפוליסה. ולענייננו: ברגע שידידכם הנאמן התעשט והבין שלא יצא מי-יודע-מה אינטלגנט מהסיפור, החל בהשחזת יכולות האילתור המופלאות שלו, שכן אלו כידוע תופסות תאוצה תחת מצוקת אמת בלבד. לפתע התחוור לי שאני הולך לאכול אותה בגדול. ישבתי וחשבתי מה לעזאזל ניתן לעשות כדי לשפר את המצב המתסכל (ויש לומר ההזוי), ולפתע עלה בי הרעיון. אקדים ואומר כי אין לי רקע במשפטים, פן תטעו ותחשבו אחרת. לאחר עיון בספריית האוניברסיטה בחוקים מחוקים שונים, מצאתי להפתעתי הרבה סעיף קטן בודד וערירי שהחל לטפח בי אופטימיות זהירה בנוגע לעניין כולו. מבלי להכנס לפרטים משפטיים שיגרמו סבל רב לקורא היקר, אפנה אתכם לפקודת התעבורה, סעיפים 151(א) 152 (א), ולהלן לשון החוק: 151א: לא יעשה אדם ללא סמכות על פי דין ולא ירשה לאחר לעשות מעשה שיש בו כדי לצמצם, לסכן או למנוע את השימוש הכללי בדרך, להקטין את מהירות הנסיעה המותרת בה ולהפריע את התנועה החופשית. 152א: לא יניח אדם על פני הדרך... כל דבר העלול לסכן, להפריע או להטריד את עוברי הדרך או את כלי רכבם, או לפגוע בהם באופן אחר; ואם עשה כן, או אם דבר כאמור שבהחזקתו או שהונח בשבילו על פני הדרך נמצא על פני הדרך, יסלק אותו מיד מעל פני הדרך. בירור קצר העלה כי "דרך" על פי חוק, מתייחס גם למדרכה. כאן הגיעה ההארה: היכן בדיוק, מסכנים שכמונו, יכולים אנו לחנות את דו"גינו בשמחה ובששון –ועוד למגנו ולקושרו ל-"חפצים העגונים בקרקע" (משמע עמודים ומעקות למניהם) אם לא על גבי המדרכה? מה גם שכל הקמת עמוד או מעקה לצורך עיגון האופנוע דורש אישור של האוטריטה המקומית (להלן העירייה/מועצה)? בנוסף, באותה עת החלה עיריית תל-אביב לחלק דוחות חנייה לאופנועים שחנו על מדרכות. בקיצר, הבנתי שיתכן ויש כאן "בשר", וכמו שאומרים ביידיש – Over Technicality. הוגש כתב תביעה, הוגש כתב הגנה וכו' וכו'. בקיצר – אתמול בשעת בוקר צוהלת התקיים דיון משפטי בבית הדין לתביעות קטנות בסוגייה (לאחר חצי שנה מורטת עצבים). כבוד השופטת הביטה במסמכים הרלוונטיים ולחצה (שלא במפתיע) על הנתבעת (להלן: חברת הביטוח) להגיע לפשרה. ואולם, הפשרה ניתנה והוסכמה על ערך של 40% מערך התביעה כולה. בקיצור, מה אומר לכם חברים- גדול ממש לא יצאתי מהסיפור הזה, אבל גם לא שקרן ודפוק לגמרי. אמנם לא הבסתי את חברת הביטוח בבית המשפט, שכן לא ניתן גזר דין חד-משמעי בנוגע לסוגייה, אך לפחות לא הפסדתי את מלוא ערך הקטנוע החמודי שלי שעושה ספרינטים והרמת גלגלים ברחובותיה המזוהמים של אחת מהערים הפלסטיניות על ידי נער שמתקשה לשמר את ההודנא ברגעים אלו ממש. מסקנותיי מהאירוע המצער (גם כאלו שלא באו לידי ביטוי בסיפור המאלף, אך רלוונטיות וכולן מניסיון אישי), כפי שהתברר לי ע"י משפטנים לאחר האירוע: מה לעשות ולא לעשות כשגונבים לך את האופנוע (וכשאתה מבוטח בביטוח מקיף)? 1. להתיישב על המדרכה ולבכות. אחרי שהדמעות חנקו את הגרון ושטפו את טמטום-החושים, לחשוב בהגיון (אאלץ להשתמש ברמזים בלבד שלא להדיח, חס ושלום, לדבר עבירה). 2.ללכת למשטרה ולהגיש תלונה בדבר הגניבה. 3.לפני שמתקשרים לדווח לחברת הביטוח, חשוב לוודא מהם תנאי הפוליסה (שוב, ללא הדחה לדבר עבירה), ולבדוק האם עמדת בהם או שמא לא! 4.להתקשר לחברת הביטוח. לחמודה שיושבת מן העבר השני של הקו ורוקמת מזימות שטניות בנוגע לאיך לדפוק אותך, במובן הלא-טוב של הביטוי, לא לתת ש-ו-ם אינפורמציה מעבר לדיווח! עו"ד הדגיש בפני כי אין חובה לתת שום פרטים בדבר האירוע, פרט לעצם התרחשותו! פרטים נוספים – שחברת הביטוח תדלה בעצמה! אינך חייב אפילו לציין אם האופנוע היה קשור, מקובע או כל פרט אחר! יש להעביר לחברת הביטוח את דו"ח המשטרה בנוגע לגניבה! 5.במידה ונשלח אליך חוקר ביטוח, אין חובה משפטית לשתף עמו פעולה, שכן הוא לא אוטוריטה משפטית! הוא יכול לבוא לביתך, לשאול שאלות, אתה יכול להחליט על מה אתה רוצה או לא רוצה לענות. חשוב מכל! חוקרי ביטוח מנסים לקחת ממך את הפוליסה וחפצים נוספים הקשורים לאופנוע שנשארו בחזקתך (מפתחות למשל) – לא לתת!! אינך חייב לחוקר כלום מעבר למספר תשובות לאקוניות (רצוי גם לא להגיש לו כוס מים כדי שיתייבש למוות). החוקר בא לדפוק אותך, ואל תשגה באשליות! הוא לא עוזר לך בכלום! החוקר יבקש ממך להראות לו את זירת האירוע ויצלם בה תמונות. 6.חשוב ביותר! כל שיחה שלך עם חברת הביטוח עלולה להיותמוקלטת. אם ניתן, הקלט גם אתה את השיחות עמם (אף אחד לא מושלם). ושוב – ספק כמה שפחות אינפורמציה. 7.דין ודברים עם חברת הביטוח רצוי מאד לנהל בתכתובות דואר-רשום (ולא פחות חשוב – לשמור את נסח המכתבים ואת קבלות הדואר הרשום). יש לשמור גם על מכתבים מטעם חברת הביטוח, לא משנה מה תוכנם! חשוב לזכור כי גם שם לא כולם גאונים, והם עלולים ליפול בפח (אם כי זה נדיר)! 8.וכרגיל – לא לחתום על כלום (!!!) לפני שבדקת היטב על מה מבקשים ממך לחתום! שים לב שחברות הביטוח נוטות לנסות ולהחתים אותך על תצהירים בשבועה למיניהם (שיש להם השלכות משפטיות מרחיקות לכת). בקיצר לא לחתום על כלום עד שלא קיבלת את המגיע לך לפי תנאי הפוליסה. זהו, ביי.