"איך לגדל ילד פמיניסט"
כתבה ממוסף כלכליסט:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3719706,00.html
זו בעצם רשימת מכולת של דברים די ידועים, לא כולם כל כך רלוונטיים לחיי. כמה מחשבות עלו לי בעקבות הקריאה:
1. מחזק את דעתי הקיימת ממילא שהיותי אשת קריירה חשוב לחינוך הילדים במתן דוגמא אישית. כנ"ל חלוקת האחריות במשפחתנו.
2. לא רואה את עצמי מעודדת את הבת שלי (וגם לא את הבן שלי) שהם יכולים להיות כל מה שהם רוצים. אם אחד מהם ירצה להיות מורה או עובד סוציאלי אני בהחלט אמצא לנכון להבהיר שאלה מקצועות שלא מאפשרים לך לפרנס את עצמך בכבוד, ובלי קשר למינו של אדם הוא צריך לפרנס את עצמו בזכות עצמו ולא להיות תלוי באחרים. בנושא הזה החיברות הבסיסי מסביב יעשה את העבודה עבור הבן שלי, אבל אני אצטרך להתגבר על אותו חיברות עבור הבת שלי.
3. לגמרי לא מסכימה שתכונות "נשיות" נחשבות יותר ויותר בעולם העבודה המודרני. בכל מקרה, במשפחה שלנו אני הטיפוס העצור רגשית והפחות חברותי, אני לא מפגינה רגשות בעבודה ולא מתקרבת לאנשים ובאופן כללי אני מתנהגת בצורה הרבה יותר "גברית" מבעלי שהוא טיפוס חברותי ונעים יותר. לא יודעת איזה אפקט יהיה לזה על הילדים, יהיה מעניין לראות. במיוחד מעניין איזה אפקט יהיה לזה על הבן שלנו, שנראה שהטמפרמנט הבסיסי שלו יותר דומה לשלי אבל החיברות יכוון אותו מגיל מסוים לנסות להזדהות יותר עם אביו.
4. באופן כללי אני חושבת שבבית שלנו יש הכוונה ברורה למה שנחשב בעינינו כישורי חיים, חלק נחשבים "גבריים" וחלק "נשיים", אבל בבית שלנו אין הפרדה כזו ואין מסרים כאלה. בין ההורים שלי היו אמנם פערי השתכרות אבל גם שם לא קיימים מסרים כאלה. מאידך, חמותי לא רק מנהלת משק בית מאוד סטריאוטיפי אלא גם מאמינה בהבדלים בין המינים ובכך שנשים יותר טיפוליות ויותר מוכוונות בית ומשפחה וגברים נמנעים ואין לצפות מהם לנהל קשרים חברתיים (חוסר ההתאמה שלי לתבנית הזו קשור ללא מעט מהחיכוכים ביננו). היא מצהירה בריש גלי על דעותיה, כמובן באצטלה של אמת אוניברסלית. בנוגע לבן שלי זה לא מאוד מטריד אותי. בנוגע לבת שלי אני צופה שיהיו עוד חיכוכים רבים בנושא. מקווה שהמשקל של הבית יהיה מכריע בנושא הזה, אבל בצירוף המסרים מסביב זה מדאיג אותי.
5. כן מתכוונת ללמד את שניהם לטפל בעצמם. לא מתכוונת ללמד אף אחד מהם לטפל באחרים. אם הילדה בבוא היום תבקש ורוד נצנצים ובובות, אני חוששת שאקלע למשבר עם עצמי. אם הפורום עדיין יהיה קיים ופעיל, כנראה תמצאו אותי כאן מנסה להחליט איך להתגבר ולהתמודד עם הרתיעה שלי מהדבר הזה.
כתבה ממוסף כלכליסט:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3719706,00.html
זו בעצם רשימת מכולת של דברים די ידועים, לא כולם כל כך רלוונטיים לחיי. כמה מחשבות עלו לי בעקבות הקריאה:
1. מחזק את דעתי הקיימת ממילא שהיותי אשת קריירה חשוב לחינוך הילדים במתן דוגמא אישית. כנ"ל חלוקת האחריות במשפחתנו.
2. לא רואה את עצמי מעודדת את הבת שלי (וגם לא את הבן שלי) שהם יכולים להיות כל מה שהם רוצים. אם אחד מהם ירצה להיות מורה או עובד סוציאלי אני בהחלט אמצא לנכון להבהיר שאלה מקצועות שלא מאפשרים לך לפרנס את עצמך בכבוד, ובלי קשר למינו של אדם הוא צריך לפרנס את עצמו בזכות עצמו ולא להיות תלוי באחרים. בנושא הזה החיברות הבסיסי מסביב יעשה את העבודה עבור הבן שלי, אבל אני אצטרך להתגבר על אותו חיברות עבור הבת שלי.
3. לגמרי לא מסכימה שתכונות "נשיות" נחשבות יותר ויותר בעולם העבודה המודרני. בכל מקרה, במשפחה שלנו אני הטיפוס העצור רגשית והפחות חברותי, אני לא מפגינה רגשות בעבודה ולא מתקרבת לאנשים ובאופן כללי אני מתנהגת בצורה הרבה יותר "גברית" מבעלי שהוא טיפוס חברותי ונעים יותר. לא יודעת איזה אפקט יהיה לזה על הילדים, יהיה מעניין לראות. במיוחד מעניין איזה אפקט יהיה לזה על הבן שלנו, שנראה שהטמפרמנט הבסיסי שלו יותר דומה לשלי אבל החיברות יכוון אותו מגיל מסוים לנסות להזדהות יותר עם אביו.
4. באופן כללי אני חושבת שבבית שלנו יש הכוונה ברורה למה שנחשב בעינינו כישורי חיים, חלק נחשבים "גבריים" וחלק "נשיים", אבל בבית שלנו אין הפרדה כזו ואין מסרים כאלה. בין ההורים שלי היו אמנם פערי השתכרות אבל גם שם לא קיימים מסרים כאלה. מאידך, חמותי לא רק מנהלת משק בית מאוד סטריאוטיפי אלא גם מאמינה בהבדלים בין המינים ובכך שנשים יותר טיפוליות ויותר מוכוונות בית ומשפחה וגברים נמנעים ואין לצפות מהם לנהל קשרים חברתיים (חוסר ההתאמה שלי לתבנית הזו קשור ללא מעט מהחיכוכים ביננו). היא מצהירה בריש גלי על דעותיה, כמובן באצטלה של אמת אוניברסלית. בנוגע לבן שלי זה לא מאוד מטריד אותי. בנוגע לבת שלי אני צופה שיהיו עוד חיכוכים רבים בנושא. מקווה שהמשקל של הבית יהיה מכריע בנושא הזה, אבל בצירוף המסרים מסביב זה מדאיג אותי.
5. כן מתכוונת ללמד את שניהם לטפל בעצמם. לא מתכוונת ללמד אף אחד מהם לטפל באחרים. אם הילדה בבוא היום תבקש ורוד נצנצים ובובות, אני חוששת שאקלע למשבר עם עצמי. אם הפורום עדיין יהיה קיים ופעיל, כנראה תמצאו אותי כאן מנסה להחליט איך להתגבר ולהתמודד עם הרתיעה שלי מהדבר הזה.
